דגדגדגד

סיפור חייו: בן ישעיהו ומרים. נולד בשנת תרצ"ז (1937) בואדי אל-מא שבתימן. בגיל עשר עזב את ביתו ועלה לארץ כדי לפגוש באחיו יפת, ששירת בחטיבת "יפתח" ונפל בקרב על כיבוש צפת במלחמת הקוממיות. יחיא הלך ברגל באין לו כסף ומזון והתאכסן בבית משפחה אחת ותמורת ההארחה עזר להם בשליחויות העירה - עד שנזדמנה לו שיירת עולים שעמה יצא את העיר תעז. אחרי טילטול רב ונדודים ממושכים נקלט על ידי "עליית הנוער" והגיע לארץ בשנת 1949. הוא הועבר לנתניה ומשם לכפר גנים. משם עבר לכפר ה"מכבי" ושם נשאר עד גיוסו לצה"ל. במאי 1955 גויס לצה"ל ושירת שירות סדיר שבו השתלם בקורס לחבלה. בחודשי השירות האחרונים השתלם בגננות ובשתלנות בקיבוץ עינת. חודש לאחר שחרורו מן הצבא התנדב למשטרת הגבול ושירת בה כתשעה חודשים. לאחר מכן למד את מלאכת הנגרות מטעם משרד העבודה בה עבד שלוש שנים. אחרי זה עבד במועצת קרית אונו עד שיצא למילואים ביוני 1967. אהב להקשיב לצלילי מוסיקה. מטבעו שתקן היה ומכונס בתוך עצמו, ביישן ומאופק, ועל שפתיו ריחף תמיד חיוך קל. אהב לשאת בעול ולחוש באחריות וכל משימה שהוטלה עליו בוצעה על ידיו ובדייקנות ובשקידה. חבריו אהבוהו כי ידיד נפש היה, אנושי בפשטותו וצנוע בהליכותיו. בערב יום הזכרון תשכ"ז, על קבר אחיו יפת, אמר בפני שני אחיו: "הנה מלחמה הולכת ומתקרבת. הדבר יכול לקרות לי, לך, וגם לך, אבל מוטב למות כחייל בקרב כש'העוזי' ביד מאשר ליפול כחסר מגן". ביום הראשון לקרבות של מלחמת ששת הימים, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל יחיא בקרב שנערך בשיך עבדו עזיז ליד מבשרת ירושלים; הדבר היה בשעת הפגזה על שדה מוקשים מדרום למוצב. הניח אשה וילד. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יחיא אהרן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שמואל ורחל. נולד בחמישה-עשר בשבט תש"ה (29.1.1946) בעיר טרודנט אשר במרוקו. תשע שנים לאחר מכן, בשנת 1954 עלתה המשפחה לארץ. זה היה אחרי שלמד במרוקו שנתיים ראשונות. את חינוכו המשיך בבית הספר היסודי "משואה" בקרית גת, לאחר מכן פנה ל"ישיבת הדרום" שברחובות לשם המשכת חינוכו התיכוני ולבסוף קיבל תעודת-בגרות. השתייך לתנועת "בני-עקיבא" ועסק בהדרכת ילדים ונוער במועדונים ובקייטנות. מאהבתו הגדולה לספורט קיבל על עצמו את ניהולה של קבוצת "אליצור" שבקרית-גת, כשזו היתה בשלב של התארגנות. באותם הימים עסק בעבודות יד שונות מדיקט, בחיטוב בעץ-זית ובעשיית מחרוזות וסיכות. כן השתתף בהצגות בבית הספר ובתנועת הנוער. אחרי שסיים את בית הספר התיכון למד במכון התורני הפדגוגי שליד אותה "ישיבה" ברחובות והוסמך להוראה. בשנות לימודיו בסמינר התגלה כצעיר עניו, ביישן, אך יחד עם זה חריף מוח ומצטיין בלימודים. כשרונותיו באו לידי ביטוי כשסיים לקט של נתונים בפסיכולוגיה לסמינרים ולבתי מדרש. לבסוף עלה למקום תורה, לאוניברסיטה העברית בירושלים, ושם נרשם בפקולטה למדעי הרוח; במיוחד למד ספרות ותנ"ך שבהם הצטיין בשנות לימודיו בסמינר. אך לימודיו לא מנעו ממנו מהשתתף בכל מיני ספורט, סידור טיולים והתעסקות בשאר תחביבים. את משכנו קבע בבית המדרש לרבנים, ששימש לו כפנימיה כל ימי שהותו מחוץ לבית. באוגוסט 1964 גויס לצה"ל ואחרי שגמר את הטירונות במסגרת גרעין נח"ל ("עלומים") שירת ללא תשלום. עבר אימון מתקדם בנח"ל מוצנח. ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל במערך המבוצר שיך-ג'יראח, המושבה האמריקאית בירושלים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בית כנסת הוקם על שמו בקרית גת הנקרא "משכן משה". זכרו הונצח בחוברת "כך נפל משה" וגם בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים מובאת הביוגרפיה שלו ותיאור הקרב האחרון. פרשת חייו ומותו הובאה בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכתו של יהודה האזרחי.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
משה אבוטבול – אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן צדוק וחיה. נולד ביום י"א בניסן תרפ"ז (13.4.1927) בבאר טוביה; מצאצאי הרב מפשיסכה; סבו היה רב העיר לובלין אשר בפולין. ההורים עלו לארץ בשנת 1924 והתיישבו בבאר טוביה. אך עם פרוץ פרעות הדמים בשנת 1929 עברו ירושלימה והתיישבו בה. עד גיל עשר למד בישיבת "עץ חיים" ואת לימודיו התיכוניים סיים כתלמיד אכסטרני. למד קורס מינהל ציבורי ולאחר מכן נשלח על ידי "קופת חולים" ללמוד מינהל בריאות. מאז היה מדריך במרכז "קופת חולים". היה לאחרונה תושב גבעתיים. התעסק באלקטרוניקה והיה מרכיב ובונה מכשירי רדיו טרנזיסטורים להנאתו. את שעות הפנאי שלו אהב לבלות בגילוף עץ. היה מוכשר במלאכת כפים ונאמר עליו כי "ידי זהב" לו. היה חבר ה"הגנה" ובמלחמת הקוממיות השתתף בקרבות בירושלים ומאז היה אחד מעמודי התווך של חטיבתו בהשתתפו בכל הקרבות מתוך שיקול דעת, ענווה ובדאגה לחבריו. בפרוץ מלחמת סיני השתתף גם בה ושירת בחיל הרגלים ובפיקוד העורף. במלחמת ששת הימים שימש בתפקיד מפקד מחלקה ובקרב על עמדה קידמית בהר ציון ביום כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), הוא היום השלישי לקרבות, נפל כאחד מבחירי הקצינים על הגנת הבירה. במכתב התנחומים למשפחה כותב מפקד פלוגתו שהוא היה מגלה מסירות ודבקות במשימות השונות שקיבל על עצמו ו"גם ברגעים הקשים עודד את חייליו ועל ידי דוגמא אישית במעשיו הצליח להחדיר בהם תחושת בטחון ואומץ לב". זה עשה אותו לאהוב על חבריו ולנערץ על פקודיו. הניח אשה ושני ילדים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בביטאון העירוני לאינפורמציה ולהווי מקומי של עיריית גבעתיים הועלה זכרו; כן גם ב"ספר הנופלים" בהוצאת עיריית גבעתיים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב סמל יצחק איציק בן-ארצי פשיסוכר – אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן פנחס ואדלה. נולד ביום ט"ז בתמוז תש"ו (15.7.1946) בעיר נובוסול אשר בפולין. משה היה כמעט בן שלוש כאשר עלתה המשפחה לארץ (בשנת 1949) והתיישבה בקרית ים. הוא למד בבתי ספר יסודיים - תחילה "מפלסים" ולאחר מכן ב"זבולון". לאחר שסיים את לימודיו היסודיים המשיך בבית ספר תיכון מקצועי בקרית ים. גישתו ללימודים היתה מקורית ביותר: מחברותיו שימשו לו גם מקום להכנת שיעורים וגם כר לדמיונו הפורה, כי בין פסוקי התנ"ך ושירי ביאליק אפשר היה למצוא צורות הנדסיות מסובכות ובעיות חשבון בלתי מובנות. התמיד בדרכו לעשות את הנכון בעיניו בצורה שנראתה לו כטובה ביותר וזה היה הקו אשר הנחהו כל השנים. לא תמיד הלך בתלם לשביעת רצון הכלל, אךקשה היה לכעוסעליו בגלל חיוכו הרחב, פשטות הליכותיו ויושר לבו - אלו התכונות שמשכו אליו אחרים להצטרף אליו בשמחתו ובצחוקו. את לחמו מצא במסגרות. הוא היה מחבב ספורט והשתייך ל"הפועל". עליז ושמח היה מטבעו. היה מן הבחורים האהובים בקרית ים כי אהב "לעשות שמח" ולראות את הכל כמות שהוא ולקבל את הדברים כעובדות שאין לשנותן. (וכפי שהיה נוהג לאמר: "אין בוכים על חלב שנשפך".) בשעות הפנאי אהב לצייר אף כי לא התימר להיות צייר, אך שאף להשתלם בכך כי הציור היה לו צורך נפשי לבטא את עולמו הפנימי שהיה מלא חוויות. בשעת גיוסו לצה"ל התנדב לחיל הצנחנים. דייקן היה בכל מעשיו והוא עשה כל מה שעשה בצורה מושלמת. נחשב לבעל מקצוע כסמל מרגמות, ופעם בתרגיל מילואים, אשר קדם למלחמה, נזהר שלא לטווח את מרגמותיו אל יעד שבקרבתו נמצאו שאר חיילי הגדוד כדי שלא לסכן את חבריו. כצנחן היה נוהג לעודד את חבריו הצעירים ממנו בצנחנות ולהרגיע אותם. גם כשהרגיש עצמו ברע והיה חולה יצא לאימונים וזה הוכיח על כוח רצון עד להתגבר על כל הקשיים. באחד המסעות, דרך משל, שבר את רגלו אך הוא לא סיפר על כך לחבריו ולמפקדיו עד גמר המסע, שמא יחזירוהו באמצע הדרך. בפעולת התגמול בקלקיליה היתה ידו נתונה בגבס וסירב להישאר ולא לצאת לפעולה עם חבריו. הוא היה בכוח החילוץ שהתבסס בניר אליהו והיה מוכן לצאת לכל קריאה ולתת ידע למבצע. בקוצר רוח חיכה לצו שיקרא לו לצאת למערכה באותם ימי המתיחות שלפני מלחמת ששת הימים. ובבוקר אשר בו קיבל את הצו, לא היה גבול לשמחתו. במלחמה היה מפקד עמדת מרגמות ובקרב שנערך בסנהדריה אשר בירושלים, ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, נפל כשנפגע פגיעה ישירה מאש האויב. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. שמו הונצח ב"תלמידון" של בית הספר "זבולון" שבקרית ים. תולדותיו ופרשת הקרב האחרון הונצחו בספר "מאריות גברו" בהוצאת מפקדת הצנחנים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי משה מוישלה בלזם - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יהושע ויוספה. נולד ביום י"ט באייר תש"ז (9.5.1947) בעיר אולם אשר בגרמניה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1949 ואברהם אז בן שנתיים ימים, בבוא המשפחה התיישבה בבת ים. אחרי שאברהם סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "תחכמוני" אשר בבת ים למד שלוש שנים בבית הספר החקלאי התיכון "הכפר הירוק". בימי לימודיו החקלאיים התמחה בעבודה בטרקטורים בגן-הירק. יחד עם זה היה פעיל בנבחרת הכדורגל של בית ספרו. בחזרו העירה למד בתיכון האכסטרני "עלה". עם גרעין גרופית של "הכפר הירוק" עבר את טירונות הנח"ל. בתקופת השירות ללא תשלום שהה בדגניה ב' ובהגיע מועד גיוסו לצה"ל ביולי 1965 התנדב ליחידת הנח"ל המוצנח ומשם יצא עם חבריו ליישב את גרופית. מטבעו היה שקט, ובכל זאת תסס בו רצון לפעול ולעזור –

וזה היה ניכר בימי שהותו בישוב החדש אשר בערבה. היה בעל שאיפות ותמיד רצה להתקדם, אף על פי שפעם אמר לחבריו: "אני נשאר בגרופית", כי שאיפתו היתה להיות קיבוצ'ניק ולשם כך עשה כמה זמן בהכשרת עצמו. הוא אמנם לא שכח את אהבותיו הישנות, כגון טיולים וסיורים בארץ, קריאת ספרים, התענינות בהיסטוריה והתמחות ובקיאות בתנ"ך. בעיצומו של שירותו הסדיר פרצה מלחמת ששת הימים, וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בסנהדריה אשר בירושלים בעמדת מרגמות. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ותיאור הקרב האחרון. בקובץ לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, "בדרכם", שהוציא איחוד הקבוצות והקיבוצים הוקדשו כמה עמודים לזכרו. בחוברת "שלושה משלנו", בהוצאת היאחזות גרופית, לזכר חברי גרופית שנפלו במלחמת ששת הימים, הוקדש לו המדור הראשון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי אברהם בינשטוק – אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יוחנן ועליזה. נולד ביום י"ט באלול ת"ש (22.9.1940) בירושלים. את ראשית חייו עשה על הר הכרמל בספגו אל קרבו את ההדר של נוף ההרים והים. כנראה שהשלווה הנסוכה על הנוף הזה השפיעה על נפשו לא במעט. בגיל חמש נסע עם הוריו לכמה שנים לארצות הברית. הסביבה החדשה, תנאי החיים שהיו בלתי ידועים לו והשפה הזרה דווקא השאירו את רישומם לטובה על הנער ועזרו לקדם את התפתחותו. כאשר חזר לארץ עם הוריו ועד מהרה נקלט בחברה, הצטרף לתנועת "הצופים" ובבית הספר התחיל להתעניין בנושאים טכניים ומיכניים. אהב מוסיקה ועסק בענפי ספורט שונים, כגון: שחייה וכדורסל. אחרי שסיים את בית הספר התיכון בבית הכרם גויס לצה"ל באוקטובר 1958 ושירת בחיל הרגלים והתותחנים ולאחר מכן התנדב לחיל הצנחנים. אחרי שחרורו התחיל ללמוד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים והגיע לתואר B.A את מקצוע הכלכלה לא ראה כמעשי אלא כתיאורטי ורצונו היה לטפל בעניינים מעשיים ומכאן שנטה לענייני בטחון שבהם בחר לעסוק. אולם הוא נמשך ללימודים והמשיך לקראת התואר השני M.A)); בתקופה זו התרכז ביחוד ביחסים בינלאומיים. בשעת לימודיו באוניברסיטה עבד במחלקת המחקר של בנק ישראל ולאחר מכן - ברשות לתיכנון כלכלי במשרד ראש הממשלה. בשנת 1963 נשא אשה ושלוש שנים לאחר מכן נולד להם ילד - ועיסוקיו השונים ותפקידיו המרובים לא מנעו ממנו מהתמסר להם באהבה רבה. מבוגר היה מגילו ובגרותו זו עזרה לו להתגבר על קשיים שונים בחיים. התיחס לאנשים ולעניינים ברצינות רבה, אולם יחד עם זה היתה בו שמחת חיי וכל מעשיו היו מתובלים בחוש ההומור הבריא שלו. בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא למילואים ובקרב שהשתתף בו ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), פגע בו כדור-צלף בקרב שהתחולל בעיר העתיקה בירושלים וכך מצא את מותו. הניח אשה וילד כבן שנה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. אחרי שנפל נטעה הקרן הקימת לישראל את "חורשת הארבעה" בהרי ירושלים לזכרם של ארבעה שנפלו במלחמת ששת הימים - ויובל ביניהם. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים מובאת הביוגרפיה שלו ותיאור קרבו האחרון. פרשת חייו ומותו הובאה בספר "נזכור", בעריכת יהודה האזרחי, שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל יובל ביהם - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן ישעיהו ושרה. נולד בשנת תרצ"ו (1936) בעיר איסכנדרון אשר בתורכיה. שם למד בבית ספר יסודי וגם בטכניון. כאשר עלתה המשפחה לארץ בשנת 1949 עבד כפועל דפוס. גויס לצה"ל במאי 1954 ומאז תום שירותו הסדיר היה יוצא למילואים מדי פעם ועשה את שירותו באהבה וברצון. עם שחרורו מצה"ל בשנת 1956 חשב שיוכל להתחיל בהקמת ביתו אך לא עבר זמן רב והוא נקרא לשרת במערכת סיני. עברו שלושה חודשים של שירות ואז החל בהקמת קן המשפחה. הוריו היו חסרים יד עוזרת לפרנסתם והם נתמכו על ידו ככל אשר יכול. עם נישואיו בשנת 1961 עבר לגור לא הרחק מהם והיה מבקרים בכל הזדמנות, כי אמו היתה חולה ואביו אף הוא היה ידוע מכאובים - ולכן ראה עצמו כמשענת להם. בימי הכוננות למלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל וכדרכו תמיד יצא מתוך נכונות מלאה, אך גם באותה תקופה לא שכח את הוריו ואת משפחתו. רובאי אמיץ לב ומצטיין היה, וביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב בירושלים על שחרורה וסביבותיה בקרב שנערך באבו טור. הניח אשה ושני ילדים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יעקב ביבי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יקותיאל ובתיה. נולד ביום ל' באב תרצ"ט (15.8.1939) בפולין. בגיל שלוש נתיתם מאביו שניספה במלחמת העולם השניה. בשנת 1949 עלה לארץ עם אמו ונתקבל למוסד בעין שמר. לפי מקצועו היה מלטש יהלומים. אהב לקרוא ספרים ולהאזין למוסיקה. גויס לצה"ל במאי 1957. לפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל ואז התייצב ויצא עם מחלקת הסיירים ובשעה שפיקד על ג'יפ בעת פיצוץ גשר אלנבי, פגע בו כדור של צלף האויב והוא נפל; זה היה ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967). הניח אשה וילדה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי אלכסנדר שוריק בורשצ'וק - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יהושע וקטרינה. נולד ביום ד' בניסן תש"ד (28.3.1944) בעיר דביקסרי אשר בברית המועצות. המשפחה היגרה לפולין כאשר חנן היה בן שנתיים כי היא שחרה מקלט מפני הנאצים. בגיל שש התיתם מאביו. בפולין התחנך חנן בבית ספר יסודי ממשלתי, אך בשנת 1958 עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בעין שמר. חנן נתקבל למוסד החינוכי "מבואות עירון", נקלט בתוך האווירה הקיבוצית ושם סיים את לימודיו התיכוניים. חקלאי היה ועסק בנטיעות. סגור היה מטבעו וביישן ואהב להתבודד. אך למרות כל זאת חיבבוהו הצעירים מבני גילו אשר בקיבוץ. בנובמבר 1962 גויס לצה"ל והתנדב לחיל הצנחנים. עבר קורס מ"כ וקורס חבלה בהצטיינות, ולאחר מכן הועבר לחיל הנדסה מוצנח. מפקדיו בצבא זוכרים אותו כבחור שקט, נכון לבצע כל פקודה באהבה ובנאמנות.

כמפקד כיתה וכסמל מחלקה זכה חנן להערצת פקודיו על יחסו הבלתי אמצעי אליהם. בזמן שירותו הקדיש כל שעה פנויה לקריאת ספרים. אחרי ששוחרר מן הצבא חזר לקיבוץ ולמטעיו, בהם השקיע מרץ ואהבה. באחד הימים התחיל לרקום את עתידו עם אחת מבנות המשק וכאשר נקרא שוב לדגל נפרד מחבריו מתוך תקוה כי במהרה ישוב, בהאמינו שהמלחמה לא תימשך ובשובו שאף לקחת לו לאשה את בחירת לבו. אך לא כן רצה הגורל, כי ביום השני לקרבות של מלחמת ששת הימים, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב על שחרור ירושלים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאה ביוגרפיה שלו ותיאור הקרב האחרון. גם ב53" מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי שנפלו במלחמת ששת הימים הוקדש עמוד לזכרו ולזכר חברו (אמנון חרודי).

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי חנן בוך - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן משה ושרה. נולד ביום ה' בטבת תש"ב (25.12.1941) באיזמיר אשר בתורכיה. בהגיע מועד לימודיו הספיק ללמוד רק בכיתה הראשונה, כי המשפחה עלתה לארץ בשנת 1949 והוא אז כבן שמונה - והתיישבה בנס ציונה שם המשיך בבית ספר יסודי עד שסיים את לימודיו בו. לאחר מכן יצא לעבוד בבית החרושת לפלסטיקה אשר באיזור וכך היה לעזר למשפחתו שהיתה זקוקה לו ביותר, כי מצב המשפחה הענפה היה בכל רע מבחינה כלכלית. בחריצותו הרבה, ביושרו הנפשי ובהתלהבותו הטבעית התחבב על כל חבריו למקצוע. בשעות הפנאי היה מוצא את בידורו במשחק הכדורגל ופיתח את כושרו הגופני בהרמת משקלות. אהב לטייל בארץ בכלל ובירושלים בפרט. גויס לצה"ל במאי 1960 ושירת בחיל הרגלים והתותחנים, ולאחר שחרורו משירותו למד במשך שלושה חודשים באולפן השכלה בטבריה. ערב מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל, ביום השלישי למלחמה, ביום כ"ח תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב בעיר העתיקה באש מרגמות בגלותו גבורה ואומץ לב. היה אהוב ומקובל על חיילי יחידתו ומפקדיה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לזכרו ולתיאור הקרב האחרון".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי מרדכי מרקו אשכנזי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן נוח ובת עמי, ממייסדי קיבוץ ניר דויד (תל עמל). נולד אור ליום ח' באלול תרצ"ו (25.8.1936) בקיבוץ; מצד אמו - דור רביעי בארץ והוא הבן הבכור של הקיבוץ. סיים את לימודיו בבית הספר בניר דויד, במוסד החינוכי "גלבוע" (שהוא בית הספר התיכון האיזורי). היה מדריך בתנועת "השומר הצעיר". בצעירותו חי על שפת הנחל והצטיין בשחייה והפיח רוח ספורט בנוער. אהב ללמוד ולהוסיף דעת בשטחים שונים כגון: כלכלה, פוליטיקה וספרות. כאשר סיים את לימודיו התיכוניים פנה לקורס הגבוה לחקלאות ברחובות כיון שהיתה לו עין מסתכלת בטבע. צמא דעת היה, על כן הקים לו ספרייה בביתו מתוך מאמצים אבל בעונג רב. בעל אוהב היה ואב למופת וילדיו גודלו ברוחו. לא יהיר היה ולא אהב להעמיד פנים; הליכותיו עם הבריות היו נעימות ודיבורו היה מתובל בהומור דק ועדין. בנובמבר 1955 גויס לצה"ל והתנדב לצנחנים. השתתף בפעולות התגמול בחוסאן, בג'רנדל, ברהווה ובקלקיליה. גם במבצע סיני לא נפקד מקומו משורת הצנחנים. בעת שירותו הממושך (גם בשירות הסדיר וגם במילואים) הגיע לדרגת סרן ושימש בתפקיד של מפקד פלוגה. תמיד הצליח ליצור רגש של שותפות בינו לבין חייליו ובאופן כזה השפיע על כולם כאחד. הוא אמנם לא גילה התלהבות יתירה למלחמה אבל הוא לא התייחס אליה בקלות ראש. יש לתת הכל, הוא סבר, וזה הדבר שהביא את אנשיו לעשייה ולהליכה אחריו. אחרי השתלמותו בפקולטה לחקלאות ברחובות, שבלימודיה הצטיין, הומלץ על צאתו לחוץ לארץ לשם השתלמות נוספת. אך לאחר מכן שב לקיבוץ וחבריו נהרו אליו לשמוע עצה מפיו ועידוד בעת משבר, כי חבר טוב היה, מסור ומוכן להיטיב עם רעיו. ערב מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל. במלחמה זו השתתף בקרבות על שחרור ירושלים והיה מפקד הפלוגה שהסתערה על גבעת אוגוסטה ויקטוריה. ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), כשהוא רץ בראש אנשיו וקורא "אחרי"! פגע בו כדור אויב ונפל. הניח אשה ושני ילדים. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בניר דויד. דרגתו הועלתה לרב סרן. ב"שלושים" לנפלו הוציא קיבוצו דפים לזכרו. כן נכלל בין ה53" מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי במלחמת ששת הימים. גם בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון. במלאת שנה לנפלו הוציא קיבוצו חוברת על שמו ולזכרו. שמו מוזכר ב"ירושלים לנצח" לאלי לנדאו, ובספר "המלחמה על ירושלים", למשה נתן, ועוד. חלק מעזבונו הובא ב"גוילי אש", כרך ד' הוא ילקוט עזבון הבנים שנפלו במערכות ישראל. פרשת חייו ומותו הובאה בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכתו של יהודה האזרחי.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב סרן גיורא אשכנזי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם וציפורה. נולד ביום כ' באדר א' תש"ג (25.2.1943) בעין הים. אחרי שגמר את לימודיו בבית הספר התיכון בעין הכרמל עבד שם כמדריך וכמחנך חברת הנוער והיה חבר הקיבוץ. באותה תקופת הדרכה התבלט בגישתו הרצינית ובבגרותו. היה קשור קשר עז למשפחתו. לצה"ל גויס באוגוסט 1961. רצה להצטרף לקומנדו ימי ולשרת בצוללת אך המשק לא אישר את בקשתו זו והוא התנדב לצנחנים. בהתמדה ובעמל רב עלה בחיל זה בסולם הדרגות ועסק בתפקידי פיקוד. היה גאה ביחידתו ובאנשיו. כאשר גמר את שירותו נקרא שוב להדרכה בתנועה ושנה אחת שימש כמדריך ב"המחנות העולים". עבודה זו של חינוך והדרכה העשירה את עולמו בחדרו לתחומם האפור והסגור של נערים קשי-יום, הקנה להם דעת ותרבות ועל כך אהבוהו וכיבדו אותו מאוד. כשם שרצה להניח דעת וידע לזולת היה הוא עצמו צמא לידיעות ורצה להבין ולהעמיק. היה בו חוש מפותח להיסטוריה ולשירה. כן גילה אהבה רבה למוסיקה אשר לה הקדיש הרבה מזמנו הפנוי. את ביתו אהב אהבה רבה ומה מאד שמח בהיולד בנו נועם. כשפרצה מלחמת ששת הימים לא שש אלי קרב, אולם הוא יצא במסגרת המילואים לשרת את עמו וארצו מתוך בטחון שהרי המלחמה בלתי נמנעת היא לדעתו "אך לא נוכל לחיות כשעניבת חנק על צוארנו. הנצחון לנו יהיה כי אנו מוכנים לטפל בכל מצב שיתהווה… איני יודע מה יהיה המחיר אבל אנו מוכנים לכל מחיר". סגן מפקד פלוגה היה ואחראי לאנשיה, בדרגת סגן. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בשעה שהוביל את פלוגתו בהסתערות על גבעת התחמושת בירושלים, שילם את המחיר שעליו דיבר – את חייו הצעירים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. לאחר נפלו הועלה לדרגת סרן. לקראת "שלושים" לנופלו הוציא משק עין הכרמל עלון לזכרו ולזכר יהודה בן זאב. עמוד מיוחד הוקדש לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון ב"מאריות גברו" של יחידת הצנחנים. בחוברת "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סרן יהודה אשכול – אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן רחמים ומשאלה. נולד ביום י"ד בניסן ת"ש (12.4.1940) בעיר קרמנשה אשר באירן. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1952 והתיישבה בירושלים. דני למד בבית הספר היסודי בשכונת ימין משה ואחרי שהתגבר על קשיי ההסתגלות והשפה סיים שם את לימודיו. גבה קומה היה ובעל שרירים ומראהו היה כמבוגר מגילו - ולכן נתקבל לעבודות שונות וקשות כדי לעזור להוריו שנמצאו במצב כלכלי דחוק. אולם מרוב צניעותו וביישנותו לא ניסה מימיו להתבלט בחוג משפחתו. גויס לצה"ל באוקטובר 1958. את שירותו הצבאי ניצל להשלמת השכלתו התיכונית. כאשר השתחרר מן הצבא בשנת 1961 הצטרף לגרעין נוער בקיבוץ עין שמר, בו המשיך את לימודיו התיכוניים אף כי נאלץ להפסיק אותם ולצאת לירושלים לעבודות שונות, כי המצב בבית היה בכל רע. באחד הימים עזב את ביתו ונסע לסמינר "בית ברל;" שם התכונן במשך שנה להיות מדריך נוער. חזר ירושלימה וקיבל עבודת הדרכה במועדון של נוער בשכונת עולים. בשנים האחרונות לחייו (תשכ"ו-תשכ"ז) היה תלמיד מן המניין בסמינר למורים ומדריכים של הסוכנות היהודית על שם הנס בייט בירושלים. במשך תקופה זאת גילה את התכונות שחיבבו אותו על חבריו: צניעות, שקדנות ונועם הליכות. מרוב שקדנותו ורצונו להיות מתאים לתפקיד שהוטל עליו שיקע עצמו בלימודים ולא ביקר את הוריו ובני משפחתו אלא בחגים ובמועדים או בחגיגות משפחתיות. במהלך לימודיו הדריך נוער עולה במועדון נוער בשכונת הקטמונים. בסוף שנת הלימודים תשכ"ז עמד להיות מורה מוסמך ושאיפתו היתה להתמסר כולו לעזרת בני העלייה החדשה מארצות האיסלם ומפרס ולהביאם לדרגה תרבותית גבוהה מזו שבארצות מוצאם. עדינות נפשו התבטאה באהבתו לנגן במנדולינה, לחלל בחליל ולפרוט על פסנתר. כן היתה לו נטייה לדברי אמנות. כאשר המצב הבטחוני בארץ ובגבולותיה החמיר לפני מלחמת ששת הימים גויס לסיירת ירושלמית. מפקד הסיירת הכיר את דניאל כספרא סייפא, כי הוא שירת בה כחמש שנים וציין אותו כמפקד מעולה ונועז; עוד רשם במכתב התנחומים למשפחה כי "יחד עמו נשא למלחמה את ספרי תלמודו וחלילו". ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), השתתף בקרבות המכריעים על שחרור ירושלים ובצהרי אותו יום הצטיין בכיבוש ארמון הנציב וכיבוש מוצב הלגיון הירדני שבצור בחר במבואות ירושלים; אך בעת טיהור המוצב הזה מיהר דניאל, יחד עם אחד מחבריו, לחלץ חייל שנפצע ואז הגיחו לקראתם כמה מחיילי הלגיון מעמדה נסתרת ובידיהם מצאו דניאל וחברו את מותם. דניאל עמד לשאת לאשה את בחירת לבו כעבור שבועיים - ולאחר שבוע עמד לקבל תעודת מורה מוסמך, אלא שלא זכה לכך. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. שמו הונצח ברשימות בחוברת הזכרון על הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים "ירושלים של זהב". כן הונצח בספר "המלחמה על ירושלים" למשה נתן. מאמר עליו שמתאר את סיפור לחימתו של דניאל, "דניאל בגוב האריות" ותמונתו פורסמו בספר "מלחמת ששת הימים" שנכתב בקרב בידי הלוחמים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי דניאל-חי דני אשורי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שמואל ולאה. נולד ביום י"ח באב ת"ש (22.8.1940) בירושלים, אשר בה מצאה אמו מקלט מחיפה אשר הופצצה בעת מלחמת העולם השנייה. למד בבית ספר "גאולה" בחיפה לאחר שסיים בו את לימודיו נכנס לבית הספר העירוני-המקצועי אשר בבת-גלים ובו למד את מקצוע המכונאות. בימי נעוריו השתייך לתנועת "הצופים". עד גיל י"ח היה גר עם הוריו בחיפה ולאחר מכן היה לחבר בקיבוץ חצרים. עם גרעין "הצופים" יצא לטירונות. שקט ומסור היה ואת שעותיו הפנויות בילה בהאזנה למוסיקה קלסית ובקריאת ספרים. עם הגרעין יצא לנח"ל מוצנח, עבר קורס חובשים ושימש כחובש מחלקתי. עם שחרורו משירותו הסדיר חזר לחצרים, עבד כטרקטוריסט, ובשעה שהאחות נעדרה מן המשק מילא הוא את מקומה במרפאה. שלמה ביקש חופשה מיוחדת מהמשק ויצא לעבוד באילת כדי לחסוך כסף לסיור בעולם. "רוצה אני לנסוע, אך איני רוצה שהמשק ישא בהוצאות", הסביר להוריו, אשר גם להם דאג מאד ותמך בהם בפרנסתם. חיכה בקוצר רוח לצו הקריאה להתייצב לדגל וכשזה לא נתקבל מיהר לגדודו. בשעה שישב בקרב חבריו בכוננות, גילה להם את מסירותו ודאגתו לכל צרכיהם. ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, נפצע פצעי מוות בקרב על שחרור ירושלים בשכונה האמריקאית; אותה שעה הגן בגופו על אחד הפצועים בפני רסיסי הפגזים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. על גילוי אומץ לבו, על רוח התנדבותו ועל דביקותו במטרה בחבשו את חבריו הפצועים צויין שלמה לשבח מטעם הרמטכ"ל. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש לו עמוד מיוחד בו. הובאה הביוגרפיה שלו ותיאור הקרב האחרון. כן הוצאה חוברת לזכרו הנושאת את שמו.

בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש הרמטכ"ל הומר לעיטור העוז.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי שלמה מומה אפשטיין - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מסעוד ועישה. נולד בתשרי תרפ"ח (ספטמבר 1928) בעיר ספרו אשר במרוקו. שם סיים את לימודיו בבית הספר היסודי. "כל ישראל חברים". עלה לארץ בשנת 1956 יחד עם אמו שנתאלמנה ומאז פירנס אותה. בחוץ לארץ הקים חברות נוער והיה עוסק במצוות של עזרה לזולת וכל מיני עבודות שלא על מנת לקבל פרס. עבד כפועל (יוצר מרצפות) במפעל "חימר" של "סולל בונה" בירושלים. היה נוהג לעבור לפני התיבה כשליח ציבור בבית הכנסת. החל בשנה שבה עלה לארץ שירת בצה"ל במילואים. בפרוץ מלחמת ששת הימים, ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.197), היה יהודה בדרכו ליחידתו בירושלים לשם מילוי תפקידו ביחידת ההתגוננות האזרחית ואז הופגזה הבירה; בהפגזה זו של ירושלים נפל. הניח אשה וששה ילדים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגבעת שאול. בביטאונה של הסתדרות פועלי הבניין, "יסודות" הועלה זכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יהודה אסולין - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יעקב ורחל, חברי קיבוץ דורות מאז הקמתו בשנת 1941. נולד ביום ה' באדר א' תש"ח (15.2.1948) בקיבוץ, בעצם ימי מלחמת הקוממיות. גדל וחונך בבית הספר אשר במקום ובבית הספר האיזורי "שער הנגב;" לבסוף למד בבית הספר החקלאי בחדרה. היה חבר "הנוער העובד" ובגלל נטייתו לספורט, ובייחוד בשחייה, השתייך ל"הפועל;" הוא ייסד חוג שחייה לנוער. הוא שיקם את משק הילדים לאחר שנים של הזנחה והפך אותו לפינת חמד ולמקור הכשרה לעשרות ילדים. אהב בעלי חיים ועסק בגידול כלבים ודגי נוי. לאחר שנות נעורים תוססים, עליזים ופעלתניים מלאי תוכן וחיוניות, אשר בהן התמסר כולו לחיי חברה וידידות, באה העת להתגייס לצה"ל ובהתגייסותו בנובמבר 1965, אחרי תום לימודיו, התנדב לצנחנים. קשיים רבים עמדו לפניו בזמן שירותו אך מעולם לא התאונן. מאז הסתמנה בו מהפכה שקטה: הילד השובב והנער העליז נעשה שקט, נחבא אל הכלים, מהורהר יותר ושקוע בתוך עצמו. בבואו הביתה היה מחייך לכל איש שנקרה לו בדרך והיה מרגיעו באמרו: "הכל בסדר! אל תדאגו!" על יחידתו, יחידת מחץ, הוטלה אחריות כבדה. ותפקיד אחראי ביותר מילא בפעולת סמוע. במלחמת ששת הימים, ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך על תל אל פול אשר ליד ירושלים. תפקידו לא חייב את השתתפותו באותו קרב אבל חייל כמותו לא יכול היה שלא להשתתף בו בפועל ונטל את התפקיד הקשה והמסוכן - לעמוד בראש הכוח הפורץ כמפקד שריונית. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוץ דורות. במלאת שנה לנפלו הוציא קיבוץ דורות חוברת זכרון לזכרו ולזכר עתניאל שמיר. כן הונצח שמו באלבום הצנחנים ובאלבום חטיבת "הראל". בספר "בדרכם", בהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, הובאה רשימה עליו וגם מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל עמירם אסא - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אמיל ומרסדס. נולד ביום ו' בתמוז תש"ד (27.6.1944) בקזבלנקה אשר במרוקו. בהיותו שם למד בבית ספר "אורט". בשנת 1961 עלה לארץ עם קבוצת צעירים ממרוקו (כשההורים נשארו במרוקו) והצטרף לחברת הנוער אשר נשלחה לקיבוץ צאלים. מצא קושי בלימוד השפה העברית ולמרות זאת התחבב על חבריו. נגינתו הכניסה שמחה לכל אירוע חברתי כי הוא אהב לנגן בגיטרה, להכות בתוף, ויותר מכל - לרקוד. הצטרף לגרעין של "הנוער העובד והלומד" שנה לאחר עלייתו. היתה לו נטייה לספורט, השתתף בתחרויות שחייה ואף התנדב להיות מציל בבריכה מפני רצונו לבוא לעזרת הזולת. יחד עם חבריו בחברת הנוער יצא לטירונות בנח"ל ביולי 1962. הוא שירת במסגרת נח"ל מוצנח וגם בחטיבת המילואים היה צנחן. מסעות, אימונים וצניחות מילאו את חייו בנח"ל במוצנח. עם שחרורו מצה"ל היה אחד היחידים מחברת הנוער שחזרו לצאלים. הוא נכנס לעבוד ברפת. במשק הכיר את חברתו לחיים לעתיד לבוא ולאחר זמן קצר באו בברית הנישואין והתחילו לבנות את קן משפחתם. בתחילת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים קיבל את צו הקריאה אשר מצא אותו מוכן לצאת למלחמה, בה שימש כבזוקאי. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בעת שלחם בתעלות על גבעת התחמושת בירושלים, נפל בקרב שנערך שם. הניח אשה ובת קטנה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בחוברת "מאריות גברו" שבהוצאת מפקדת חטיבת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולזכרו. כן הונצח שמו בספר "בדרכם" לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, שיצא לאור על ידי איחוד הקבוצות והקיבוצים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יוסף ז'וז'ו אלמליח - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יעקב וחמדה. מראשוני קיבוץ בית אורן. נולד ביום ו' בטבת תש"ג (14.12.1942) בקיבוץ. שם גודל והתחנך בבית הספר היסודי והתיכון עד שסיים את לימודיו. עוד בימי לימודיו היסודיים היה ילד צנוע ורגיש אך רגישותו היתירה נתבלטה בעיקר בשעה שגילה פגיעה בלתי צודקת באחד מילדי הכיתה או בראותו שחבריו רבים על דבר של מה בכך. עבד כחקלאי בענף הבננות ובשעת הפנאי היה מאזין למוסיקה (קלסית בעיקר) וניגן בחליל. גם בעבודה, בלימודים, היה חרוץ ושקדן, ועתיר רגשות חיים לצמח ולחי. היה אוהב לסייר בכרמל וחלק מן המימצאים שלו בשעת טיוליו מרוכזים בחדרו. נפש אמן היתה לו ולמרות עומס לימודים ועבודה לא הניח ידו מן הנגינה. אף בציור עסק. פניו האירו תמיד בבת שחוק מלבבת והוא היה מקבל פני כל מבוגר ממנו בברכה ובכבוד. אדיב היה ומוכן לתת עזרתו לאחרים. אהבה גדולה הראה לתנועה הקיבוצית ולנוער הגדל בה. הוא ראה אותו כנוער הטוב ביותר שבמדינה והיה נוהג לאמר שיש להפנות אותו להדרכה בערים אחרות - ואמנם לפני צאתו לצבא התנדב להדרכה בעצמו ויצא להדריך נוער ירושלמי; את עבודת ההדרכה עשה ב"מחנות העולים" בירושלים. באוגוסט 1961 גויס לצה"ל והתנדב לצנחנים. עבר קורס מ"כ וקורס קצינים והגיע לדרגת סגן. זמן מה הדריך בבית הספר לקצינים והמשיך לשרת כקצין בצנחנים עד לשחרורו. בשובו מן הצבא חזר לעבודה במשק ומצא שפה משותפת עם כל אדם. רצונו האישי הזדהה עם הבית הקיבוצי וכל מה שיצא משם היה צו עליון לגביו. הוא קיבל את ההדרכה בנוער אף על פי שידע שיישאר חלל גדול בענף הבננות אשר בו עבד. לפני מלחמת ששת הימים השתתף בסמינר המרכזי של הקיבוץ המאוחד באפעל, מתוך מגמה שבסיימו את הסמינר ידריך גרעין השלמה של "הנוער העובד" בבית אורן. בפרוץ מלחמת ששת הימים קיבל צו קריאה ובקרב שנערך בגבעת התחמושת בירושלים ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, נפל יורם. הניח אשה וילד. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. לאחר נפלו צוין יורם לשבח על ידי מפקד החטיבה על גילוי אומץ לב ודביקות במטרה בקרב על שחרור ירושלים. חוברת לזכרו הוצאה לאור על ידי קיבוץ בית אורן. בחוברת "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט העזבונות של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו. ב"מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים ניתנה ביוגרפיה שלו ותיאור הקרב האחרון.

במהלך תחקיר ב-2017 עודכן כי צל"ש מפקד החטיבה הומר לעיטור המופת.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן יורם אלישיב - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן משה ופרחה. נולד ביום י"ט בתמוז ת"ש (25.7.1940) בבגדד, בירת עירק. בעודו ילד קטן נפטרה אמו ואביו נשא אשה שנייה, אך ישראל גדל בבית סבתו שגידלתו והיתה לו כאם. בשנת 1949 עלה לארץ והמשיך להתגורר בבית סבתו. בהיותו בן י"ב הועבר לחבורת הנוער בגבעת השלושה. מטבעו סגור היה בפני כל ולא הירבה לדבר. חריצותו ושקדנותו הורגשו בין חבריו התלמידים. עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון של גבעת השלושה יצא עם חבריו לנח"ל; זה היה ביולי 1958. לאחר שהייתו בחולתה במשך זמן קצר עבר לנח"ל מוצנח לשם אימונים. מדי פעם היה יוצא למילואים. ספורטאי היה, ובכך עסק הרבה ומפני כך נעשה גופו מוכשר באופן יוצא מן הכלל. אחרי ששוחרר מהשירות הצבאי חזר לגבעת השלושה, בה רצה לבנות את ביתו ונכנס לענף הכותנה. לחבריו בענף זה שימש דוגמא אישית בביצוע עבודה למופת ובאחריות. מטבעו היה בעל שקט נפשי ואת השלווה הזאת הישרה על כל הסובבים אותו. ישראל נשא לו לאשה את חברתו לספסל הלימודים והזוג עשה את ביתו בגבעת השלושה. ישראל ניסה להשלים את לימודיו כדי לקבל תעודת בגרות ובמשק יעצו לו לגשת לבחינות הכניסה ל"מכון וינגייט;" הוא ניגש לבחינות, עמד בהן וקיווה לצאת ללמוד. בינתיים הצטרף לחוג לצילום וגילה בו שקדנות רבה. הקריאה לדגל לפני מלחמת ששת הימים מצאה אותו מוכן לצאת מתוך בטחון לשוב במהרה. יומיים לפני תחילת המלחמה הגיע לחופשה קצרה וגילה דאגה לשלום משפחתו וגם הביא דברי מתיקה לחבריו. כחייל מסור ונאמן נלחם בקרב שהתחולל בדרך שכם בירושלים הבירה ובשכונת ג'ראח נפל; זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. חוברת לזכרו הוצאה על ידי גבעת השלושה. ב"עלון הגבעה", שהוצא אף הוא על ידי גבעת השלושה, הונצח שמו. כן הונצח שמו בספר הזכרון לבני הקיבוץ המאוחד ולחבריו שנפלו במערכה - "אשר נפלו במלחמה". גם בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים מובאת הביוגרפיה שלו בתוספת תיאור הקרב האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי ישראל אלון עיני - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יחיה ובג'י. נולד ביום י"ד באייר תרצ"ט (3.5.1939) בטיפליס אשר ברוסיה הסובייטית. שם סיים את לימודיו בבית ספר יסודי. בשנת 1962 עלתה המשפחה לארץ. תחילה היה עובד כטפסן והיה לא רק עובד טוב כי אם גם חבר טוב שנכון היה לעזור לכל אחד בכל עת ובכל שעה. גם שכניו חיבבו אותו על נכונותו לבוא לעזרתם. כל בני העיר לוד, מקום מגוריו, הכירו אותו ואת טוב לבו שהתבטא בסבר פנים יפות ובחיוך מאיר. כתחביב היה עוסק בציור בשעות הפנאי. כעבור שנה ביולי 1963 גויס לצה"ל. אחרי ששוחרר משירות סדיר למד את מקצוע הדפוס ועבד בו בבית החרושת "קרגל" בלוד". חרוץ היה בעבודתו ומימיו לא סירב לבצע איזו עבודה שהיא. לא שאף להתבלט אך יכולתו התבלטה מאליה. צעיר לימים היה אך הדאגה להוריו ולמשפחתו היתה תמיד לנגד עיניו ומפני שחשב על עתידם ואף בזכרו את עתידו הוא, היתה ארשת של רצינות נסוכה על פניו תמיד. ערב מלחמת ששת הימים, כאשר ראה שקריאתו לדגל משתהה, היה חסר סבלנות והתכונן לצאת בעצמו; ואכן ברוב מסירותו ואומץ לבו יצא ונלחם במסגרת חיל השריון. ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל מהפגזת מרגמות; הדבר היה במעוז ציון. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. חוברת "לזכרו של לובה" הוצאה וכן הועלה זכרו בחוברת לזכר בני לוד שנפלו שהוצאה על ידי הוועדה לאירועי יום העצמאות תשכ"ח. ב"גוילי אש", כרך ד', הוא ילקוט עזבונותיהם של נופלי צה"ל נתפרסם מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי לוי לובה איסמאילוב - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן חיים וחנה. נולד ביום כ"ג באייר תרצ"ד (8.5.1935) בבואנוס איירס אשר בארגנטינה. למד בבית ספר "אורט" שם. היה חבר תנועת "דרור" במקום. בשנת 1962 עלתה המשפחה לארץ. במאי 1963 גויס לצה"ל ובפרוץ מלחמת ששת הימים נמצא בשירות מילואים. בקרב שנערך בשעפת אשר בירושלים ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בזמן התקפה על המוצב, נפגע הזחל"ם שלו פגיעה ישירה מתולר (או מרימון) ודוב נפל. הניח אשה ושני ילדים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. ב"ידיעות" של האיחוד החקלאי הועלה זכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי דוב ברנרדו אורטנר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן דויד ואליס. נולד ביום י"ז בניסן תש"ב (4.4.1942) בעיר מרקש אשר במרוקו. את שנות ילדותו עשה בארץ מולדתו ושם למד בבית ספר יסודי. מצעירותו נמנה עם תנועת נוער ציונית אשר פעלה בקרב יהודי המקום. מאיר לחץ על הוריו וכתוצאה מכך הסכימו להרשות לו לעלות במסגרת "עלית הנוער" - ובשנת 1956 עלה לארץ, והוא אז בן י"ד. בעלותו התקבל לחוות הנער הציוני על שם גולדשטיין בירושלים, שם סיים גם את לימודיו התיכוניים. היה נער אחראי ומסור וקבוצת ילדים צעירים נמסרה לטיפולו ולהדרכתו. נתחבב על חניכיו ועזר לילדים אשר בהם טיפל והיה דמות מחנכת. שנתיים ימים היה יושב ראש במועצת הנוער של החווה. בסיימו את לימודיו התגייס לצה"ל באוקטובר 1961 ושירת בנח"ל. יצא לקורס מ"כ ושימש כמדריך שם. כתום שירותו הצבאי נרשם לאוניברסיטה העברית בירושלים ואחרי שלוש שנות לימודים עמד לקבל את התואר הראשון B.A.)) במדעי המדינה ובאנגלית. בימי לימודיו הדריך קבוצת נוער במשך שנה אחת. התעניין בחיים הפוליטיים ועמד לצאת להשתלם בארצות הברית ביחסים בינלאומיים, כי שאף לעסוק בענייני מדינה במשרד החוץ; אולם שאיפתו לא הגיעה למימוש. מטבעו היה חברותי מאוד, אהב ספורט וחיבב מוסיקה וספרות. את ירושלים אהב אהבה עזה ואף כי הוצעו לו מקומות עבודה שונים לא הסכים לעזוב אותה כי בה חי מיום בואו לארץ - ועד נפלו במלחמת ששת הימים, ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), היום השני לקרבות. היה רובאי בפלוגה שפרצה את הגדרות של בית הספר לשוטרים ופתחה את הדרך להמשך הלחימה של הגדוד, ובמשך קרב זה, שנערך בגבעת התחמושת, מצא את מותו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. כמה עמודים הוקדשו לו בחוברת שהופיעה מטעם עיריית נהריה לזכר הבנים שנפלו במערכה. בספר "אריות גברו" של מפקדת הצנחנים, הובאה ביוגרפיה שלו עם תיאור הקרב האחרון. פרשת חייו ומותו הובאה בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכת יהודה האזרחי.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי מאיר אוחנה - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם ומזל. נולד ביום י"א באלול תש"ז (4.9.1947) בתל אביב. למד בבית הספר "אילון" וסיים את לימודיו בבית הספר "הבונים" בנחלת יצחק. שנה אחת למד בבית הספר המקצועי הטכני "אורט" אשר בתל אביב ולאחר מכן התפרנס מחשמלאות של מכונות. בצעירותו השתייך לאירגון "הצופים" אהב ספורט ויחד עם זה נטה לספרות, לנגינה ולשירה. במאי 1965 גויס לצה"ל ושירת בחיל השריון ולפני גמרו את שירות החובה פרצה מלחמת ששת הימים. עניו וצנוע היה ובעיניו היה ככל חייל אחר בצבא; כולם יקרים להוריהם באותה מידה: דומה שהוא ביקש מאחיו ואחיותיו לא להזיל דמעה ולכבדו באומץ לבם - והלא כך יחזקו גם את ליבות ההורים. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב על הגבעה הצרפתית בבירה והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי אהוד אודי גלוסקא - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מרים ושלמה. נולד ביום י"ב בתשרי תרצ"ז (28.9.1936) בחלב אשר בסוריה. בן שש היה בעלותו עם משפחתו לארץ בשנת 1943 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. המעבר מארץ לארץ לא היה קל ביותר וחבלי הקליטה של המשפחה היו קשים מאד. המשפחה בת עשר הנפשות, התגוררה בצריף של פח, אך מלבד תנאי השיכון מצאו בני המשפחה קשיים להסתגל לשפה שלא היתה שגורה בפיהם. בינתיים פרצה מלחמת הקוממיות - וגם זו לא הקלה על תנאי חייה של המשפחה כולה. אבל לאחר המלחמה ועם כיבוש קטמון עברה המשפחה כולה לגור לשכונה ולאט לאט התחילה להתרגל לתנאי החיים בארץ. האחים התבגרו ובחלקם עברו לחברות נוער במשקים אך יוסף נשאר כל הזמן בחיק המשפחה. מתחילה למד בבית ספר יסודי וסיים את לימודיו שם; לאחר מכן למד את מקצוע הנגרות. כאשר נסתיימה הכשרתו עבר לעבוד במקצוע תחת מעבידים פרטיים עד שהגיע מועד גיוסו לצה"ל במאי 1954. בצבא שירת ביחידה קרבית אשר השתתפה בכל הפעולות. לגביו היה צה"ל משפחה אחת גדולה. בהגיע זמן שיחרורו מהצבא פרצה מערכת סיני ושוב השתלב יוסף ליחידה קרבית אחרת ועבר עמה בכל המבצעים שהוטלו עליה. כתום מערכת סיני החל לעבוד שוב במקצוע, המשיך להשתלם ולבסוף בחר את ייעודו בהקנית מקצוע הנגרות לחניכי מוסד למפגרים שבגבעת שמש. בחייו הפרטיים, החברתיים והמשפחתיים ביצע תמיד את המוטל עליו בדייקנות ובנאמנות. אהב לעזור לזולת שלא על מנת לקבל תמורה או גם לצפות לה. הממונים עליו במוסד שבגבעת שמש שבעו רצון מעבודתו אשר היתה גם לשמחתם של החניכים שעבדו ולמדו תחת פיקוחו. לאחר נישואיו השתקע בבית שמש ושם נולדו לו שתי בנותיו. כשהמוסד הועבר לרעננה עמדה בפני יוסף הברירה לעבור עמו או להיאבק על העברתו לירושלים. יוסף הועבר לעבוד בכפר השודי בירושלים. ההעברה היתה קשורה במאבקים ובבעיות שונות, ובייחוד היתה בעית הדיור הקשה והכאובה. בהתחלה עבד יוסף בירושלים והמשיך להתגורר בבית שמש - וזה הקשה על חיי המשפחה הסדירים שלו. לכן פנה לכל המוסדות הקשורים בדיור שיעזרו לו למצוא דירה ליד מקום עבודתו למען יוכל לתת מזמנו הפנוי למשפחתו, אך הגורל רצה אחרת: באותה עיר שבה רצה לחיות, להתקדם ולקבוע את ביתו, בה ולמענה נפל; זה היה בקרב שנערך באבו-טור ביום השני לקרבות של מלחמת ששת הימים, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) - והניח אשה ושתי בנות. חובש קרבי היה במסגרת גדודו ובשעה שעשה את עבודתו במסירות רבה וחבש פצועים בקרב מצא את מותו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות שעל הר הרצל בירושלים בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו. זכרו הועלה בעלון המועצה המקומית בית-שמש.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יוסף גילה בגדדי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שולמית (פרידה) וברוך. נולד ביום כ"ג במרחשון תש"ב (13.11.1941) בירושלים בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. בית הוריו היה בית ירושלמי לכל דבר, והוא גדל והתחנך בו יחד עם שלושת אחיו. גם מלחמת הקוממיות וגם מערכת סיני לא פסחו על ילדותו שחושלה בנסיבות הזמן והפכה אותו לאדם אשר בו נתגשם הפתגם: "אין דבר העומד בפני הרצון". אריה סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "תחכמוני" ולאחר מכן למד בבית ספר תיכון מקצועי על שם ברנדייס. עסק בענפי ספורט (כגון טניס וטניס שולחן) וכן התאמן בשחייה. באופן זה חושל גם גופו אשר ניחן בכושר מופלא. אך הספורט הגופני לא דחק את הספורט ה"מוחי" והוא עסק במשחקי השחמט עם חבריו. עם גיוסו לצה"ל באוגוסט 1960 ביקש להצטרף ליחידה מובחרת ואמנם נשלח לסיירת של חטיבת "גולני", בה הצטיין ונתחבב על כולם. אולם כשנתבגר לא ראה זאת כתחליף ללימודים; צמא היה לידיעות וגם אחרי יום אימונים מפרך היה מוצא עוד כוח ללמוד. בתקופת שירותו בסיירת, אשר בה הצטיין ונתחבב גם על חבריו ליחידה וגם על מפקדיו בגלל תכונותיו היפות, (כגון צניעות ופשטות הליכות), עלה ביד אריה לסיים את כל הכנותיו לבחינות הבגרות מיד עם שחרורו מצה"ל ניגש אליהן ועמד בהן בהצלחה. עם שחרורו מצה"ל נרשם כסטודנט לפיסיקה ולמתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים - מעשה שהעיד על כוח רצונו העז, שהרי לאוניברסיטה העברית נרשם ללא לימודים תיכוניים וללא השכלה מקצועית לאחר שהכין עצמו לכך תוך שירותו בצה"ל ויכול לאתגר וגם עבר על כל הקשיים. בהיות הפקולטה שלו אחת הקשות ביותר היה מקדיש את כל זמנו ללימודים, אך יחד עם זאת לא הסיח את דעתו מבטחון המדינה וכשיצא למילואים התנדב לסיירת של חטיבת הצנחנים, אשר אל אנשיה נקשר ובהם ראה חברים טובים. ימים אחדים לפני שפרצה מלחמת ששת הימים טען כי אין הוא מאמין שתפרוץ מלחמה, אך אם תפרוץ לא היה ספק בלבו - כך אמר - שאנו ננצח בה תוך ימים ספורים. בקרב שבו נפל, גילה גבורה ונכונות של הקרבה; זה היה ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), כאשר נפל ליד שער האריות בירושלים הבירה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. הפרופסור עזריאל לוי, מן האוניברסיטה העברית בירושלים, הקדיש פרק מעבודת המחקר שלו הנקראת "מבוא לאנליזה מודרנית", לששה מתלמידי המכון למתמטיקה שנפלו על הגנת המולדת - ואריה ביניהם. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש לו עמוד ובו הובאה הביוגרפיה שלו ותיאור הקרב האחרון. בספר "נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה בעריכת יהודה האזרחי, הוקדשו עמודים לזכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי אריה גולן גרמנסקי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יוסף וציפורה. נולד ביום כ' באדר ב' תרצ"ח (23.3.1938) בירושלים. למד בבית הספר "תחכמוני". בסיימו את לימודיו החל לעבוד בבית החרושת שהיה שייך לאביו. היה חבר פעיל בתנועת "הצופים". בדצמבר 1955 גויס לצה"ל; חודשים אחדים לפני שחרורו עבר לפיקוד ואחרי שגמר את שירותו הסדיר עזב את עיר מולדתו ויצא לתל אביב. בנובמבר 1959 עד מארס 1962 נתן את שירותו במשטרת ישראל. חזר ירושלימה, לאחר שנה נשא אשה ועבד בבניין יחד עם אביו. ישר היה, אוהב עבודה ובהיותו ממונה על עובדים גילה יחס של אחריות ודאגה גם להם וגם לעבודה. שאף תמיד להתקדם בכוחות עצמו. אחת מתכונותיו היתה אהבת האדם. בשובו לתל אביב בנה לעצמו דירה אלא שלא הספיק לגור בה בלתי אם שנה אחת: בערב יום העצמאות תשכ"ז גמר את שירותו במילואים אך עם הכרזת הכוננות למלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל, וביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), הוא היום הראשון לקרבות, בהיערך קרב ליד שייך עבדול עזיז שבמבואות ירושלים, הוטל על יחידתו לטהר את המוצב הזה אשר מצפון לקסטל, אך אז נפל מפקדו והוא קם למלא את מקומו. פינחס זירז ודרבן את חייליו להסתער על האויב וגם הוא נפל בפגוע כדור בחזהו. הניח אשה ובן. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. שמו מוזכר בספר "אסא" לדמותו של אסא יגורי, מי שהיה המ"פ של פינחס. כן הונצח שמו בבטאון של הסתדרות פועלי הבניין "יסודות".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל פינחס פיני גולדמן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם ורבקה. נולד ביום ט"ו באדר ב' תש"ג (22.3.1943) בקיבוץ העוגן. הוריו הם מיוצאי תנועת "השומר הצעיר" בצ'כוסלובקיה ובבואם לארץ היו ממייסדי קיבוץ העוגן. האב עבד בחקלאות ובתעשייה. פעל בשטחי הכלכלה והחינוך ומילא תפקידים חשובים בקיבוץ. יאיר למד בשלוש הכיתות הראשונות אשר בבית הספר היסודי בקיבוץ ובשעה שאביו יצא בשליחות הסוכנות היהודית לאנגליה נסע עם ההורים ולמד בלונדון בכיתות ד' עד ו'. למד את שפת הארץ והמסע בכלל הרחיב את אופקיו. אחרי שנות געגועים מצד יאיר אל ביתו וקבוצתו, אל נופו וכפרו, שבה המשפחה הביתה ויאיר נכנס לכיתה ז' אשר במוסד החינוכי התיכון "רמות חפר" וסיים את לימודיו התיכוניים בו. למד גם קורסים חקלאיים, כי מילדותו נמשך אל חיק הטבע. בעודנו בנעוריו גילה עצמאות מחשבתית רבה והתנגדות לכל כפיה. מאס במלים נבובות ומרד במוסכמות. התעניין בשאלות אדם וחברה. אהב שירה ונמשך אל פעולות מרתקות, בטיולים, סיורים, מבצעים, צבא, לחימה, מטוסים - וסוגי לחימה אחרים משכו את לבו, ולכן קרא הרבה במקצועות אלה. היה מעוניין בספורט (כדורעף) וכן צייר ופיסל, השתתף במשחק דרמטי, רקד ושר במקהלה. באוגוסט 1961 גויס לצה"ל והתנדב לחיל הצנחנים. לפיקוד לא שאף ולא רצה בו כי זה לא היה לפי רוחו. התגאה באימונים המפרכים של יחידתו, ברוח האחווה של בנים אוהבי שלום. אחרי שחרורו שב אל הקיבוץ ועבד במטע עם חברי המקום וכך היה במגע עם הצומח אשר חיבב וגם עם החי אשר אהב; ובמיוחד את הציפרים. היה סמל המחלקה בחטיבת המילואים. כאשר נקרא אליה בתקופת הכוננות אשר לפני מלחמת ששת הימים ניתח את המצב ללא כל אשליות ודעתו היתה כי אין מנוס מהכרעה צבאית ואין טעם להתהלך אלא בראש זקוף ובכבוד. בשקט הכין את מחלקתו והיה לסמל להם בהיותו ראשון בכל משימה וברוצו קדימה. ביום פרוץ הקרבות נערכה החטיבה לצניחה בסיני, אך כאשר בוטלה התכנית והחטיבה עלתה ירושלימה ובקרב שנערך בבית הספר לשוטרים בשיך ג'ראח שם, ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות נפל כשפגז מרגמות התפוצץ לידו, הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. ספר יצא לזכרו (בעריכת אביו) הנושא את שמו והוא מכיל מעזבונו. בחוברת 53" מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי שנפלו במלחמת ששת הימים הוקדש עמוד לזכרו. גם בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאהביוגרפיה שלו ותיאור הקרב האחרון. בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי יאיר גולדברגר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אליהו ושרה. נולד ביום כ"ח באב תש"ו (25.8.1946) ביבנאל; נכד לאחד ממייסדי המושבה ובן למשפחת איכרים בגליל. שם סיים את לימודיו בבית הספר היסודי. כבן יבנאל היה מושרש בעבודת האדמה ולכן המשיך ללמוד בבית הספר התיכון החקלאי "כדורי". עסק בחקלאות והיה עמוד התווך בענף זה. חברותי מאד, בעל חוש הומור בריא ויוצר סביבו אווירה נעימה. לא אהב להתבלט בחוג חבריו ובכל זאת היה אהוב על הכל. התעניין בחיי מושבתו והיה מסור לידידיו בה. חיבב את משפחתו הענפה וכיבד אותה. התעניין בעברה והיה גאה על חלקה הרב ביישוב הארץ. גילה אהבה עזה לעבודה והראה קשר לבעלי חיים. לצה"ל גויס ביולי 1964 ושירת ביחידת נח"ל מוצנח. באותה תקופת השירות עשה זמן מסויים בהיאחזות בירנית ושם קלט ערכים תרבותיים מרובים. אחרי שחרורו מן הצבא התמסר לטיפוח משקו ולקידומו, כי לגביו היה בכך ייעוד והמשכה של מסורת ואכן ראה ברכה בעמלו ומצא את אושרו. באהבתו לבעלי חיים החל לטפל בצאן באופן מסור ועל כך קיבל פרס ממשרד החקלאות. בצאתו למילואים היה משרת בחטיבת הצנחנים. נקרא לדגל בפרוץ מלחמת ששת הימים וביום השלישי לקרבות הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב ליד החומה בירושלים בשעה שהיה בתנועה לפריצת הדרך לעיר העתיקה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי משה מוישיק גוטרמן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מסיקה ומזלה. נולד בשנת תרצ"ז (1937) בעיר זוארה אשר בלוב. הגיע לארץ בשנת 1950 ולאחר שנה הגיע עם הוריו למושב בן זכאי מבית העולים שאליו הובאו לראשונה. סיים את לימודיו בבית ספר יסודי דתי במושב, אשר אביו השתייך אליו. משק האב והבן היה לדוגמא במושב. הוא השתייך לתנועת "הפועל המזרחי", היה חבר ב"בני עקיבא" ושימש בה מדריך נוער אך הוא נאלץ להירתם לעבודה בגיל צעיר כדי לעזור למשפחה שהיתה במצב כלכלי ירוד. היה מנהל עבודה בפרדס "רסקו" במשך שבע שנים ועשה עבודה נאה במטעים לשביעת רצון המתיישבים. מחונן היה בסגולות נפש עדינות ומידותיו היו תרומיות - והלא בשלהן היה נערץ על כל ידידיו וקרוביו. באוגוסט 1955 גויס לצה"ל. במלחמת ששת הימים, ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב במבואות ירושלים בצור בחר על שחרור הבירה. הניח אשה בהריונה בחודש התשיעי ובהיולד הילד נקרא שמו עליו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "על במותיך חלל" בהוצאת חברים לנשק הובאו תולדותיו. זכרו הועלה ב"אשי ישראל", חוברת ההנצחה לזכר עשרת בני "הפועל המזרחי" שנפלו על משמרתם.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי אליהו גואטה - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אורי ומרים. נולד ביום כ"ה בניסן תש"ו (26.4.1946) בשער העמקים, שם סיים את לימודיו התיכוניים בי"ב כיתות של המוסד החינוכי. בתקופת לימודיו היה גם מדריך ב"קן" בקרית טבעון. כן הדריך ב"קן" הצפון של "השומר הצעיר" בתל אביב. רב צדדים היה ביכולת הביטוי המושלם - בחרוז, בקצב ובתנועה - וכל מה שעשה עשה בקלילות מפליאה; גם נטה להעלות בכתב שירים ופזמונים ואף מחזמר כתב. למד ריקוד. אך יחד עם זה אהב לחקור שאלות חברתיות, פסיכולוגיות ופילוסופיות. כאשר גמר את שנת ההדרכה, והוא נשאל לאן יפנה לצבא, ענה: "הטובים לטיס", כי בטיס ראה אתגר. כשגויס לצה"ל באוגוסט 1965 התנדב לחיל האויר, גמר קורס טיס וענד כנפיים. כשמלחמת ששת הימים פרצה עוד היה בשירות חובה; ובצאתו ללחום על שחרור ירושלים וסביבתה שירת כטייס קרבי. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בקרב מעל מנזר מר אליאס אשר באיזור רמת רחל, נפל עם מטוסו. חבריו ומפקדיו לשירות ציינוהו כצעיר שלחם בהתלהבות ובהכרה. הוא היה בעל כושר מנהיגות מעולה. בעליצותו ובחוש ההומור שלו תרם רבות להעלאת רוח חבריו הלוחמים ברגעים גורליים. לאות הוקרה לשירותו הועלה לדרגת סגן לאחר נפלו. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בשער העמקים. אנדרטה על שמו הוקמה על ידי העיר ירושלים מול מנזר מר אליאס, המקום אשר בו התרסק מטוסו; בית הספר "גאולים א'" בירושלים אימץ את האנדרטה, מטפל בה וביום הזכרון עורך אזכרה במקום. כמה עמודים הוקדשו לזכרו בחוברת שהוציא בית שער העמקים לזכר בניו. שער העמקים הוציא חוברת מיוחדת לזכרו בתוך אוגדן. גם בחוברת 53" מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי שנפלו במלחמת ששת הימים ובהוצאת הקיבוץ הארצי הוקדש עמוד עליו. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל - "גוילי אש", כרך ד' - הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן דן דני גבעון - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן משה (הכהן) ובכורה. דור שלישי בארץ. נולד ביום ה' באייר תרצ"ה (8.5.1935) בירושלים אשר בה גדל ומאווירתה ינק. סיים את לימודיו בבית ספר יסודי של "המזרחי" ולאחר מכן למד בבית ספר מקצועי תיכון "עמל". ניגש לבחינות בגרות אכסטרנית. היה מנהל חדר המחרטות ב"סולל-בונה" בירושלים ומעסיקיו ציינו אותו כאחד העובדים האחראיים והמסורים. בעל יזמה, חרוץ ומוכשר. שימש כחבר ועד במשך תקופה ארוכה וידע להילחם על זכויותיהם של חבריו, אך ידע גם לדרוש מהם רצינות לעבודה והגינות בכל הנוגע לה. אחד מתחביביו היה הצילום, מקצוע שלמד ועסק בו בשעת שירותו בצבא. כן עסק בחרטות אמנותית בשעות הפנאי. בפברואר 1953 גויס לצה"ל ושירת בצבא הסדיר. השתתף במסגרת המילואים במלחמת ששת הימים וביום הראשון לקרבותיה, ביום כ"ו באייר תשכ"ז , (5.6.1967) נפגע באש האויב, כשעמד על משמרתו בעמדת מרגמות, אשר הוצבה להשמיד את סוללות האויב שירו על ירושלים ולסייע לכוחות צה"ל שיצאו לשחרר את הבירה. הניח אשה וילד. צוין כחייל ממושמע הדואג תמיד לחבריו כאב לבן. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אלחנן חנן גבע כהן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מאיר וריחני. נולד בשנת תרפ"ח (1928) בעירק. למד ב"ישיבה". עלה לארץ בשנת 1951 והתפרנס מעבודת הטפסנות. גויס לצה"ל ולאחר מכן היה יוצא למילואים מדי פעם. אף ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל, וביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב שנערך בירושלים העתיקה. הניח אשה וששה ילדים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. זכרו הועלה ב"יסודות", בטאון הסתדרות פועלי הבניין.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי שבתאי גבאי שמואל - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יחזקאל ושמחה. נולד ביום כ"ז בטבת תרצ"ח (31.12.1937) בירושלים. למד בבית הספר "אליאנס" שם, ולאחר מכן, בצאתו לחיים, היה פועל בניין ועבד כטפסן ב"סולל-בונה". גויס לצה"ל בתקופת מערכת סיני. ערב מלחמת ששת הימים נקרא למילואים ונפל בקרב שנערך באבו-תור בירושלים ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בשעה שלבש עוז ואומץ ועלה על גג לחסל חוליית אויב אשר צלפה לעבר כוחותינו. הניח אשה, שלושה בנים ובת. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. זכרו הועלה ב"יסודות", בטאון הסתדרות פועלי הבניין. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יהודה דודו בראשי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן עזיז וג'יירן. נולד ביום ח' בניסן תש"ד (1.4.1944) בעיר סקס אשר בפרס. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1950. יהודה סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "בית יעקב" אבל בגלל המצב הכלכלי הקשה במשפחה לא יכול היה להמשיך את לימודיו עם כל רצונו העז לקנות ידיעות. התעסק בתיקון תקרים בצמיגים. מאחר שלא יכול היה להמשיך ללמוד בעצמו אמר להכניס את אחיו הקטנים לבית ספר כדי שהם ילמדו ויהיה להם עתיד טוב בחיים. הוא עודד אותם על ידי מתנות כדי שיקבלו תעודה טובה יותר. היה בעל לב טוב ובשעה שגויס לצה"ל בנובמבר 1961 שירת בחיל "גולני" והיה אמיץ, ממושמע ומוכן לעזור לחבריו בשעת הצורך. אחרי שנתשחרר מן הצבא היה יוצא למילואים בהקראו. בקבלו את צו הקריאה ערב מלחמת ששת הימים היה במחלקת המרגמות וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בשעת הפגזה בקרב שנערך בקרבת בית החולים האיטלקי בירושלים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. זכרו הועלו בבטאון הסתדרות פועלי הבניין, "יסודות" וגם בבטאון של המועצה המקומית של רעננה.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יהודה דודו בנימיני - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן-זקונים של עזרא וג'ורג'יה. נולד ביום י"ז בטבת תש"ג (25.12.1942) בירושלים. בשנת 1936 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בעיר הקודש. כילד למד יצחק ב"חדר", נכנס לבית הספר היסודי "אורח חיים", המשיך את לימודיו היסודיים ב"תחכמוני", ולאחר מכן, כשסיים את לימודיו שם נכנס לבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה, למד בו שנתיים והמשיך לתעודת בגרות בלימודים אכסטרניים. גילה נטייה במקצועות הריאליים. היה שקט וצנוע ואהב קולנוע ותיאטרון. בעודנו צעיר השתייך לתנועת "הצופים" ולאחר מכן ל"תנועה המאוחדת". בינואר 1962 גויס לצה"ל וגמר את שירותו הסדיר במסגרת נח"ל מוצנח. גרעינו קיבל את הכשרתו בחמדיה לאחר הטירונות והאימון המתקדם בעמיעד. היה מסור לחבריו ואהב לעזור להם, ואפילו בימים הקשים של שירותו בצבא היו כל מעשיו מלווים בת שחוק נעימה, עד כדי קונדסות וקלילות, ולא פעם השמיע באזניהם דברי עידוד. לכן היה כה אהוד על כל חבריו. גם במילואים שירת במסגרת הצנחנים. לאחר שהשתחרר מן הצבא חזר לירושלים. סיים בהצלחה קורס להנהלת חשבונות ועבד במקצוע זה בכמה מקומות. שלושה חודשים לפני נפלו התקבל כמנהל חשבונות במלון "הולילנד" ובתקופה קצרה זו ידע לקנות את לב כל הסובבים אותו ואת הערכתם בחריצותו לעבודה ובדייקנותו בה. בימי הכוננות למלחמת ששת הימים, כשחלק גדול מחבריו נקרא להגן על המולדת, חשש שמא שכחוהו והוא לא ייקרא לדגל; אז התקשר לבסיס לדעת על מה ולמה נתאחר צו הקריאה. כאשר נקרא הטיל את עצמו לקרב ונלחם כגיבור לשחרור ירושלים, אלא שלא זכה לראות בשחרורה השלם כי נפל בקרב בבירה, בגבעת התחמושת ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי יצחק בנימיני בקשי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אלימלך ושולמית חברי קיבוץ בית זרע. נולד ביום י"ז בניסן תש"ה (31.3.1945) בקיבוץ בית זרע. סיים את לימודיו בבית הספר התיכון בבקעת כנרות. משחר ילדותו התבלט אופיו העצמאי והתקיף ובעודנו נער היה תובע מעצמו ומן הזולת את המירב, אך ללא יוהרה והתנשאות. בזולתו חיפש את הדרך לראות את הטוב, את החיובי. מימיו לא חיפש את הדרך הקלה והנוחה אלא את המעשה הדורש מאמץ ואחריות ותכונה זו הביאה אותו אל בין הצנחנים כאשר גויס לצה"ל באוגוסט 1963 - ובחיל זה התגלה בכל גדולתו ומסירותו. עם שיחרורו משירות החובה השתלב עד מהרה בחיי המשק ובמסירות רבה עבד בענף הבננות כשהוא נושא בנטל האחריות לעבודות הקשות ביותר. היה חבר נאמן מאין כמוהו וראשון להיחלץ לעזרת כל כושל ונופל. גדולה היתה האמונה שנתן בצדק האנושי הפשוט. לבו היה כן לגבי בני אדם והאומץ שבקרבו היה רב - ועל כל סגולותיו אלו אהבוהו כל יודעיו. יחסו למלחמה היה יחס של מילוי חובה. "סוף סוף כל מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים למען עצמנו", כתב פעם מן הצבא. הוא לא שש אלי קרב אלא שהלך אליו מתוך הזדהות עם הדרך. הוא לא ראה את עצמו מוכשר לפקד על אחרים והאמין שהדוגמא האישית היא הקובעת - ועל פיה נהג. בעל כושר אירגון היה, קנאי ומסור. במלחמת ששת הימים יצא אל חזית ירושלים עם חטיבת הצנחנים ובצעדו בראש כיתתו אל מול שער שכם, שפלט אש קטלנית כל אותה שעה, נלחם בעוז ובמסירות, הסתכן והעז - ונפל כשהוא קרוב ליעד הסופי; הדבר היה בקרב על ירושלים ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בחוברת 53" מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי שנפלו במלחמת ששת הימים הוקדש לו עמוד מיוחד. אף בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ותיאור הקרב האחרון. ב"כנרות", דו הירחון של המועצה האזורית עמק הירדן, הועלה זכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי מנחם בנארי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן צבי ורחל. נולד ביום ט' בטבת תש"ה (25.12.1944) בעיר בוטושן אשר ברומניה. המשפחה עלתה לארץ באנית מעפילים אך נתפסה בידי הבריטים והוגלתה לקפריסין. בשנת 1948 הגיעה המשפחה לחופי הארץ. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר "אחדות" שבקרית מוצקין למד בכפר הנוער גלים, שהוא בית ספר תיכון חקלאי. מסירות לחבר וידידות, מתוך דאגה ורצון להשקיט ולהרגיע - אלה היו קווי אפיו בבית הספר החקלאי, אשר התבלטו שוב בעת המלחמה. חברות טובה היתה קיימת בינו לבין תלמידים יהודיים וערבים כאחד. צנוע היה בהליכותיו. באוגוסט 1962 גויס לצה"ל גיוס מוקדם והתנדב לחיל הצנחנים. עבר קורס קצינים וקורס קשר. השתתף בפעולת תגמול בירדן ובשנת 1965 שוחרר מצה"ל בדרגת סגן. לחבריו לנשק ולפקודיו התיחס בעדינות ובלבביות מרצונו להיטיב עם כל אחד מהם. עשה כל מה שעשה בכל לבו ומנפשו - הן בתרגיל והן במשימה מיבצעית כלשהי ומילא את תפקידיו מתוך רצינות וכובד ראש. עם שחרורו מן הצבא עבר לאוניברסיטה העברית, למד בפקולטה לחקלאות אשר ברחובות ועמד לסיים שם את שנת הלימודים השנייה. הוא שאף להגיע למחקר עצמאי והיה מקדיש כל רגע של פנאי ללימוד. הכיר את הארץ יפה בטיולים על פני שבילים ונופים, כי אהבה עזה היתה לו למולדת. תמיד שאף לצדק וליושר, נלחם את מלחמותיהם של אחרים ואהב לעזור לאחיו ללימודים. אמנם יעקב האמין בשלום ושאף להגיע ליום בו יבנה את ביתו בישראל עם חברתו. מכאן שלא שש אלי קרב כי מטבעו היה לו חבל על דם הנשפך ובלב לבו הרגיש וידע כי מלחמה יש בה הרס ואין היא באה לבנות. אך ההכרח לא יגונה, ומרוב אהבתו לארץ, בשעה שלבו התפעם מרצון לשלום ולריעות טובה, פרץ מתוכו הכוח לצאת ולהילחם ולשמש מופת לאחרים. בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל ואז שימש כקצין קשר גדודי, וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב בשעת ההתקדמות אל בית הספר לשוטרים הפונה לשכונת שיך ג'ארח בירושלים. במכתב לחברתו (יעל) ציין חברו לשירות את השקט הנפשי של יעקב מצד אחד ומאידך גיסא את היעילות והארגון שהיו אפייניים לעבודתו המסובכה כנושא הקשר בגדוד לוחם. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. זכרו הועלה בחוברת הזכרון "ניר וגל" שהוציא כפר גלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון שלו. כן הוזכר בחוברת שהמועצה המקומית של קרית מוצקין הוציאה לזכר הבנים שנפלו במערכות ישראל. גם בילקוט עזבונם של הבנים, "גוילי אש" כרך ד', הובאו מעזבונו. פרשת חייו ומותו הובאה בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכת יהודה האזרחי.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן יעקב ג'ק בן-פז ביינגולד - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יעקב ושמחה. נולד ביום כ"ט בתמוז תרצ"ח (28.7.1938) במישור שבמרוקו. שם גדל והתחנך, יתום מהוריו עד שהוא עלה לארץ בשנת 1949. סיים בית ספר יסודי בעין כרם ולאחר מכן למד בסמינר לפועלים צעירים בתל אביב. עבד בתעשייה הצבאית. בנובמבר 1955 גויס לצה"ל וגם יצא לאחר מכן במסגרת המילואים. במלחמת ששת הימים לחם כמקלען מחלקתי כחייל וותיק בפלוגה. מסור היה ונאמן לתפקידיו בנטלו על עצמו ברצון רב כל משימה ובנאמנות ציית לכל פקודה. נפל בקרב שנערך ליד ארמון הנציב בירושלים (חוות הנוער הציוני) ביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), הוא היום הראשון לקרבות. הניח אשה ושלושה ילדים ובנפלו היתה בתו הקטנה תינוקת כבת חודש ימים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אלי בן-סדון - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יצחק ושדרה. נולד ביום ט"ו בסיון תרפ"ב (11.6.1922) בעיר קרקוק אשר בעירק, מקום שם סיים את לימודיו בבית ספר יסודי. בשנת 1941 עלה לארץ וכעבור שנתיים (1943) שירת כשוטר בצבא הבריטי. בשירות זה עשה שנתיים (עד 1945) ואז התחיל להיות פעיל בשירות ה"הגנה" שבמחתרת. היה מוותיקי הבנאים בירושלים. יעקב השתתף בקרבות מלחמת הקוממיות ונמצא במשך כמה חודשים על הר הצופים בזמן המצור על ירושלים. לאחר מכן היה יוצא למילואים לכשנקרא. כאשר פרצה מערכת סיני יצא אליה והשתתף בה. אדם יקר היה ומסור לעמו ולארצו. נהג להתידד עם כל חבריו לנשק. בפרוץ מלחמת ששת הימים שירת בהג"א ובדרכו למקום ההתיצבות לשם מילוי תפקידו, ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל על הגנת ירושלים כתוצאה מהפגזה - ולא זכה לראות בשיחרור הבירה, עיר זו אשר אהב בכל לבו ונפשו. הניח אשה, שני בנים ושתי בנות. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגבעת שאול. בבטאון של הסתדרות פועלי הבניין "יסודות" הועלה זכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יעקב יענקלה בן-חורין - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן ישראל וחיה. נולד ביום י"ג בכסלו תרצ"ד (9.12.1935) בקיבוץ רמת רחל הקרוב לירושלים. את לימודיו בבית הספר היסודי סיים ברמת רחל. כאשר הגיע לגיל שתים עשרה בערך עבר עם משפחתו אל חוף הכרמל, שם נוסד קיבוץ חדש - עין הכרמל. למרות היות מישור החוף פורה ויפה לא נשכחה ממנו רמת רחל וכל הסובב אותה, כי קשור היה לעיר הקודש בכל נימי נפשו. את לימודיו התיכוניים סיים בגבת. למד בסמינר "ארנים" והתכונן להוראה בבית ספר תיכון. אחרי שלמד שנה אחת את לימודי היהדות וספרות עברית באוניברסיטה בירושלים למד ספרות והיסטוריה ישראלית במשך שלוש שנים במכון האוניברסיטאי אשר בחיפה. עמד במבחני הגמר לתואר B.A בספרות עברית והתכונן לבחינות הגמר בהיסטוריה ישראלית. עסק בהוראה ונטה לספרות. נפש פיוטית היתה לו והוא אהב לשקוע בהגות ולכתוב דברי שירה, סיפורים ורשימות. לשונו היתה רבת גוונים והוא העמיק לחקור בשורשיה של ספרות העם. מוקסם היה עומד בפני אוצרות הרוח של עמו ואהב להתעמק בתלמוד ובקבלה אשר מהם היתה לו השראה. בכלל הזדהה בכל נפשו עם הגזע עתיק היומין ומאד כאב לבו שהעם הולך וניתק משורשיו. גם לטבע היתה לו אהבה גדולה אשר באה לידי ביטוי בכתביו הפיוטיים על תקופות השנה השונות, אשר בכל אחת מהן ראה סמל לתולדות עמו. באוגוסט 1954 גויס לצה"ל ושירת ביחידת הצנחנים. במשק היה ער לכל הנעשה. היה צמא להעמיק את ידיעותיו בכל שטחי החיים החינוכיים והכלכליים. ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל, ופעם, בהיותו כבר מגויס, בא לחופשה קצרה הביתה ובצאתו הביע את התפעלותו ממפקדי צה"ל. הוא לחם להגנת ירושלים העברית ובשעת פינוי נפגעים נפל בקרב שנערך ליד מלון "ריבולי" בדרך לשער שכם; זה היה ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967). הניח אשה בהריון ובת בשעת נפלו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. לאחר נפלו הועלה בדרגה. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון. לזכרו ולזכר יהודה אשכול הופיע עלון עין הכרמל. בחוברת "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. בילקוט העזבונות של הבנים שנפלו במערכות ישראל - "גוילי אש", כרך ד' - הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל ראשון יהודה בן-זאב - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אהרן ולורה. נולד ביום ז' בתמוז תרצ"ג (1.7.1933) בעיר קיוסטנדיל אשר בבולגריה. סיים את לימודיו בבית ספר יסודי ותיכון מקצועי "אורט" בחוץ לארץ, ולאחר מכן, בשנת 1948, עלה לארץ והמשיך את לימודיו בקיבוץ. היה טייס לפי מקצועו והיה מראשוני שליחינו לחוץ לארץ כדי ללמוד את השליטה בציפורי הפלדה המודרניים ביותר. עלה בדרגה והגיע לדרגת קברניט במטוסי "בואינג" והיה בין הקברניטים הראשונים בטיס הישראלי האזרחי; עבד בנתיבי אויר לישראל "אל-על" איש המשפחה היה ובשובו מטיסות ארוכות היה נוהג לבלות בקרב המשפחה. לצה"ל גויס במאי 1951 והיה מוותיקי הטייסים בחיל האויר בו שירת כטייס קרבי. היה אחד החלוצים בטיסה במטוסי סילון של חיל האויר. השתתף במערכת סיני בטייסת אשר נטלה על עצמה משימה מסוכנת ומכרעת. ובגבורה עילאית ובהתעלמות מסכנות ניתק ממטוסו את הקשר בין מפקדת מצרים עם חזיתה. שקט היה מטבעו ונוח לבריות ואף צנוע במעשיו. הגיע לדרגת סרן. אף בהיותו טייס אזרחי התאמן במילואים בטיסה קרבית ושמר על כשרו המלחמתי. בפרוץ מלחמת ששת הימים שירת במילואים ואישיותו השלווה תרמה הרבה לקור רוחם של חבריו לנשק בעשותו את כל המוטל עליו בצורה טובה ויסודית. אך בקרב שנערך ליד מעלה האדומים, בדרך ירושלים יריחו, עם ערוב היום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), שעה שצנח בשטח לא-לנו, נרצח בידי האויב. הניח אשה ושתי בנות. הובא למנוחת עולמים בבית הקרבות האזרחי בקרית שאול. במלאת שנה לנפלו נטעה הקרן הקימת לישראל חורשה לזכרו ביער הטייסים במודיעין אשר ליד בן שמן; החורשה ניטעה מטעם קרוביו, חבריו וחברת "אל-על". חברת "אל-על" העניקה שלוש מילגות על שמו לתלמידים מצטיינים בבית הספר "הולץ" במגמות טיס ואלקטרוניקה. בבטאון של עובדי "אל-על" הועלה זכרו. חבריו הוציאו חוברת הנושאת את שמו - "שבתאי".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב סרן שבתאי בן-אהרן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן משה-עזריאל וחיה-שרה. נולד ביום א' בשבט תש"א (28.1.1941) בעיר הידוהדהז אשר בהונגריה. את אביו לא הכיר מפני שבגיל שנתיים נהרג אביו בשדות זרים ברוסיה הרחוקה במלחמת העולם השניה ולאחר מכן, הוגלתה משפחתו לאוסטריה למחנות של עבודת פרך - ויהושע בתוכה. אחרי השחרור הגיעו בדרך נדודיהם לחופי הארץ בשנת 1951 ויהושע במסגרת "עליית הנוער". הוא ואחיו נשלחו ל"בית אבות" של ישיבת פניבז' ושם סיים את לימודיו היסודיים. בשנת 1954 עברה המשפחה לגור בירושלים ויהושע המשיך את לימודיו התיכוניים ב"נתיב מאיר" בבית וגן וסיימם. באוגוסט 1960 גויס לצה"ל לשירות פעיל בחיל התותחנים והשתחרר שלושה חודשים לפני מועד סיומו של השירות החליט ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים ונרשם למדעי הרוח בפקולטה למתמטיקה אך שחרורו המוקדם העיק עליו ואז עזב את האוניברסיטה, חזר לצבא ושירת בצבא הקבע עד 1964, כי לדעתו "זוהי החברה היחידה בארץ שאין בה שחיתות אלא חברות". כאשר שוחרר מן הצבא חזר לאוניברסיטה והשתלם במקצוע הפסיכולוגיה בשאפו לעסוק בפסיכולוגיה קלינית. בזמן לימודיו עבד בבנק ארץ ישראל - בריטניה, אבל עד מהרה עזב עבודה זו כי עסקי "ביזנס" לא מצאו חן בעיניו. הוא נתקבל לעבודה ב"מחסן המכשירים" של האוניברסיטה ושם באו לידי ביטוי רצונו לסדר ורגישותו לאירגון. כמה חודשים עבד גם כנהג ב"המקשר". את ירושלים אהב בכל לבו ונפשו וטייל בה ארוכות וקצרות ובשעת טיוליו אהב לצלם את נופה. עוד תחביב היה לו והוא שגילה צד אחר ומיוחד באפיו: הוא היה חבר ב"אגודת אסטרונומים חובבים" שליד האוניברסיטה העברית. עד לקבלת התואר B.A נותרו לו שתי בחינות. במסגרת המילואים עבר קורס צניחה וצורף ליחידת המרגמות הכבדות בחטיבת הצנחנים. בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא להתייצב וביום כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), הוא היום השלישי לקרבות, לחם בירושלים העתיקה, ובקרב זה בו גילה גבורה ונכונות של הקרב, נפל באש המרגמות שפגעה ברכב אשר בו נמצא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון. פרשת חייו ומותו הובאה בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים. והסתדרות הסטודנטים בה ובעריכת יהודה האזרחי.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל יהושע בן-ברק בריסק - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן משה ודליה. נולד ביום י"ד בטבת תש"ז (6.1.1947) בקיבוץ העוגן. את שנות ילדותו בילה בסמינר "ארנים" אשר לשם עברה משפחתו וסביבה זו הטביעה בו את האהבה לטבע ולחי ולצומח שבו. מאד אהב לטייל בחיק הטבע ולשהות בו. למד וסיים את לימודיו בבית הספר היסודי בקרית טבעון ולאחר מכן למד בבית הספר המקצועי על שם שפרינצק בחיפה וסיים את הלימודים בו. בשנה האחרונה עבר לגמנסיה אכסטרנית ובה התכונן לבחינות הבגרות. בכיתה ט' הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ואף ל"הפועל". חיבב מוסיקה ובמיוחד מוסיקה קלאסית וידע להאזין לה במשך שעות רצופות. גם ספרות היתה חביבה עליו. היה חבר גרעין "קדש" שלאחר מכן השלים את קיבוץ יפתח. עם קבוצתו התגייס לנח"ל בספטמבר 1965. אחרי הטירונות יצא לקורס מ"כ וכשסיים אותו הצטרף לנח"ל המוצנח ואף הספיק להדריך מחזור אחד כמ"כ. טוב לב היה: תכונה זו שהתבלטה בו מילדותו ותמיד התהלך בבת שחוק על שפתיו ומקדם כך את פני הכל. אהבתו לטבע וחיבתו למצלמתו הלכו בד בבד, ובשעת חופשתו, בצאתו לשוטט בטבע, לא שכח את המצלמה כדי שתקלוט את הנופים האהובים עליו. את הצבא העריך ואהב ונאמן היה לו בכל - ובכל ליל שבת, כשהיו חבריו מרימים כוסות יין, היה מברך עליו "לחיי צה"ל" (במקום "לחיים" כנהוג). בעיצומו של שירותו הסדיר פרצה מלחמת ששת הימים, וביום השלישי לקרבותיה, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב שנערך בעיר העתיקה של ירושלים הבירה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. חוברת בשם "אריה" הוצאה לאור לזכרו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. בספר "בדרכם", שהוציא איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר נופלי האיחוד במערכה נמצאים כמה עמודים ובהם תולדותיו ודברים לדמותו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי אריה וייס - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אלברט ופרחיה. נולד ביום כ"ג באלול תש"ה (1.9.1945) בעיר מרקש אשר במרוקו. היה הנכד הראשון של משפחה מיוחסת אשר בראשה עמד מנהיג הקהילה בעיר מולדתו. למד בבית ספר יסודי שם ונוסף לכך למד לימודי קודש ועברית ב"חדר" ולכן היה מוכן, מבחינת השפה המדוברת בארץ וגם מבחינת ידיעותיו, להיכנס לכיתה ו' של בית הספר היסודי "בר-אילן" אשר בהרצליה ולהתקדם בלימודיו. היה חבר בתנועת "בני עקיבא", כי בני ביתו שומרי מסורת היו וברוח הדת חונך. כמה תכונות נאות ניכרו בו מנעוריו: הוא היה נוהג כבוד בכל אדם ובמיוחד בהוריו. בחופשות הקיץ היה יוצא לעבודה כדי להקל על מצוקת הוריו ברכישת ספרי לימוד - ולא בחל בכל עבודה שנזדמנה לו. כשם ששמר על כבוד הוריו נהג כבוד גם במוריו - ואף בחבריו. שמואל ידע לעודד את אביו בחבלי הקליטה שלו בארץ. עניו היה ונחבא אל הכלים ולא התפאר בהצלחתו בלימודיו, שכן ראה בה דבר טבעי בהחלט. חברותו היתה בלתי מסוייגת והוא היה מגן על זכויות חבר כשראה קיפוח כלשהו. כאשר סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון בהרצליה נתעורר בו הרצון להעמיק את ידיעותיו, אך כיון ששני דברים היו קדושים בעיניו - הארץ והצבא - נרשם לעתודה האקדמית ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים עד שהגיע לסוף השנה השלישית במקצועות של מדעי המדינה וגם השפה והספרות הערבית; אז צריך היה לגשת לבחינות הגמר שלפני קבלו את התואר B.A. בשנים האחרונות לחייו היו ענייני הבטחון וגורל היהודים בתפוצות קרובים ללבו ובמיוחד הדאיגו אותו בעיות העלייה; מגמתו היתה לעודד את בני ארצו לעלות. את אהבתו למולדת הראה אף בשירותו. בימי שירותו עבר בהצלחה קורס מ"כ וקורס קצינים. בפרוץ מלחמת ששת הימים התייצב ככל חבריו ומילא את התפקיד שהוטל עליו. הוא האמין באמונה שלמה כי ביום מן הימים תשוחרר הארץ ובכוחה של אמונה זו נלחם, אלא שלא זכה לראות בנצחון המלא, כי ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967) נפל בקרב שנערך בארמון הנציב בירושלים, בפגוע בו כדור של צלף. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "במעלות גיבורים" בעריכת ישראל ארליך, הוקדשו כמה עמודים לזכרו ולדמותו. בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה. בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ודברים על גבורתו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל שמואל שמוליק ואזנה - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בנם-יחידם של נתן ורשלה. נולד ביום כ"ה באייר תש"ה (9.5.1945) בבוקרשט, בירת רומניה. למד שם בבית ספר יסודי ועם סיומו החל בלימודי המכניקה. שנות ילדותו הראשונות עברו עליו מתוך סבל המשפחה במאבק תמיד במחסור וברעב. בשנת 1962 עלה משה עם משפחתו לארץ. לאחר זמן קצר התגייס - והוא אז בן י"ז בלבד - והתנדב לנח"ל. משה צורף אז לגרעין שהיה מיועד להשלים את קיבוץ גשר. הוא אמנם נתקל בקשיים רבים כיון שחינוכו לא היה ברוח החלוציות ושפת הארץ לא היתה שגורה בפניו. בכל זאת התאמץ והשתדל לבצע כל משימה כראוי, בלי ויכוחים רבים ודיבורים מיותרים. יחד עם חבריו יצא לאימון המתקדם. במסירות ובדייקנות מילא כל תפקיד שהוטל עליו באימון התקדם עד שסיים אותו. לבסוף הגיע היום בו הופיע בבית הוריו כשהוא עונד כנפי צנחן ולראשו כומתה אדומה. הוריו נדהמו למראה עיניהם וניסו להשפיע עליו לבקש העברתו מן היחידה, אלא שהוא עמד על דעתו ונשאר בה. הוא התכונן להמשיך את חייו כחבר משק גשר לאחר שחרורו מן הצבא אך דאגת הפרנסה למשפחה, מתוך מסירות לביתו, היא אשר אילצה אותו לחזור לעכו, אשר בה מצא עבודה בבית החרושת "נעמן". בזמנו הפנוי היה מרבה לעסוק בספורט ואף הדריך קבוצת כדורגל בעיר. במאי 1963 גויס לצה"ל ואחרי גמרו את שירותו הסדיר היה נקרא למילואים בהגיע הזמן - ואף במלחמת ששת הימים היה במסגרת זו. ביום הרביעי לקרבות, הוא כ"ט באייר תשכ"ז (8.6.1967), נפצע משה פצעי מוות בקרב שנערך בגבעת התחמושת בירושלים הבירה בפגוע בו כדורי האויב. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בחיפה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. עמוד מיוחד הוקדש לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי משה הרשקוביץ - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן חיים-שלום וצילה. נולד ביום כ"ח בשבט תש"ד (22.2.1944) בירושלים. אביו - דוקטור לפילוסופיה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, עבד עשרות בשנים כסגן מנהל רפואי ב"הדסה" וכיום מכהן בתפקיד סגן המנהל הכללי לענייני כלכלה רפואית וסטטיסטיקה במשרד הבריאות; אמו, ממשפחת הרב קוק זצ"ל, אף היא סיימה את לימודיה באוניברסיטה העברית במקצוע הבקטריולוגיה ועובדת בבית החולים "הדסה"". משחר ילדותו הצטיין בעירנות ובשמחת חיים ובת צחוק לא סרה מעל פניו. חינוכו היה דתי לאומי ועל עקרונות חניכו אלה שמר במשך כל ימי חייו הקצרים. הוא למד וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון "מעלה" בירושלים, בו היה צעיר התלמידים בכיתה ובין הראשונים בהישגיו. מחוץ לבית הספר הדתי למד גם גמרא מפי מורה פרטי והגיע להבנת סוגיה בתלמוד בפני עצמו. במשך כל ימי חייו ובכל אשר הלך שאף להוסיף דעת וחקר. היה פעיל בתנועת "הצופים" - בשבט הדתי "משואות" (שהיה קשור בבית הספר "מעלה"). גם בתנועה, כבלימודיו, הראה יכולת וגישה רצינית כחניך, כמדריך, כראש גדוד וכמרכז השבט, בקיץ 1960 היה חבר במשלחת מדריכים לתנועת "יהודה הצעיר" אשר בארצות הברית. ניתנה לו הזדמנות להכיר את העולם הגדול, את הקיבוץ היהודי אשר שם ואת הנוער שבמקומות ההם. את עיקר הדרכתו עשה במחנה הנוער "הרצל", אשר במדינת ויסקונסין, ושם קשר קשרים אמיצים עם חניכים מדריכים. רבות ביקר בערים וראה את מצב הנוער והחינוך ולא נמנע ממתוח את ביקורתו על מעשה השליחים שניצלו את שליחותם לטיולים ולסיורים. עם גמר לימודיו בבית הספר התיכון גויס לצה"ל ביולי 1961 במסגרת נח"ל ולאחר אימוני הטירונות נשלח, לפי דרישת הנהגת "הצופים" כמדריך שליח לירושלים כדי לרכז את שבט "הצופים" הדתיים "משואות". עשה לילות כימים בתפקיד זה, כי ראה בו ייעוד חשוב, וזו היתה תקופת שגשוג ופריחה לתנועה בכלל ולשבט "משואות" בפרט. את תקופת שהותו זו בעיר סירב בהחלט לנצל לשם התחלת לימודים באוניברסיטה, שהרי לא לשם דאגה לענייניו קיבל את התפקיד, כפי שאמר פעם, ולא כדי להשתמט משירות צבאי. כאשר שב למסגרת הצבאית יצא לאימון המתקדם והוכשר למפקד כיתת צנחנים. הוא בילה את יחידתו בגבול הצפוני, על הגבול הסורי, ולמד להכיר יפה את המצב הטופוגרפי של האויב ולא פעם היה מדבר מתוך דאגה לישובים הרבים הנתונים לחסדיו! וחבל שלא זכה לראות או לשמוע על שחרורו רמת הגולן. לאחר שנשתחרר מן השירות הצבאי הוצע לו לצאת לכמה חודשים כמדריך במחנה קיץ של נוער יהודי בסקנדינביה וממקום המחנה ערך סיורים בארצות השכנות. ב"בית הלבן" בוושינגטון, בלשכת הזהב בעיריית שטוקהולם ובאולמי לובר בפריז היה מבקר כשהכיפה הסרוגה לראשו ובמסעותיו היה מקפיד על כשרות מזון ועל שמירת השבת וכך עורר כבוד לטיפוס היהודי החדש הגדל במדינתו. (יומנו משליחות זו מעניין מאוד). מיום שהתחיל לומד הראה התעניינות בהיסטוריה וזה היה המקצוע החביב עליו, כי בתולדות העבר ראה את מקורות ההווה והעתיד ובנסיונות של שנים עברו, מהצלחותיהן ומכשלונותיהן, למד להבין החלטות שונות הנוגעות להיום ולמחר. הרצל המשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה למדעי הרוח והחברה, וכנראה כי בגלל שליחויותיו בארצות הברית ובסקנדינביה וגם כתוצאה מפגישותיו במסעותיו בפריז בדרכו בסקנדינביה עם בן דודו, פרופסור יונה גוטמן, המומחה לגיאוגרפיה, חל שינוי בדרך חייו בבחרו את מקצוע הגיאוגרפיה. את המקצוע לא נתכוון להורות: הוא התעניין בו כי את הגיאוגרפיה ראה כיסוד לתכנונם המסובך והמורכב של החיים ובטוח היה כי העוסק בגיאוגרפיה ימצא את מקומו בענפי פעילות בכל שטחי החיים החברתיים. בכלכלה ובגיאוגרפיה - שני המקצועות שלמד - הראה התעניינות רבה. הוא אהב את נוף המולדת ואת פינות החמד שלה, הירבה לטייל ולסייר בהן ועקב טיולים אלה התפתח בו תחביב הצילום והפיתוח. בכל מסעיו צילם הרבה ותוצאותיהם מאות צלומים ושקופיות אשר בעזבונו. בסוף שנתו הראשונה באוניברסיטה נתקבל הרצל, לפי המלצת מוריו במחלקה לגיאוגרפיה, לעבודה במחלקה לכלכלה ולתכנון במשרד התחבורה ותוך זמן קצר כבש לו מקום מכובד בצוות החוקרים והמתכננים את התפקידים האחראיים שהוטלו עליו היה ממלא בהבנה ובאהבה. זמן מועט לפני נפלו עמד לגשת לבחינות הגמר לשם קבלת התואר "בוגר" במקצועות הגיאוגרפיה והכלכלה. עם גבור המתיחות בערב מלחמת ששת הימים, משנקרא לצבא, הביע במכתביו את דאגתו לגורל העבודה הסמינריונית שהיה עליו להגיש בכלכלה ולבחינות הגמר שלקראתן היה עליו להתכונן; הוא היה במסגרת שירות המילואים שהיה נותן מאז שוחרר מן הצבא לראשונה, וביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967) נפצע הרצל פצעי מוות בקרב שנערך על ירושלים העתיקה וכשהוא מתקדם תחת אש תופת והמלה האחרונה בפיו היתה: "החומה", אשר בשעריה לא בא. הניח אשה ובת שנולדה ששה חודשים אחרי נפול אביה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בהגיע הידיעה על נפלו אל מחנה "הרצל", נערך שם מפקד אבל של החניכים והמדריכים לזכרו והכיכר המרכזית במחנה נקראה על שמו ושלט נקבע בה. כן נקבע מנהג לערוך מפקד כזה במקום שנה שנה. עם נפילתו החליטה המחלקה לגיאוגרפיה של האוניברסיטה העברית בירושלים על מפעל ללא תקדים בהוציאה לאור ב"שלושים" לנפלו את עבודתו הסמינריונית שצוינה על ידי מוריו כעבודה מדעית רצינית הראויה לשבח ולהנצחה, ושמה "גורמים המשפיעים על מערכת התחבורה המטרופוליטנית בצפון אמריקה". הספר "אם אשכחך" הופיע לזכרו ומכיל גם מעזבונו. בספר "מאריות גברו" בהוצאת מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד מיוחד לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון. גם ב"ירושלים של צנחנים" הונצח שמו. שרגא קדרי פירסם בקובץ "ולירושלים" (שהוציא סניף ירושלים של אגודת הסופרים העברים יחד עם הוצאת "יחדיו") את יצירתו "תמונה בכ"ח באייר" ולכותרתה הצמיד את ההקדשה: "לנשמותיהם של יעקב מאיר, הרצל הלוי, אבי רייזמן וחבריהם ז"ל, שחיברו בדמם את ירושלים יחדיו". אף ב"מערכות" הונצח שמו במאמרו של מוטה גור "סיפור הלחימה של חטיבת הצנחנים בדרך שכם". ב"פנים אל פנים" נכתבה כתבה עליו בשם "בעל קסם ואופטימיות" מאת אברהם בנמלך במדור "במעלות גיבורים וקדושים". סיפור בשם "דקה של צפירה" לזכר הרצל וחבריו מאת ארי אלון נדפס ב"מעריב לנוער" במלאת שנה לנפלם. ב"גוילי אש", כרך ד' ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל הובא מעזבונו. בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה. בעריכת יהודה האזרחי הוקדשו כמה עמודים המספרים עליו. אביו הקדיש לבנו את מאמרו "הרהורי שכול", וכן כמה ממאמריו המקצועיים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי הרצל הרצי הלוי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן ישעיהו ויהודית. ילדי הארץ; שניהם ממיסדי "המחנות העולים". נולד ביום כ"ח בטבת תרצ"ח (11.1.1937) בחיפה. בהיותו בן י"א נתיתם מאביו שנהרג במבואות עכו בשעת מילוי תפקידו. אחרי שסיים את לימודיו בבית ספר יסודי בעיר מולדתו למד בבית הספר התיכון המקצועי שליד הטכניון העברי במגמה האלקטרונית. היה חבר "המחנות העולים" ויחד עם חבריו יצא לקיבוץ יד-חנה (סנש). בהיותו ישר ומאמין באידיאולוגיה של התנועה התאכזב מאד בשעת המשבר ופירוק קיבוצו; ולאחר מכן, כשהתפרק הקיבוץ, חזר הביתה ועבד כדי לחסוך כסף ללימודיו הבאים. התכונן לבחינות הכניסה, לטכניון העברי ובשנת 1962 סיים את לימודיו בו וקיבל עבודה במעבדה הפיזיולוגית בבית הספר לרפואה שליד האוניברסיטה העברית בירושלים. אישיותו ההומניטרית היא שכיוונה את מחשבתו ודרך חייו והביאה אותו לידי ניצול הכשרתו האלקטרונית בשטח הרפואה כדי להביא עזרה לבני אדם הנזקקים לה. עוד בשחר ילדותו היו ניכרות בו תכונות אשר התבלטו בבגרותו, כגון: אחריות רבה לכל מעשיו, יחס חם לחבריו, התחשבות בזולת ונכונות לעזור. תאוה לידע ולהבנה יסודית בכל עניין. לא יכול היה להשלים עם המוסכמות אולם ענוונותו ויסודיותו לא הירשו לו לאמור דבר בלתי מבוסס. היה אוהב ילדים והם אהבו אותו; כי ידע להתהלך אתם וכשנזקקו לעזרה בלימודים נהנו מאד כאשר גדעון הגיש אותם להם. הוא עצמו לא תבע תשומת לב מיוחדת והסתפק במועט. בתקופה האחרונה החל לקרוא סידרת הרצאות במקצועו. ואחד מן השומעים סיפר שהרצאותיו היו מבוססות על ידע ועל דייקנות ואף תכונה מיוחדת ציינה אותו כמרצה - התחשבותו במאזיניו, כי כל מעייניו היו בכך שהשומעים יפיקו תועלת מהרצאותיו. אהב להאזין למוסיקה ונטה לצילום ופיתוח תמונות. אף הירבה לטייל בארץ כדי להכיר אותה. גויס לצה"ל בדצמבר 1954 ושירת במסגרת נח"ל. היה חניך מצטיין בקורס סיירים. בפרוץ מלחמת ששת הימים היה במסגרת המילואים וגם הפעם התנדב לסיירת, וביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), בזמן שחטיבתו עסקה בטיהור מוצב הלגיון הערבי ("מוצב הפעמון") נפל בקרב שנערך בצור בחר. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. שמו הונצח ברשימות בחוברת הזכרון של הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים, "ירושלים של זהב". כן הוקדשו לזכרו כמה עמודים בספר הזכרון לבני קרית חיים - "האילנות שנגדעו". אף בספר "המלחמה על ירושלים" למשה נתן הוזכר שמו. בספר "נזכור" בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכתו של יהודה האזרחי הוקדשו לו כמה עמודים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי גדעון גידי הלבץ - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן חנן ופנינה. נולד ביום ב' בטבת תש"ז (25.12.1946) בפתח תקוה. החל ללמוד בבית ספר יסודי ברעננה וכיון שהמשפחה עקרה את מקום מגוריה לקרית גת כאשר מלאו לגדעון י"ב שנים המשיך ללמוד את הלימודים היסודיים וסיימם במקומו החדש. לאחר מכן עבר לבית הספר התיכון החקלאי בכפר סילבר וסיים את לימודיו התיכוניים בו. התעניין בספורט, השתתף בצעדות ויצא לסיורים בארץ, אשר אהבה לנופיה התעוררה בו. באותה תקופה והוא טייל הרבה באיזורי הארץ השונים אשר רגל אדם כמעט שלא דרכה בהם. בהיותו מעונין בפולקלור עמים הירבה לקרוא ספרים בעניין זה ולהאזין לתקליטים נדירים בנושא - ובמיוחד התעניין בחיי עמים אחרים (כגון: דרוזים וצרקסים) היושבים בישראל. גדעון אהב לעזור לנזקקים ולא חסך מאמץ וזמן כדי לסייע לשכנים ולידידים. מסירות נפלאה גילה גם למשפחתו והיה מרבה להביא מתנות - ובייחוד ספרים - לאמו. גויס לצה"ל במאי 1966 ולא עמדה בפניו שאלת החיל אשר אליו יפנה; הוא התנדב לחיל הצנחנים. אך עוד הוא באמצע שירותו הסדיר פרצה מלחמת ששת הימים ובקרב שנערך בירושלים על שחרורה, ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל גדעון בשעת הובלת שבויים למוסיאון רוקפלר, כאשר אחת מפצצותיהם של הירדנים פגעה בו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי גדעון הירש קליינשמידט - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן נתן והלה, חברי משק חולדה. נולד ביום כ"ו בניסן תש"ג (1.5.1943) בקבוצה. למד בבית הספר היסודי והתיכון בחולדה. בהיותו מטובי התלמידים בשער נעוריו התבלטה משיכתו לספורט והוא הצטיין באתלטיקה קלה ובשחייה. אך את לימודיו לא הזניח למרות היותו עם בני כיתתו על מגרש הכדורסל. הצטיין במקצועות הריאליים וחלם על המשך לימודיו באוניברסיטה. גם בעיותיה של חברת הילדים העסיקו אותו; כי חבר מסור היה בה אשר תבע מעצמו ומאחרים במידה שווה. ידע לחייך חיוך של משובה. לב חם פעם בקרבו. אהוב היה על רעיו על לבביותו ומהירותו. חריף היה בדרך מחשבתו ובעל הגיון שקול. כן היה לו חוש צדק והוא ידע להוכיח זאת בכוח ההגיון. הוא לא היה איש דברים כי אם איש מעשים. אשר לעבודה - לא היה דבר קשה לגביו, כי כל עבודה היתה מבוצעת על ידיו במהירות וביעילות, בחריצות ובהתמדה. תאבונו לספרים היה גדול ותמיד היה בחדרו ספרים מספרים שונים. לפני גיוסו לצה"ל לא ידעו הסובבים אותו לאן יפנה לאחר שיתגייס אך דבר אח היה ברור להם והוא כי מיכה היה בז למשתמטים. באוגוסט 1961 גויס לצה"ל ורק במחנה הקליטה הביע את רצונו להתגייס לצנחנים. סיים קורס מ"כ וזכה לציון גבוה. לאחר שחרורו חזר למשק והתמסר לעבודה בכל לב ונפש. היה הרבה מטייל ברחבי הארץ בזמן שירותו הצבאי וגם במילואים שלאחר השירות ואהבה עזה קיננה בו לנופה של הארץ. לפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב למילואים ובקרב שנערך בגבעת התחמושת בירושלים הבירה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. קבוצת "הפועל" לכדורסל אשר בחולדה נושאת את שמו. ב"שלושים" לנפלו הוציאה קבוצתו עלון לזכרו. שמו הוזכר בשבועון של איחוד הקבוצות. במלאת שנה לנפלו הוציאה קבוצתו חוברת לזכרו הנושאת את שמו. בספר "בדרכם", שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, הוקדשו כמה עמודים לתולדותיו, לדמותו ולעזבונו. עמוד מיוחד הוקדש לביוגרפיה שלו ולתיאור הקרב האחרון בספר "מאריות גברו" שהוציאה מפקדת הצנחנים. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל - "גוילי אש", כרך ד' - הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי מיכה מישקה היימן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יצחק וסוניה. נולד ביום כ"ט בטבת תש"ה (14.1.1945) בקיבוץ גבעת השלושה. בגיל חמש נתיתם מאביו אך הוא חונך על ידי אמו ברוח אביו וכך ירש את אפיו שהתבטא באהבתו לקיבוץ ולמולדת ולעם כולו. סיים את בית הספר היסודי בקיבוץ ולאחר מכן למד שנתיים בבית הספר המקצועי באפיקים. הפרידה מהבית היתה קשה עליו כי מאד היה קשור לביתו. גויס לצה"ל ביולי 1962 במסגרת נח"ל מוצנח. אמו ביקשה אותו לעבור מחיל הצנחנים לחיל אשר יהיה פחות קרבי. כיון שבעל לאשה היה, אב לבן ועוד ילד עמד להיולד. על בקשתה זו ענה לה: "צה"ל זקוק לצנחנים כמוני והרי לרובם יש כבר ילדים!" הדוגמא שהיתה שגורה בפיו היתה: "חנה אמנו הקריבה שבעה ילדים ואת אפילו אחד אין את רוצה להקריב". בחופשות מצה"ל היה מתגבר על געגועיו והבין את האחריות המוטלת עליו כחייל. נעשה לחבר בקיבוץ בהגיע המועד ומאד גאה היה גם על היותו חבר בקיבוץ וגם על היותו איש צה"ל - ועובדה זו מוכיחה: פעם עמד למשפט לאחר שנעלמה שמיכה צבאית והוא סיפר שזו אבדה לו בעברו ממשאית למשאית; וכאשר שאל הקצין אם הוא מדבר אמת ענה: "האם חבר קיבוץ יכול לאמר לא את האמת לקצין צה"ל!" אחרי שנשתחרר משירותו הסדיר היה נקרא למילואים ובמסגרת זו היה גם במלחמת ששת הימים. בקרב שנערך על שחרור ירושלים ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בגבעת התחמושת נפגע מכדור של חייל ירדני - ונפל. הניח אשה, בן שטרם מלאה לו שנה; ובנפלו היתה אשתו בהריונה. בתו, שנולדה לאחר מכן, נקראה בשם שאביה ביקש לקרוא לה - דגנית. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "יוצאי וישנוביץ" הועלה זכרו. ב"שבעה" לנפלו הוציא קיבוץ גבעת השלושה עלון לזכרו ולזכר ישראל אלון. כן הוציא הקיבוץ חוברת לזכרו. עמוד הוקדש לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים. בחוברת הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי נטע הדרי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שלום ואילנה. נולד ביום כ"ג בשבט תש"ה (6.2.1945) בקיבוץ מנרה. אביו, חבר קיבוץ לשעבר, היה קצין ב"הגנה" ולאחר מכן - בצה"ל בדרגת סגן-אלוף, שמילא תפקיד במטה הכללי; אף אמו - מחברי הקיבוץ הראשונים. דן סיים את לימודיו בבית הספר היסודי במנרה ואת בית הספר התיכון בכפר סולד. למד במכון להשכלה בכתב והתכונן לקראת בחינות הבגרות. נטיותיו שונות היו ומגוונות; חשבון וגיאוגרפיה, טבע וכימיה. היה פעיל בחטיבת בני הקיבוץ ועבד בתנועה בארגון גרעין למנרה. עסק במלאכות יד שונות. בהגיע זמנו לצאת לצבא היו לו לבטים קשים: הילך לנח"ל יחד עם גרעינו או היצא לחיל קרבי? לבסוף גויס לצה"ל באוקטובר 1963 והתנדב לחיל הצנחנים ובו מצא כר נרחב לעבודה. עבר קורס צניחה ואז נגנזו הרבה מחלומותיו על בחינות בגרות ועל לימוד רפואה, כי בדצמבר 1964 סיים קורס מ"כ בצנחנים, ביוני 1965 עבר קורס קצינים והיה אחד החיילים הטובים. כאשר סיים את הקורס חזר לשרת ביחידתו בצנחנים בתור מ"מ. כאשר שוחרר מן השירות היה בדרגת סגן. תוך כדי עבודה בגרעין, התחיל מתכונן לבחינות בגרות ועמד בכמה מהן. לפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל והיה דמות של קצין צעיר אך מעולה ומפקד מוכשר ביותר ההולך תמיד בראש חייליו. למרות גילו הצעיר התקשר אל אנשי מחלקתו, מצא שפה משותפת עמהם ואמנם הוא רכש את אמונם. בזמן כיבוש העיר העתיקה הלך בראש המחלקה, ובפריצה לשער שכם, ביום כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), הוא היום השלישי לקרבות, נפל בקרב על כיבוש העיר העתיקה. הניח אשה וילדה (כבת חצי שנה בנפלו). הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים ולאחר מכן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות במנרה. ב"שלושים" לנפלו הוציא קיבוץ מנרה עלון לזכרו. במלאת שנה לנפלו הוציא הקיבוץ חוברת לזכרו הנקראת "הרים סביב". בספר הזכרון, "אשר נפלו במלחמה", לבני הקיבוץ המאוחד שנפלו בימי מלחמת ששת הימים ולאחריה. הובאו רשימות לזכרו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאה ביוגרפיה שלו ותיאור הקרב האחרון. גם ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן דן ג'ינג'י דרור - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן סלים וצ'חלה. נולד ביום ג' באב תרצ"ד (15.7.1934) בבגדד, בירת עירק. שם למד וסיים את לימודיו בבית ספר יסודי והמשיך אז שנתיים בבית ספר תיכון. בגיל צעיר עבד עם אביו כסוכן יבוא ויצוא ובשנת 1951 עלתה המשפחה לארץ. גויס לצה"ל באוגוסט 1952 אך שוחרר כעבור ששה חודשים כי המשפחה היתה ענפה מאד וזקוקה היתה לעזרתו - והוא הבן הבכור. התחיל לעבוד כמתווך נודד. לאחר מכן היה לבעל מספרה. שקט וצנוע היה, הסתפק במועט ושמח בחלקו. אהב לעזור לכל דורש ותמיד עשה זאת ברצון - ולכן היה אהוב על כל יודעיו. בחודש מאי לפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל, וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בהסתערות על היעד בשיך עבדול עזיז. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. מפקד יחידתו במכתב התנחומים למשפחתו כתב, כי הוא נתן את נפשו באומץ "שאין דומה לו מתוך הרגשת שליחות וייעוד של אמת" בבית הכנסת של יוצאי עירק אשר בתל גיבורים הוכנס ספר תורה לזכרם של י"ד גירוים - ואורי ביניהם.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אורי דלל - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם-אבא (הכהן) וטובה-רבקה. נולד ביום כ"ז בכסלו ת"ש (9.12.1939) בתל אביב. ההורים, חברי תנועת נוער ציונית בפולין, עלו לארץ בשנת 1936 וביתם היה חדור אהבה למולדת ואת שלושת ילדיהם חינכו ברוח דתית לאומית. בן שנתיים היה יהושע כשהמשפחה עברה לגור בבני ברק. יהושע למד בבית הספר היסודי "יהלום" ברמת גן, המשיך את לימודיו התיכוניים בבית ספר דתי בבני ברק וב"ישיבה" של "בני עקיבא" בכפר הרא"ה. השתייך לתנועת "בני עקיבא" ולחוג בוגרי התנועה של המשמרת הצעירה במפלגה הדתית הלאומית. אחרי שנה אחת של לימודים ב"ישיבה" בכפר הרא"ה נאלץ להפסיק את לימודיו ולהיחלץ לעזרת המשפחה כאשר הורע מצבה הכלכלי. את מקצוע אביו (אריגה) למד תוך שבועיים אבל יחד עם זאת המשיך בלימודיו האכסטרניים. בשנת 1957 גויס לנח"ל יחד עם חבריו לגרעין "אמונים" ואת תקופת ההכשרה עשה בקיבוץ לביא. לאחר מכן נשלח לרכז את סניף "בני עקיבא" בבני ברק. כאשר נגמרה תקופת ההדרכה עבר את האימון המתקדם ביחידת הנח"ל המוצנח וכוחו הגופני הרב עמד לו באימונים הקשים; הוא גם עזר לאחרים להתגבר עליהם עם תום שירותו הסדיר היה יוצא למילואים ושירת בחיל הצנחנים. לאחר שירותו היה עובד בבית האריגה כדי לעזור בפרנסת הוריו ובלילות שמע הרצאות באוניברסיטה "בר-אילן" בפקולטה להיסטוריה ולסוציולוגיה. כן ריכז את עבודת המשמרת הצעירה בעיירות הפיתוח וביישובי העולים והתעניין מאוד בנוער העולה. אהבתו הגדולה ביותר היתה לארץ ולנופה ובמרחביה טייל הרבה. לאחר שסיים את הלימודים בבית הספר למורי דרך היה מדריך בטיולים רבים ובעיקר לתלמידי בתי ספר ותנועות נוער ובהדרכתו הדביק את המשתתפים בטיולים באהבת הארץ. בקיץ של שנת 1965 נשלח יהושע על ידי המזכירות העולמית של בני ברק להדריך במחנות קיץ ובסמינר למדריכים של "בני עקיבא" באירופה. היה מעוניין גם בספורט והדריך תלמידי בית ספר בכדורגל. חיבב את הצילום ושקופיותיו היו ליווי של הסבר בטיוליו. בין שאר הדברים הצטיין במשחק השחמט והגיע לכמה הישגים חשובים בנצחו "יריבים" בעלי שם עולם במשחקים סימולטניים (פעם בשנת 1964, כאשר ניצח את אלוף העולם מברית המועצות, ופעם שנייה, בשנת 1966 - את רב האומן מיוגוסלביה) בשנה האחרונה היה מורה ומחנך בגמנסיה "שלווה" בתל אביב ובסמינר למורים בגבעת וושינגטון. כשם שהיה בן נאמן להוריו היה חבר טוב לחבריו ומורה ומדריך מסור לחניכיו. הוא למד בכיתות הגבוהות את לימודי התנ"ך, ההיסטוריה, הסוציולוגיה והאזרחות. השתתף במלחמת ששת הימים ונפל בקרב שנערך בשיך-ג'ראח בירושלים הבירה ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות. לפני נפלו אמר לאחד מחבריו לנשק כי אם לא ישוב יאמר להוריו שלא יצטערו מפני שהוא שמח שניתנה לו הזכות להילחם על שחרור ירושלים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.סניף בני ברק של ארגון "בני עקיבא" כתב ספר תורה על שמו והכניס אותו לבית הכנסת של הסניף במקום. פינה מיוחדת על שמו ולזכרו נקבעה בספריית האוניברסיטה "בר-אילן". באוגוסט 1968 נערכה לזכרו תחרות שחמט. בבטאונה של אוניברסיטת "בר-אילן" הועלה זכרו. ברבעונם של מורי בתי הספר העל יסודיים "מעלות" הובאה רשימה עליו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון. זכרו הועלה בספר "במעלות גיבורים", בעריכת ישראל ארליך, ועמודים מספר הוקדשו לדמותו. ספר בשם "יהושע" הוצא לאור על ידי חבריו לגרעין "אמונים" של "בני-עקיבא". בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי יהושע-מרדכי שייע דיאמנט - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן דויד ונזימה. נולד בשנת תש"ה (1945) בעיר שירז אשר בפרס. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1962. הרצל למד מכונאות וכך התפרנס ועזר גם לבני משפחתו, אשר אהב, בהיות מצבם הכלכלי קשה. מטבעו נוח היה לבריות. לצה"ל גויס בדצמבר 1963 וכאשר בני המשפחה היו מודאגים על היות בנם בצבא מצא תמיד דרך להרגיע אותם ואמר להם כי מחובת כל נער מישראל לעמוד לעמו בעת צרה. בפרוץ מלחמת ששת הימים היה הרצל במסגרת המילואים, וביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב שנערך בשיך-עבדול-עזיז בהפגזה על שדה המוקשים מדרום למוצב. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי הרצל דוסטן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בנם-בכורם של שמעון ופהימה. נולד בשנת תרצ"ב (1942) בעמדיה אשר בכורדיסטן (צפון עירק). המשפחה עלתה לארץ בשנת 1951 וקבעה את מושבה בירושלים. תחילה למד בבית הספר היסודי "שילה" ולאחר מכן למד בבית הספר התיכון המקצועי "קרית נוער" בירושלים; שם התמחה במכניקה עדינה. עמד להקים גרעין נוער בערד. היה בעל לב טוב ועזר לזולתו בכל הזדמנות. מלבד אהבת הזולת ציינו אותו עוד שתי תכונות: אומץ לב ונאמנות למשפחה. את נאמנותו זו גילה בעזרה שנתן לאביו בפרנסת המשפחה ומפני כך ויתר על שאיפותיו ללמוד ולתת ביטוי לכשרונותיו. שאלות מכניות היו מעניינות אותו וחביבה היתה עליו בייחוד פתירת בעיות בפיסיקה. ביולי 1962 גויס לצה"ל ותקופת השירות ללא תשלום עברה עליו בקיבוץ לביא ולאחר מכן התנדב כחבריו ליחידת הנח"ל (המוצנח). כסמל הדריך פלוגת טירונים בצנחנות. במסגרת המילואים שירת בחיל הצנחנים ולא בא לאיש בטענות על קשיים; דבק היה במטרה, הלך קדימה ללא פחד והתנדב לכל משימה. היה דינמי ואינטליגנטי ומטבעו היה חברתי. תמיד בחרו בו חבריו למלא תפקידים הדורשים אחריות ויושר בביצועם. אהב ללמוד ושאף להמשיך את לימודיו בטכניון. אולם אמצעים לכך חסרו לו, באשר היה מפרנסה היחיד של משפחתו הגדולה. את מרצו הקדיש לחינוך אחיו הצעירים ולמילוי כל מחסורם. במלחמת ששת הימים, ביום השני לקרבותיה, נפצע קשה בקרב שנערך בבית הספר לשוטרים; הוא היה בחוליה הראשונה שיצאה לפרוץ את הגדר בין ירושלים העברית והערבית ואז נפגע פגיעה אנושה. כחמישה שבועות לאחר היפצעו, ביום ה' בתמוז תשכ"ז (13.7.1967), מת מפצעיו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. רשימה עליו מובאת בספר הזכרון המוקדש לבוגרי "קרית הנוער" בירושלים שמסרו נפשם על מזבח האומה. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים מוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי זכי צ'ק דויד - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן משה ולאה. נולד ביום י"א באדר א' תש"ו (12.2.1946) בקיבוץ כפר גליקסון. האב, בוגר הפקולטה למשפטים בטרנסילבניה, עבד שם בעתונות היהודית בשפה ההונגרית ולאחר מכן עלה לארץ. מאז עלייתו ועד שנת 1966 היה חבר קיבוץ כפר גליקסון. בשנת 1962 היה שליחו של הקיבוץ לאורוגוואי אך במשך כל השנים היה מורה במוסד החינוכי על שם יצחק גרינבוים בכפר הילדים והנוער "אלוני יצחק" ואף ניהל את בית הספר - ומאז 1966 הוא מתגורר שם עם משפחתו. מיכאל סיים את לימודיו בבית הספר היסודי בקיבוץ ולמד בכיתות ההמשך במוסד "אלוני יצחק" שם סיים את לימודיו התיכוניים ועמד בחלק מבחינות הבגרות בגלותו נטייה עזה למקצועות המדעים המדוייקים. עבד בחקלאות כטרקטוריסט. בזמן שליחות הוריו לדרום אמריקה נתלווה אליהם ובכוחות עצמו בא במגע עם הנוער המקומי. הוא עשה שם בפעילות הדרכה של תנועת "הנוער הציוני" והשתתף בארגון מחנות קיץ למענם. התחבב על חבריו וחניכיו אך למרות שהחיים בחוץ לארץ היו חיי רווחה והיה בהם כדי לקסום לנער, אולם לא כן היה הדבר לגבי מיכאל, שדרש לחזור לארץ - ואמנם כעבור שנת עבודתו עם הנוער אשר במקום קם ושב לבדו אל קיבוצו ואל שדותיו. את משקו אהב אהבה עזה ומאושר היה בחזרו אל המיכון החקלאי שבמשק. שם היה אהוד על כולם אף כי ידע לעמוד על דעתו בעקשנות כשהדברים ניראו חשובים בעיניו. הצטיין בשלוות נפש שממנו היה משרה גם על סביבותיו. בחוש ההומור הטוב ידע לשכך רוגז הזולת. בהסתפקו במועט היה דוגמא לאחרים. באוקטובר 1963 גויס לצה"ל במסגרת נח"ל והתנדב לחיל הצנחנים. עבר קורס מ"כ. אחרי שסיים את הקורס ושירת כמ"כ החליט להמשיך את שירותו ביחידת צנחנים. ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל וגם בימי חירום אלה ידע לתת ביטוי לדאגתו לשדות ולכל הצומח שם, ואכן, בעת חופשתו האחרונה (בימי הכוננות שלפני פרוץ המלחמה) השכים קום ויצא החוצה ושלח את מבטו לשדות כדי לראות אם היתה כבר נביטה. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בגבעת התחמושת בירושלים, כאשר נפגע ברימון ועל ידי צרור כדורים בהסתערותו על אחד הבונקרים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון. בקיבוץ "בדרכם" של איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חבריו שנפלו במערכת הוקדשו כמה עמודים לזכרו. כפר גליקסון הוציא את אחד מעלוניו השבועיים לזכרו. כן הופיעה שם חוברת לזכרו ולזכר אברהם קוגן.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי מיכאל מישי גרטנר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יוסף ופנינה. נולד ביום י' במרחשון תרצ"ט (4.11.1938) במשק תל יוסף. התחנך במשק והחל שם לימודיו היסודיים. עד כיתה ג' למד שם ובעזוב ההורים את המשק בשנת 1949 המשיך ללמוד בבית הספר "הגפן" בחיפה. באותו פרק זמן היה חבר בצופי ים בחיפה. כאשר סיים את לימודיו היסודיים עבר לבית הספר התיכון המקצועי שליד הטכניון העברי ושם רכש את מקצוע המכונאות. הצטרף לתנועת "המחנות העולים". עסק בהדרכת נוער ובפעילות חברתית. עם סיום לימודיו התיכוניים יצא להכשרה במסגרת הגרעין למשק מחניים. באוקטובר 1957 גויס במסגרת נח"ל ושם עבר קורס מ"כ אשר סיימו כחניך מצטיין. כן עבר וסיים בהצטיינות קורס סיירים. בשנת תשי"ט (1959) השתתף בצעדת ארבעת הימים. כאשר סיים את שירותו הסדיר הגשים את חלומו והצטרף לגרעין במשק משגב עם. השתלב יפה בחיי המשק ובחברה שבו ונעשה לאחד מעמודי התווך שם. נטל עצמו את ריכוז ענף השלחין ופיתח את הענף. היה מסור לעבודתו ללא לאות ובענף זה עבד מתוך שקט עד תקופת גיוסו האחרון לצה"ל בצאתו למילואים למלחמת ששת הימים. במשק הכיר את יהודית רעייתו והקים אתה משפחה. תקופת מה עשה אתה בגליל ים ולאחר זמן חזרו למשגב עם. בשעות הפנאי המעטות התמסר למשפחתו אשר אהב וגם לענפי ספורט שונים שהיו חביבים עליו ואשר בהם היה פעיל (כגון בקבוצת הכדורסל וגם בשחייה; הוא השתתף בצליחות העממיות של הכנרת על שם י' חסיד). כחבר מזכירות הקיבוץ וכחבר ועדת התרבות תרם רבות לפעילות החברתית במשק. בעל אופי רציני היה, מוכן להקשיב לאיש שיחו מתוך חיוך טוב ושליו. מעולם לא סירב לפניית חבר בשעת צרה ותמיד נענה לו מתוך רצון. לכן היה מקובל על כל ידידיו ומכיריו. אף הראה מסירות להוריו וזו לא הועבה כתוצאה מהיותו חבר משק, כי היה מנצל כל חופשה להשתחרר מעבודתו במשק לשם ביקור בבית הוריו. נקרא למילואים לפני מלחמת ששת הימים ומצא את מקומו בסיירת - ובקרב על שחרור ירושלים ליד שער האריות ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, נפל. הניח אשה ושתי בנות. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. ראויה לתשומת לב החוברת שנמצאה בין שאר עלונים (מימי בית הספר בכיתה ו') שהשתתף בהם - ובו חיבור על האם במלחמת הקוממיות. בחיבור זה מתוארת האם העברייה, המגדלת את ילדיה ודואגת להם בצעירותם עד התבגרם וצאתם להילחם באויבי ישראל. באחד הימים היא מקבלת ידיעה, כי בנה, "הגיבור בפלוגת הפורצים לירושלים", נפל; בשורה זו היא מקבלת ביגון אך גם בגאון על "בנה יחידה אשר השתתף במפעל רב הוד לשחרור מדינתנו". אך רצה הגורל שיואב, כעבור שנים, יפול במלחמת ששת הימים על שחרור עיר הקודש. את עלונם הוציא משגב עם לזכרו. כן הוציא הקיבוץ חוברת לזכרו. זכרו הועלה גם בספר "אשר נפלו במלחמה" לזכר בני הקיבוץ המאוחד שנפלו במלחמת ששת הימים ולאחריה. שמו הונצח בספר "ירושלים של צנחנים". עמוד הוקדש לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון שלו בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים. בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל יואב גרוס - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אמיל ורחל. נולד ביום כ"ח במרחשון תש"ו (4.11.1945) ברחובות. דור ששי לרבנות האדמו"ר שניאור זלמן מלאדי. אמו היא ממשפחת הרב סלונים מחברון. אליעזר היה בין התלמידים המצטיינים בסיימו את לימודיו היסודיים בבית הספר "עמישב" ולאחר מכן למד שלוש שנים בבית הספר "תיכון חדש" אשר בתל אביב ולמד שנה רביעית בבית הספר התיכון "אנקורי" במגמה ההומנית. החל בכיתה ד' (יסודית) השתייך לתנועת "השומר הצעיר". אהב לקרוא ספרים ולא פחות מזה חיבב טיולים וסיורים בארץ, המונצחים בצילומים הנוף והאדם. היה חביב על כל חבריו לתנועה, ולאחר מכן, כשגויס לצה"ל, נתחבב גם על אחיו לשירות ושמו נודע בכל בהשתתפות פעילה במסיבות חברים ובפקחותו השנונה שהתבטא בהומור שלו. יחד עם גרעין "יהב" של תנועתו יצא לנח"ל כשהגיע מועד גיוסו ביולי 1963, שהה בימי טירונותו ולאחריהם בהיאחזות כרם שלום ובקיבוץ שמיר (שם עסק בדיג, עבודה אהובה עליו מאד) ומשנגמרה תקופה זו עבר את האימון המתקדם ביחידת הנח"ל המוצנח ומה מאושר היה כאשר הגיע היום בו ענד על חזהו כנפי הצניחה. כתום תקופת שירותו הצבאי חזר לקיבוץ רבדים ועשה שם כשנה. גם תקופה זו של שירות בצבא הנציח בצילומיו. אחרי שעזב את הקיבוץ ועשה זמן מה בעיר החליט לחזור ללימודיו ונרשם באוניברסיטה של תל אביב בפקולטה למשפטים. היה יוצא למילואים במסגרת הצנחנים וגם בימי המתח והכוננות שלפני מלחמת ששת הימים נמצא באותה מסגרת: מאד דאג למשפחתו באותם הימים, כי ידע שאם יקראו לצנחנים יהיה המצב בכל רע, וכך הוא התבטא לחבר שלו: "מה שיהיה אתנו - יהיה, אך מה יהא על ההורים"? אך כשיצא למלחמה הטיל את עצמו לתוך סערת האש - ונפל בקרב שנערך בסנהדריה בירושלים ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) על שחרור עיר הקודש וסביבותיה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון. ב"גוילי אש" כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אליעזר לשקה גרונדלנד - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מאיר-יהודה ואסתר. נולד ביום ט"ז בסיון תש"ו (15.6.1946) בטוניס אשר בטוניסיה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1949. אביו הרב הוא ממעצבי הדמות של ההתיישבות בגליל - מבחינה חלוצית, משקית, חינוכית וגם צבאית, היות והוא גם קצין קרבי בצה"ל כנצר למשפחה מפוארת, המתייחסת לרב חיים אבן עטר, בעל "אור החיים", קיבל אבנר חינוך דתי ואחרי סיימו את לימודיו בבית הספר היסודי במושב כרם-בן-זמרה, אשר בו ישבה המשפחה, למד ב"ישיבה" בצפת. שלוש שנים בילה אבנר ב"ישיבה" ושקד על לימודיו לשביעות רצון כל הסובבים אותו. ב"ישיבה" התחילה להתגלות דמות המנהיג בעל ההשפעה על חבריו, בעל כוח רצון וכוח החלטה, שדבק במטרות שונות שהציב לעצמו. היה שנון ופיקח ולדוגמא לכל יודעיו, ירא שמים, בעל חוש הומור מפותח, אדם שקשר את הזולת אליו ושפע בטחון. השתייך לתנועת "בני עקיבא". בעידודו של אביו הקדים להתגייס ביולי 1963 והוא אז בן י"ז בלבד. לאחר תקופת הטירונות וסיום קורס החבלה חזר אל חברי גרעינו ששהו במושב משואות יצחק ולאחר שנת נח"ל יצא לאימון מתקדם והגיע הביתה עונד כנפי נצחן. בחזרו למשק הוריו הדריך נוער עובד במקום ונתמנה כסגן מנהל התחנה האיזורית למיון ביצים במירון והכניס שכלולים אשר העלו את התפוקה והגבירו את הייעול. מילוי התפקיד היה קשה גם ביחסי עובדים וביחוד הצטיין אבנר בהשכנת שלום ביניהם. באותם הימים התכונן להקים בית במושב. ערב מלחמת ששת הימים הגיעו למשפחה שני צווי קריאה - לאב ולבן, ומעניין לציין כי את הזמן שנותר להם עד למועד יציאתם ניצלו שניהם ללמוד ולברר את דיני המלחמה לפי הרמב"ם. בפרוץ מלחמת ששת הימים נמצא במסגרת המילואים ופעל כחבלן. בתפקידו זה נע עם ראשוני הפורצים את קו הגבול לירושלים הערבית, עבר את שלבי הקרב הראשונים תחת אש רצופה ועמד בכבוד בכל מבחני החיל בקרב. אך כשכוחותינו התקרבו לחומות העיר העתיקה נפגע במטח הראשון שנורה עליהם על ידי צלפי האויב; זה היה ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), היום השני לקרבות, בקרב שנערך בשכונה האמריקאית בירושלים הבירה ב"חצר המטרה" מול שער שכם. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בחוברת ההנצחה "אנשי ישראל", שהוציאה מזכירות איגוד המושבים של הפועל המזרחי לזכר בני מושבי האיגוד שנפלו על משמרתם, הועלה זכרו. בספר "במעלות גיבורים" בעריכת ישראל ארליך, הוקדשו כמה עמודים לזכרו. גם בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש לו עמוד בו מובאים תולדותיו ותיאור הקרב האחרון שלו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אבנר-שמעון גץ - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן צבי ויוכבד. נולד ביום י"ט במרחשון תרצ"ט (13.11.1938) בתל אביב. סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "בלפור" ולאחר מכן למד חשמלאות בבית הספר המקצועי על שם מכס פיין וכאשר סיים את לימודיו שם עבד בחשמלאות והיה לבעל בית מלאכה לייצור לוחות חשמל. השלים את בחינות הבגרות כנבחן אכסטרני. במקצועות הריאליים גילה שנינות מוח והצטיינות. השתייך לתנועת "הצופים" בנערותו, היה חבר ארגון הספורט "מכבי" ושיחק בכדורסל בקבוצת נוער. אהב מוסיקה קלסית ואף מוסיקה קלה וניגן בכלים שונים (חליל, מפוחית, מנדולינה). תחביב שני היה לו השחמט. גויס לצה"ל ביולי 1956 ושירת בחיל הרגלים, התותחנים ובנח"ל. לאחר הטירונות הלך להכשרה בשדה בוקר ולאחר מכן עבר אימון מתקדם (אשר כלל קורס צניחה ואימון בצנחנות) וכן עבר קורס סיור בקורס מ"כ. יחד עם רצינותו היה עליז מטבעו ואת שתי התכונות הללו הביא עמו לשירות המילואים. במסגרת זו שירת בתפקידים שונים. השתתף במלחמת ששת הימים וביום השני לקרבותיה, בקרב שנערך בירושלים נפצע בפגוע בו אש מרגמות כשהוא נע בעיר העתיקה. גבורה רבה גילה ונכונות להקרבה אז, ולאחר חודש בערך, ביום כ"ה בסיון תשכ"ז (3.7.1967), מת מפצעיו. הניח אשה ובת. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. בספרו על "יחידת קומנדו 101" כתב דן מרגלית "הקדמה אישית מאד" לזכר אילן.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל אילן גנני - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יצחק וטובה. נולד ביום כ"ג בניסן תש"ו (24.4.1946) בתל אביב. כאשר היה בן שנתיים עברה המשפחה לגור ביפו אך בהגיע דויד לגיל שמונה עברה משפחתו לבת ים. תחילה למד ב"תחכמוני" וסיים את לימודיו היסודיים בו. בבית הוריו גדל וספג את הרוח הלאומית המסורתית ששרתה שם ויחד עמה קלט את האווירה של הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) שהוריו השתייכו לו. היה נאמן להשקפות הבית המסורתי והשתייכותו לבית"ר לא עמדה בסתירה לעובדה שבכל שבת היה מתפלל במנין של "בני עקיבא". הדת לגביו לא באה מתוך כפייה כי אם מתוך הכרה, ואף לאחר מכן, בצאתו לשירות מילואים בצה"ל, היה לוקח אתו את ה"סידור" והתפילין ואלה היו עמו כל הזמן. מימיו לא ניסה לשכנע את זולתו בענייני דת ולא איכפת היה לו מה מעשיהם. בספורט, אשר אהב מאד, היה אוהד נלהב של קבוצת "הפועל" בתל אביב והיה מתאמן במכון להעלאת הכושר הגופני, כי בגישתו לספורט ולאימונים הגופניים היתה משום הערכה מצדו, שכן אתגרים פיסיים היו חביבים עליו ולכן היה מתמסר למשחקי הכדורסל, כדורגל ופינג-פונג ואף לשחייה בים ואת מרצו הרב היה מוצא בטיולים בארץ ובסיורים בה, כי בהם מצא פורקן לרוחו. השקפתו הלאומית הביאה אותו בסוף כיתה ח' לבית הספר לקציני ים בעכו, אך בגלל פגם בראייתו (עקב תאונה) לא נתקבל. כך מצא את דרכו ל"ישיבה" תיכונית בירושלים ("מרום ציון") ולאחר שנת לימודים אחת חזר לבת ים בגלל געגועיו למשפחתו ולעירו והמשיך את לימודיו במגמה הריאלית בבית הספר התיכון הדתי "בית וגן" עד שסיים את לימודיו בו. היה בעל יכולת פיסית עצומה ואופי חזק ועם כל זה היה עלם שקט, מסוגר בתוך עצמו, צנוע ונעים הליכות. היתה לו נפש פיוטית רגישה שהתפעמה מציפרים עוברות ביעף על פני חלונו כשהן מצייצות וגם מפרחים שהוא היה מגדל. אהב לקרוא הרבה וגם להאזין לתקליטים. בהיותו בכיתה י"א החליט, כי בהגיע גיל גיוסו לצה"ל יתנדב לצנחנים - וכך היה בשעת גיוסו באוגוסט 1964. ביחידה זו סיים קורס של מ"כ; כן שירת כסמל מחלקתי ולאחר מכן שימש כאיש סגל הדרכה של קורס המ"כ. הוא אהב את הצבא בכלל ואת יחידתו בפרט, כי הוא חיפש את האתגרים הקשים ביותר ואת כל אימוניו במשך שירותו הסדיר עבר בלא פגיעה גופנית. אמו התחננה לפניו כי יבקש העברה לתפקיד אחר וקל יותר אך הוא סירב, שכן לא ראה תחליף לצנחנות. הוא אף רצה להמשיך בשירות הקבע בצנחנים אך נעתר לבקשת אמו ועזב את הצבא. לאחר שחרורו מצה"ל נרשם כסטודנט באוניברסיטה "בר-אילן" במחלקה לכלכלה ובתקופה שבין שחרורו לראשית הלימודים עבד באגף להגנת הצומח במשרד החקלאות. אולם בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא דויד לדגל ובמסגרת המילואים חזר לחטיבת הצנחנים. הימים היו ימי מתח וכוננות אך דויד קיוה שמלחמה זו תהיה האחרונה למלחמותינו ותהווה סיום להן. בגלויתו האחרונה כתב כי "כעת נגמור אתם פעם אחת ולתמיד". מאושר היה להיות בין הלוחמים על שחרור ירושלים הקדושה אולם הוא לא זכה לראות את העיר משוחררת. הוא אמנם ביצע את משימתו למופת, בשאפו לטהר את המרצחים אשר קיננו בתוך בית אחד ליד המושבה האמריקאית בעיר העתיקה ובלחמו עד הרגע שבו נפל; הדבר היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. אחרי נפלו הקימו מוקירי זכרו יד-ושם בכמה מקומות: בבית הכנסת "נועם אלימלך" בבת ים נרקמה פרוכת על שמו ולזכרו; עמוד תפילה ומנורה הוקמו על שמו בבית הכנסת של "בני עקיבא". בבית ספר "בית וגן" הוקמה ספרייה לזכרו ובהגנת הצומח הוקדשה לזכרו המעבדה בה עבד. בספר "במעלות גיבורים" בעריכת ישראל ארליך הוקדשו כמה עמודים לזכרו. שמו הונצח בספר הזכרון לבוגרי קרית הנוער בירושלים שמסרו נפשם על מזבח האומה. גם בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאה ביוגרפיה שלו ותיאור הקרב האחרון. שמו הוזכר בספרו של דויד דיין "מחרמון ועד סואץ".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי דויד דודי גלעדי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יוסף ואסתר. נולד ביום ט"ז באייר תש"ח (25.5.1948) ברחובות. סיים את לימודיו בבית הספר היסודי במקום מגוריו (מושב סתריה). למד שלוש שנים בבית הספר המקצועי "עמל" ברמלה וסיים בו את המגמה של מסגרות מיכנית, אשר בה עסק לאחר מכן. היה חבר תנועת הנוער בסתריה. אהב לטייל והיה חובב ציד, דיג וקליעה למטרה. בעצם התחיל את שירותו הצבאי עוד בהיותו נער בבית הספר בגדנ"ע אך לשירות צה"ל ממש הגיע כאשר גויס באפריל 1966. כאשר גמר את תקופת הטירונות כחניך מצטיין עבר לקורס טכנאי צריח ונשאר כמדריך בבית הספר. לאחר תקופה מסויימת התנדב לצנחנים והשתייך ליחידת סיור. מלחמת ששת הימים פרצה בעודנו בשירותו הסדיר וביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, נפל בקרב בתל-אל-פול - שעפט - רמאללה. בקרב זה על שחרור ירושלים מצא יובל את מותו. תפקידו ביחידה אמנם לא חייב אותו להשתתף בקרב הזה ובכל זאת התנדב יובל למלא תפקיד מסוכן וקשה ובאומץ לב ביצע את משימתו וכך נפל. יובל, אשר, כדברי הסגן ששימש סגן מפקד פלוגה, במכתב תנחומיו להוריו, תמיד שימש מופת לחבריו בזמן שהותו ביחידה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. מושב סתריה הנציח את זכר יובל בקראו את בית העם על שמו, "בית יובל". בירחון של תנועת המושבים, "תלמים", בחוברת המוקדשת לבנים ולחברי המושבים שנפלו במלחמת ששת הימים, הונצח שמו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי ראשון יובל גליקמן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן נחום ורחל. נולד ביום ז' באדר ב' ת"ש (17.3.1940) בירושלים. למד בבית הספר היסודי "דורש ציון". לאחר שסיים את לימודיו שם למד בבית ספר תיכון בערבים וגם במדרשה למורים בבאר שבע. גויס לצה"ל במאי 1958. בשנת 1962, אחרי שעמד בהצלחה בבחינות הבגרות, נכנס ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. קשה היה לו להתרכז בלימודים כי בית הוריו היה צפוף ולכן נאלץ לעזוב את הבית והתגורר בשיכון הסטודנטים. למד כלכלה ומדעי המדינה. עבד ועסק במלאכות רבות. עבר קורס חשמלאות, קורס למורי דרך, וקורס למנהלי חשבונות. כיון ששלט בעברית, אנגלית, צרפתית וערבית עבד בשעות הלילה כפקיד קבלה בבתי מלון וכמדריך תיירים ב"היכל שלמה". בתקופה האחרונה של חייו עבד גם כמארח ב"בית הלל". תחביביו היו טניס ושחייה ואחת עשרה שנה התמיד בצליחת הכנרת. סיים את שנת לימודיו השלישית והתכונן לצאת בסוף שנת 1967 ללמוד בצרפת במסגרת של מבצע חילופי סטודנטים. היה נקרא לשירות מילואים מדי פעם גם בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא לדגל ובקרב שנערך בדרך לרמת רחל - צור-בחר, ביום השני לקרבותיה, נפצע - וכעבור למעלה מחודשיים ביום י"ח באב תשכ"ז (24.8.1967), מת מפצעיו בשעת הניתוח השלישי. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. חבריו הוציאו לאור ספר הנושא את שמו. בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון. אנדרטה לזכרו ולזכר חבריו שנפלו בצור-בחר הוקמה ברמת רחל. שמו הונצח בבית הכנסת "פורת יוסף" בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי משה כהן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מנחם-מאניש וקלרה. נולד ביום כ' בניסן תש"ג (24.4.1943) בירושלים. התחיל את לימודיו בבית "תלמוד תורה;" לאחר מכן למד בבית הספר התיכון המקצועי "מרום ציון" אשר בבית וגן. בהשתחררו מן הצבא המשיך בקורס לטכנאי בניין ועם גמר הקורס התחיל לעבוד במקצוע. שירת במילואים בהיקראו. השתייך למשמרת הצעירה של המפד"ל ולקח חלק בפעולותיה. השתתף במלחמת ששת הימים ונפל בקרב שנערך בסנהדריה שבירושלים הבירה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בנובמבר 1969 היה טכס רב רושם בשעה שהוכנס ספר תורה להנצחת זכרו לבית הכנסת של קרית מטרסדורף בשכונת רוממה בירושלים; בטכס השתתפו נציגי צה"ל, חברי כנסת ואישי ציבור. בבתי הכנסת ("השטיבלעך" שבשכונת בית ישראל) נקבעה מצבת זכרון לשמו ולזכרו. שמו הונצח בחוברת של קרית הנוער שהוציאה ישיבת "מרום ציון". גם בספר "במעלות גיבורים", בעריכת ישראל ארליך, הונצח זכרו. גם בשבועון "פנים אל פנים" הונצח שמו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אברהם-מרדכי מוטקה כהן בטיקוב - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן צבי ונעמי. נולד ביום י"ד בכסלו תש"ג (23.11.1942) ברחובות. בילדותו שבע טלטולים ונדודים; בן ארבע היה כשמשפחתו עברה להתיישב במושב שאר ישוב שבעמק החולה. אך עד כה ועד כה פרצה מלחמת הקוממיות ולאחר שאביו התגייס לצה"ל עברה האם, עם אמנון ואחותו, לנהלל שבעמק. בהגיע אמנון לגיל הלימודים לא נגמרו טלטוליו כי בשנת 1951 שוב עקרו הוריו את ביתם למושב היוגב והוא צריך היה להיטלטל אל בית הספר היסודי בעיר הקרובה, עפולה, כשהיא במרחק כמה קילומטרים מביתו; אף על פי כן התגבר אמנון על הקשיים האלה, היה תלמיד טוב ויחד עם לימודיו נשתלב בחברת הילדים שם ואף בפעילות הספורטיבית שלהם. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים למד בבית ספר חקלאי אשר בכפר גלים כיאה לבן משפחה תושב מושב. בבית ספר זה המשיך להיות תלמיד רציני. עבד מתוך אחריות והיה ידיד נאמן לחבריו. בכפר הנוער הזה היתה כיתתו מגובשת ובעלת משקל וקולו היה בעל ערך מכריע, כפי שמחנכו העיד עליו באותם הימים. היה חבר בתנועת "הנוער העובד" ואת אהבתו לספורט שהראה בהיותו תלמיד, גילה בהשתייכותו ל"הפועל". על תחביבו זה אפשר להוסיף את הנגינה בחליל ובמפוחית פה. כאשר סיים את לימודיו בכפר גלים והגיע לגיל הגיוס נשא את נפשו להצטרף ליחידה קרבית ורצה להיות טייס אבל מפני ליקוי חלקי בהבחנת צבעים לא נתקבל לחיל זה ונאלץ לוותר על חלום הטיסה. אך הוא לא ראה דרך ואף לא רצה להתרחק מן התעופה - ובאוגוסט 1961 התנדב לחיל הצנחנים. גם אחרי שחרורו מצה"ל היה הקשר שלו לתעופה הדוק. עוד בהיותו צעיר לימים נטה אמנון לפירוק מכונות, ו"עיסוק" זה הראה את נטייתו למכניקה. נטייה זו נתגלתה בו גם בעבודה, שבה התעסק לאחר מכן, בהתקבלו לתעשייה האוירית כמכונאי מטוסים. מטבעו היה שקט וצנוע ויחד עם זה שמח ומלא עליצות. גם בנעוריו לא היה מתאונן על קשיים שונים ובימי שירותו בצה"ל היה מוכן להתגבר עליהם עם שאימוניו היו קשים. לאחר שירותו הצבאי נאבק בכוחותיו הוא לרכוש מקצוע ומעמד חברתי תוך עבודה ולימודים בערבים ובכל זאת ברוח טובה וללא תלונה. אהב חברה ורכש לו ידידים בנכונותו לעזור לזולת. מפני כן היו לו חברים בכל רחבי הארץ וגם במקום עבודתו. בשנה האחרונה לחייו רקם תכניות לקראת עתידו המשותף עם בחירת לבו. כשנקרא להתייצב לדגל בשירות מילואים, לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, כדרך שהיה נקרא קודם לכן, יצא מתוך בטחון עצמי והרגיע את הוריו באמרו להם: "אל תדאגו... הכל יהיה בסדר. נתראה בקרוב". אבל אמנון יצא ולא חזר, כי בקרב שנערך בגבעת התחמושת ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, נפל בפגוע בו כדור ליד מגורי הקצינים, לאחר הפריצה לתעלת הקשר. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. עמד לשאת לאשה את בחירת לבו כחודש אחרי המלחמה. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאה ביוגרפיה שלו ותיאור קרבו האחרון. בחוברת שהוציאה המועצה האיזורית יזרעאל הועלה זכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי אמנון יעקובסון - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מרדכי וצילה. נולד ביום י"ג בכסלו תש"ד (10.1.1944) בפתח תקוה. יתום היה מאביו ובשנת 1956 מסרה אותו אמו לקיבוץ דן. שם חונך, למד וסיים את לימודיו במוסד החינוכי. מיד לבואו התבלט בין חבריו, לא רק בקומתו כי אם בהשפעתו עליהם. הוא לא היה מקבל דברים כמובנים מאליהם והביע את דעותיו בלי שהיה מוכן לוותר על שלו. היה רגיש לכל אי צדק שנעשה לחבריו ובראותו עיוותים אלה לא כיסה על הדברים באומרם בגילוי לב מתוך נכונות להיאבק על דעותיו ולהגן על עקרונותיו. נתקבל כחבר הקיבוץ בשנת 1961 ועבד בחקלאות בענף המטעים, שהיה מסור לו עם חבריו במוסד החינוכי. גויס ביולי 1961 לנח"ל. הגרעין שלו שהה בשנת הנח"ל במשק זיקים ובהיאחזות כרם שלום, ולאחר מכן הגיע לאימון המתקדם. באימונים הקשים היה מעודד את חבריו ועוזר לנחשלים. לאחר ששוחרר מן הצבא חזר לקיבוץ דן. בשעות הפנאי שלו בילה בעולם הנגינה, כי אהב מאד מוסיקה וכאויר לנשימה היתה זו בשבילו. המשק היה לו לעזר בטיפוח התחביב הזה והיה שולח אותו לשיעורי נגינה בתל אביב. הוא אמנם היה עייף כתוצאה מטלטולי דרך אלה אבל כשרונו, חריצותו ושקדנותו הביאוהו תוך זמן קצר לרמת נגינה כזאת שהוא נעשה חבר בתזמורת הקיבוצים וניגן בקונטרבס. בנגינתו בכל חג ושמחה היה משמח לבב כל אנשי הקיבוץ. הוא לא ניסה להתבלט בפעילותו החברותית אבל בחרותו בעבודה ובחברה היתה נעימה מאד, כי הפשטות, היושר והעזרה גרמו עונג רב לכל הנמצא בקרבתו. הכיר באחריות תפקידו ועשה כל מה שביכולתו כדי לבצע אותו בשלמות. אחרי סיימו את שירותו הסדיר היה יוצא למילואים ובמסגרת זו נפל מפגיעת פגז ישירה במלחמת ששת הימים ליד שער שכם שבחומת העיר העתיקה. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), כשהוא נמצא בעמדת תצפית על מגדל המנזר מול השער. הניח אשה שהיתה חברתו מימי לימודי במוסד החינוכי, ובן שהיה כבן חצי שנה בנפול אביו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בחוברת 53" מהם" לזכר נופלי הקיבוץ הארצי במלחמת ששת הימים הוקדש עמוד לתולדותיו. בספר "מאריות גברו" בהוצאת מפקדת הצנחנים הובאה ביוגרפיה שלו ותיאור הקרב האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי אלי ילון ילוניצקי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן חיים ולני. נולד ביום כ"ג בסיון תש"ה (4.6.1945) בתל אביב. כשהיה בן שנתיים הצטרפו אמו והילדים לאביו, שהיה אז בשליחות לאומית אל ניצולי השואה במחנות הפליטים היהודיים בגרמניה. (אמו, דרך אגב, עוסקת כהיסטוריונית השואה במסגרת האוניברסיטה העברית). שם עשו שנה ומחצה. פעם שנייה יצא לגרמניה, ושוב לשנה ומחצה, כאשר הוטלה על אביו שליחות מטעם משרד החוץ; בשוב המשפחה לארץ בשנת 1954 התיישבה בירושלים ויונתן נקלט בבית הספר על שם לוריא בקטמון. כעבור שנתיים עברה המשפחה בשלישית לחוץ לארץ כאשר מונה אביו לשגריר ישראל בשבדיה - ושנתיים שהה עם הוריו בשטוקהולם. הוא למד שם בבית הספר לילדי דיפלומטים ושנה נוספת עשה בפנימייה באנגליה יחד עם אחיו עמוס (המרצה כיום בפיסיקה באוניברסיטה העברית בירושלים). בן י"ד היה כאשר חזר לארץ ומאז לא עזב אותה. הטלטולים הרבים של המשפחה הכבידו עליו וגרמו לו קשיים בהמשך הלימודים הסדירים; אך הוא התגבר עליהם במשך השנים והיה ילד ער ועליז ומחונן הומור. השהייה הארוכה בנכר הגבירה בו את אהבתו למולדת ועם שובו דבק בה בכל נפשו - ומעל לכל אהב את ירושלים. במשך חייו גילה את אהבתו לאדם, רצה להכירו והיה מוכן לשרתו בכל עת. נעים שיחה היה ומחונן בכשרון התקשרות טבעית לבני אדם בכל הגילים ומכל השכבות. תכונה זו חיבבה אותו גם על פקודיו ומפקדיו לאחר גיוסו. את לימודיו התיכוניים סיים בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית בירושלים. אהב את אמנות הציור, שלמד עוד בילדותו, וגם כשהתבגר המשיך לצייר אך היה מבקר קשה את ציוריו, כי הוא היה פוסל את אלה שלא מצאו חן בעיניו מפאת היותם בלתי מושלמים. עינו היתה פקוחה גם לצילום רגיש היה ליופי שבצורה, לצבע, ואף לצליל כרויה היתה אזנו. טעמו הטוב ניכר בתכנון חדרו בירושלים ובדירתו בחיפה לאחר מכן. למרות אנינות הטעם שלו ודרישותיו הקפדניות מעצמו גילה הבנה רבה לרגשות בני האדם אשר לא ניחונו במידה כזאת של רגישות לאסתטיקה. ליונתן היתה תבונת כפיים מופלאה והוא ידע מלאכות רבות בלי שלמד אותן מימיו. גם באתלטיקה עסק, ובעיקר בריצות ארוכות. הוא אהב טיול ורכיבה על סוס (שאותה למד בימי היותו בשבדיה) ושאר ענפי ספורט המים. עם התקרב מועד התגייסותו היה בין היוזמים להתארגנות קבוצה של "צופים" לנח"ל מתוך מטרה להתקשר לתכניות הפיתוח בעין גדי שהיתה אהובה עליו במיוחד. אך הוא עצמו לא הספיק להיות עם חבריו, כי הצבא דרש אותו מייד לתפקידי הדרכה ופיקוד. הוא גויס ביולי 1963, עבר קורס מ"כ, בית ספר לקצינים, קורס הדרכה בבית ספר לקצינים; אלה היו תחנות שירותו בצבא, אשר סיימם כעבור שלוש שנים בדרגת סגן. לאחר שחרורו מן הצבא נשא לאשה את מרים ויינשטיין (כיום מרים יחיל-וקס) - והזוג השתקע בחיפה, כשיונתן מתכונן ללמוד בטכניון העברי שם; הוא רצה ללמוד ארכיטקטורה ובינוי ערים. בינתיים עסק בעבודות טכניות ואמנותיות, כגון בהקמת תיאטרון בובות שנועד לצרכי פרסומת, ולאחר מכן בציור תפאורות ובהקמתן בשביל התיאטרון העירוני בחיפה - ואת כל העבודה הזאת עשה מתוך נטייה ליופי ובעזרת דמיונו העשיר. נטיותיו אלו הביאוהו לידי בחירה במקצוע הארכיטקטורה, כי בו ראה מיזוג של יצירה ותועלת, יופי ודמיון כאחד - המטרה הסופית שלמענה אמר להתמחות בבניין ערים ובתכנון ולעסוק בכך באחד מאיזורי הפיתוח. זיווג שתי התכונות - אהבה ליופי ושירות לאדם היה לנגד עיניו כאשר החליט להקדיש את חייו לבינוי ערים; הוא שאף לראות את האדם בתוך סביבה ההולמת אותו ובתוך הנוף הטבעי היאה לו; זה היה חלום חייו הגדול. כשבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים נקרא לדגל לשירות מילואים. וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל כמפקד מחלקה בסביבת ירושלים בקרב שנערך באבו-טור; הוא נפל ראשון בראש מחלקתו. הניחאשה שטרם מלאה שנה לנישואיהם. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בטכניון העברי בחיפה הוקמה קרן מילגות על שמו לסטודנטים מצטיינים בנושא תכנון ערים. צופי ירושלים הקימו אנדרטה לזכר חמישה מחבריהם שנפלו במלחמת ששת הימים - והוא ביניהם. גדוד "הצופים", שהוא עמד בראשו זמן מה, הוציא עלון לזכר שלושה מחברי הגדוד שנפלו. משפחתו הוציאה חוברת לזכרו. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו. בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן יונתן ג'וני יחיל - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יחזקאל ונעימה. נולד בשנת ת"ש (1940) בעיר קירקוק אשר בעירק. משנסתיימה מלחמת הקוממיות בישראל עלתה המשפחה לארץ (בשנת 1950). קודם לכן למד במספר כיתות יסוד בבית הספר "אליאנס" במולדתו. בני המשפחה, בעלותם, נדדו ממקום למקום ולבסוף התיישבו במושב פדיה. המשק היה דל בתחילה וקשים היו תנאי ההסתגלות. אך יעקב ראה בהתלהבות את קיבוץ הגלויות וגאולת העם בארצו. המשפחה היתה מן הראשונות במושב שבחרה בקו התיישבות חקלאית. יעקב למד בבית ספר יסודי במושב בתנאים קשים ביותר ושם נפקחו עיני הנער למכלול בעיות אך עד מהרה נקלט לחיי החברה וללימודים. חבריו ומוריו הכירו בו שקדן וחרוץ ובייחוד הצטיין בלימודי המתמטיקה. לאחר מכן גמר קורס למדריכי נוער ועסק בהדרכה במושבו. כיון שהתעניין במתמטיקה עבר קורס להנהלת חשבונות בבית ברל. הוא קיבל הכשרה מוקדמת בענף החקלאות ועסק במקצוע לאחר מכן. כיון שנאלץ לתת יד בפרנסת הוריו לא סיים את הלימודים התיכוניים, כי למד בבית הספר התיכון ברמלה רק עד כיתה י'. חרוץ היה ואהב את האדמה והחקלאות ומתוך כך ובגלל מסירותו למשפחה עבד למען הוריו ועזר להם. הוא אהב לעזור לזולת ומפני כך היה אהוב על הכל. מסיבת המצב הכלכלי הירוד במשפחה שירת שלושה חודשים באימוני צה"ל אחרי שגויס לשירות סדיר בדצמבר 1963, אך משירות מילואים לא היה פטור והועבר לחטיבת שריון. במסגרת זו נתן את שירותו ברצון כאשר נקרא לדגל בשנת 1967 לפני מלחמת ששת הימים. מפקדיו וחבריו לנשק אהבו אותו וידעו להעריך אותו על כושר המנהיגות שלו ועל גילוי אומץ לבו בחרפו נפשו בקרב. ביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967) נפל בקרב שנערך בשיך עבדול עזיז. הניח אשה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יעקב סלים יחזקאל - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן נתן וצפורה. נולד ביום כ' בשבט תרצ"ט (9.2.1939) בירושלים בעיצומם של מאורעות הדמים בארץ. סיים בהצטיינות את בית הספר "חורב" בעיר הקודש והמשיך בו עד כיתה ו'. זכה לסטיפנדיה שאיפשרה לו ללמוד ב"ישיבת הדרום" ברחובות והמשיך ללמוד שם וסיים את לימודיו בסמינר למורים. כשסיים את לימודיו בסמינר והוסמך להוראה החליט להתגייס לצבא. הצטרף לגרעין "שעלבים" ויצא לשם; באופן זה של הצטרפותו לנח"ל והתגייסותו לגרעין עשה את הצעד הראשון להגשמת חזונו. עבר את כל שלבי האימון המתקדם והצניחה של יחידת הנח"ל ובמסגרת זו עבר קורס חובשים קרביים. כששוחרר מן הצבא רצה להצטרף לשעלבים כחבר וחזר לשם, אלא שאז עשה כרצון אביו שביקש אותו להמשיך בלימוד התורה ב"ישיבה" לפחות לשנה אחת - ומטעם הקיבוץ יצא ללמוד ב"מרכז הרב" ושקע בלימודים מתוך שקידה רבה. בחיי הקיבוץ נמשך לחיי הטבע והתמסר לידיעת הארץ. אהבתו לטבע מצאה ביטוי בהתמסרו לגן הנוי של המשק אשר בו טיפל. השתתף בקורסים רבים והצטרף לחברה להגנת הטבע. אף בגיאולוגיה היה מעוניין. אך הוא נאלץ לעזוב את הקיבוץ בגלל צמאונו לידיעות - ובשנת 1965 קבע את מושבו באוניברסיטה העברית בירושלים, אף כי הוא אמר לשוב לקיבוץ אחרי סיימו את לימודיו, מפני שהוא אהב אותו ואת הגן שלו, את הנוף ואת הילדים שבו. מן הראוי לציין כי בהתגוררו בקיבוץ הוא היה המתכנן את טיולי הילדים אשר חיבב ובשעת טיוליו היה נוטע בהם מעין אהבה מיסטית, חסידית, בעלת שורשים עמוקים לנוף הארץ ולטבע שבה. באוניברסיטה התמחה בידיעת הארץ ובגיאולוגיה ומאהבתו לחקלאות היה שומע חפשי במקצועות הבוטניקה והגנטיקה. כן התעמק במצוות התלויות בארץ - דיני שביעית וכלאיים. לפרנסתו נאלץ לעבוד קשה - כמורה בבית הספר בבית שמש ובבית חינוך לעיוורים, ועבד במשרה חלקית במחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בסוכנות היהודית ואף היה מדריך טיולים. מתוך אהבה לעיר הקודש היה מוליך את המטיילים למקומות שונים שמהם אפשר היה להציץ לעבר "הכותל". כן נשלח להרצות על נוף הארץ מטעם "חברת קדומים" אשר לה השתייך. יחד עם עיסוקיו אלה לא הזניח את לימוד התלמוד וכשנתפנה היה ממהר לאוניברסיטה לשם לימוד ועיון בספרים - ושם פגש בארושתו, שהשלימה בימים ההם את עבודת הדוקטורט שלה בגנטיקה. לצה"ל גויס בספטמבר 1958 ושירת בנח"ל מוצנח ובהיקראו היה יוצא למילואים. במסגרת המילואים היה גם כאשר פרצה מלחמת ששת הימים. ביום כ"ט באייר תשכ"ז, ערב ראש חודש סיון (8.6.1967), עמד לשאת לו אשה ובשבת שלפני נישואיו עלה לתורה, כמקובל בישראל, אבל מפני שהיה מגויס עשה זאת במסגרת חטיבתו בתנאי שדה. ערב לפני נפלו דיבר טלפונית עם הורי ארושתו שהציעו לו לבקש חופשה מיוחדת, שכן לא רצו לדחות את יום החתונה שנקבע מכבר ולכן היתה תשובתו: "עכשיו איני שייך לעצמי; אני שייך לכלל ישראל. מה שהמפקדים יטילו עלי - אעשה", והוא לא זכה להתחתן כי יחידתו יצאה לכבוש את שיך ג'ארח בדרך להר הבית, פרצה משער מנדלבאום וכחובש קרבי נקלע יוסף עם יחידת צנחנים להפגזה ירדנית קטלנית ועודד את חבריו באמרו: "אל מורך ואל פחד! הבה, קדימה, קדימה! עוד היום נגיע לכותל המערבי ... אני עוד זוכר את הדרך לשם ..." פגז פגע גם בו כשהוא הגיש עזרה לפצועים ונשמתו יצאה כשבפיו המלים "שמע ישראל;" זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" בהוצאת מפקדת הצנחנים מוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יוסף-יחזקאל יוחאי יוחימק - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן משה ורבקה. נולד ביום ז' בתמוז תש"ו (6.7.1946) בתל אביב. ההורים ממיסדי קיבוץ מענית. אחרי שסיים את בית הספר היסודי על שם כצנלסון בגבעתיים המשיך ללמוד בבית ספר "אורט" שם במגמה התלת-שנתית. הוא קיצר את לימודיו והקדיש את רוב זמנו הפנוי לתנועת "השומר הצעיר" הן כחניך והן כמדריך. כאשר סיים את לימודיו ב"אורט" נותרו לו עוד כמה חודשים עד גיוסו והוא מילא אותם בעבודה במקצועו. היה בעל ידיים מיטיבות לעבוד ולא אחת היה ממלא את מקומו של עובד בוגר ונקרא לעזרה בתיקוני האחזקה. בהתארגן גרעין "הבשור" ביציאה לנח"ל היה בין הראשונים שהצטרפו לשורותיו. פיקח היה, ישר דרך ובעל חוש הומור ועל אלה היה אהוב על כל יודעיו. לא היה עקשן למרות היותו בעל אופי חזק. ביולי 1964 גויס עם חבריו ומיד התמנה לתפקיד מרכזי - למזכיר הגרעין והיה נאמן לו. לא יכול היה לשאת כל עוול ועיוות דין והיה מגיב על אלה בהערות שיחותיו. הרושם החיצוני שעשה היה של "לא איכפתיות", אך בפנימיותו היה רגיש. יחסיו עם כל אחד היו פשוטים ולבביים ולא היה גבול להתמסרות לאלה החביבים עליו. שלם היה עם עצמו ודרכו אל הקיבוץ היתה ברורה לפניו. כשם שהיה בן אוהב ודואג להוריו וחבר המוכן לבוא לעזרת רעיו ולסייע להם ולעודדם בשעת הצורך, כן היה חייל מסור וטוב אולם הוא לא שש לקראת חיי צבא. לאחר הטירונות נשלח הגרעין לקיבוץ שובל ושם מילא את שירותו ללא תשלום וכשתקופה זו נסתיימה עבר את האימון המתקדם בנח"ל המוצנח. פעם, בקורס הצניחה, נפגע באצבעו אך הוא לא ויתר על שירותו וסיים את הקורס. ברוך החליט לקשור את חייו במסגרת הקיבוץ ניר יצחק שהיה לביתו. עבד במטעים והשקיע בהם מרץ רב. כן הדריך את חברת הנוער שבמקום. הקורסים וההשתלמויות השונות שעבר במסגרת הנח"ל הכשירו אותו לעבודת המטעים אבל יחד עם זה קרא ספרות מקצועית בנושא זה ואף בנושא ההדרכה. לאחר שחרורו מן הצבא היה יוצא מדי פעם למילואים. לפני פרוץ מלחמת ששת הימים לא חדל מלדאוג למשקו ולהוריו; ויחד עם זה לא הסיח את דעתו מעצם הלחימה, עד שביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), פרץ גדודו למושבה האמריקאית בירושלים וכמקלען פילס לו דרך בהשמידו מכונית לגיון שחסמה כל מעבר שהיה לפניו, ובאופן זה כפי שהעיד מפקד הגדוד, הציל את חיי רבים מחבריו, אך לא את חייו שלו - כי בקרב ההוא נפל. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. ביולי 1969 נערך בקיבוץ ניר יצחק טכס גילויה של פינת זכרון לברוך. מדי שנה מסדר בית הספר "אורט" בגבעתיים יום ספורט לזכר תלמידיו שנפלו במערכה ולכיתה המצטיינת ניתן גביע לזכרו של ברוך. חוברת המוקדשת לזכרו והנקראת על שמו הוצאה לאור על ידי קיבוץ ניר-יצחק. זכרו הועלה בבטאון העירוני לאינפורמציה ולהווי המקומי של עיריית גבעתיים וכן ב"ספר הנופלים" שהוצא לאור על ידי העירייה. בחוברת 53" מהם" לזכר נופלי הקיבוץ הארצי הוקדש לו עמוד. בספר "מאריות גברו" בהוצאת מפקדת הצנחנים מובאת ביוגרפיה שלו ותיאור הקרב האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי ברוך יואלי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יצחק ורחל. נצר ממשפחת הבילויים. נולד ביום כ"ט בטבת תרצ"ז (12.1.1937) בקיבוץ יגור. חונך במשפחה שאומנה על ברכי הציונות המגשימה ולערכים לאומיים.

סיים את לימודיו התיכוניים (י"ב כיתות) בבית הספר ביגור. היה חבר הקיבוץ. אהב עבודה והיה מעורה כחקלאי בכל ענפי המשק ללא הבלטה עצמית, כי נחבא אל הכלים היה. עבד ברפת ובפלחה ובגידולי שלחין. השתייך לתנועת "הנוער העובד והלומד" וגויס כמרכז התנועה וגם שימש כגזבר בה אף כי רצונו היה עז לעבוד במשק ובשדה. עם התייצבותו לעבודה בקרב הנוער קנה את לב כולם. קשה היה לו להסתגל לכל מעשה לא ישר הקשור בענייני הכספים שלהם היה אחראי. נעים הליכות היה ותמיד היה עומד ושומע למצוקות כל אדם שהפכו עד מהרה למצוקותיו הוא. בהיותו מגויס בתפקיד מחוץ לבית היה נוהג לטעון: "אני מסתובב בעיר ושם הטרקטור עומד", כי הוא נלקח מתוך העבודה כשהקרקע עוד לא פולחה והיה חוסר בידיים עובדות. היה חבר ב"הפועל".

גויס לצה"ל באוגוסט 1955 ושירת בנח"ל מוצנח וגם עבר קורסים שונים. השתתף בפעולות תגמול לפני מערכת סיני ובמערכה עצמה. ללא יומרות צעד בבטחה במערכות הצבא, הגיע לדרגת סרן ותמיד גילה תושייה ודביקות במשימה. בהתקרב ימי מלחמת ששת הימים והוא עדיין לא קיבל את צו הגיוס היה חסר מנוחה וכולו דרוך.

בהיקראו לדגל שימש כמפקד פלוגה, נלחם ונפל בקרב בשיך עבדול-עזיז תוך לחימה פנים אל פנים עם האויב שהגיח מתוך התעלה. הוא הלך בראש פלוגתו בשדה מוקשים תחת הפגזה קשה ואש שטוחת מסלול - ובפריצה אל היעד היה הוא הראשון. בתוך היעד שמצא את מותו. זה היה ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוצו.

על גילוי אומץ לב צוין לשבח על ידי אלוף פיקוד המרכז. שני חיילים, שלחמו לצדו והיו במחיצתו עד לרגעיו האחרונים, קראו לבניהם שנולדו סמוך לאותו תאריך על שמו. כן קראו לבניהם עוד שנים שפעלו אתו בתנועות הנוער ומתוך היכרות אתו.

המועצה המקומית מבשרת ציון הסבה את השם שיך עבד אל-עזיז (שבין משחרריו היה אסא) לשם "יד אסא". בחדר הזכרון שבין יוזמי הקמתו היה אסא, נקבע לוח (ותמונתו עליו) המנציח את שמו. ביומן יגור, שהוצא ב"שלושים" לזכרם של הבנים, הועלה זכרו עם עוד כמה חברים. הקיבוץ הוציא גם חוברת "לזכרם" - והמדור הראשון שבו מוקדש לאסא. מוקירי זכרו וחברי המשק הוציאו ספר בשם "נ"צ של דמות אסא". ב"ספר הגבורה", שבהוצאת אגודת העתונאים בתל אביב והברית העולמית של ניצולי ברגן בלזן, מסופר על הגבורה אשר בשבילה קיבל את הצל"ש. השם מוזכר בספר "מלחמות ישראל" לאפרים תלמי ואף ב"קרב על המנזר" לאריה חשביה. בספר הזכרון "אשר נפלו במלחמה" על בני הקיבוץ המאוחד שנפלו בימי מלחמת ששת הימים ולאחריה, הונצח שמו. בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו. כן מוזכר שמו בכמה מאמרים שפורסמו בחוברות של "במעלה", "במחנה", וב"מערכות".

בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש האלוף שהוענק לרב סרן אסא יגורי ז"ל הומר לעיטור המופת.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב סרן אסא יגורי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שמחה ומלכה. נולד ביום ב' בטבת תש"א (1.1.1941) בעיר קטנה (בריף) אשר בצרפת. בן שנתיים היה כאשר נספה אביו בידי הנאצים ובהגיעו לגיל חמש עלתה אמו לארץ - והוא אתה. למרות אהבתם זה לזו נאלצה האם למסרו למוסד "אהבה", כי קשה היתה עליה פרנסת שניהם. אך בשנת 1948 קיימה אמו את הבטחתה לו להחזיר אותו אליה כשיעלה בידה לשכור דירה. בשלוש השנים הבאות למד דני בקיבוץ רמת-הכובש; שם נתחבבו עליו השדות, האדמה הטובה ומרחביה השפיעו עליו. המרחק מן העיר היה לפי רוחו כי הרעש בעיר והדוחק בה וכן האנשים המרובים לא נעמו לו וכאשר "נגזר" עליו לסיים את לימודיו בבית הספר היסודי בעיר ("תל נורדאו") עשה זאת באי רצון. לאחר הסיום התעקש ללמוד בבית הספר תיכון חקלאי ולכן נרשם ל"עיינות" ושם עמד בבחינות הבגרות בכבוד ובהצטיינות. בהרבה שטחים גילה כשרונות מרובים אך את החקלאות ביכר על פני כל. לצה"ל גויס באוקטובר 1958, עוד לפני שהגיע לגיל השירות, ושירת בנח"ל מוצנח. דניאל נמצא במושב "מולדת", שם קיבל את הכשרתו והתקשר אל חבריה. עבר עם גרעינו לניר חן ואף שם התמסר למקום ולחברים. ולבסוף החליט לעזוב את ניר חן ולמרות אי רצונו עשה את רצון אמו ולמד בטכניון העברי בחיפה בפקולטה להנדסה חקלאית וסיים את לימודיו כמהנדס מכונות חקלאיות. השתייך כחבר למושב הכשרתו הראשון, כי המקום משך אותו - ושם הקים את ביתו עם אשתו. היה אהוב על כל מי שבא עמו במגע על האופטימיות שלו ועל צניעותו. ידידיו העריצוהו על תכונותיו הנאות ולאמו היה בן אהוב ואף ידיד אשר תמיד שיתף אותה בכל חוויותיו ובעיותיו. מדי פעם היה יוצא לשירות מילואים וכן היה במלחמת ששת הימים, אשר ביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל דניאל בקרב שנערך בשכונה האמריקאית בירושלים בעת התקדמות לעבר החומה בפריצה לעמדה מבוצרת בתוך הסימטה. הניח אשה ובת שמלאה לה שנה בנפול אביה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. מושב מולדת הוציא חוברת לזכרו ולזכר עוד שניים מחברי המושב. ב"ידיעות" של המועצה האיזורית גלבוע הועלה זכרו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולקרב האחרון שלו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי דניאל טריינין - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן בנימין ורז'קה, חברי קיבוץ עין שמר. נולד ביום כ"ב בתשרי תרצ"ח (27.9.1937) בקיבוץ. למד והתחנך בבית הספר החינוכי "מבואות עירון" עבד כחקלאי ברפת. עם פרוץ מערכת סיני התגייס לצה"ל והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר מכן עבר קורס מ"כ וקורס סמלי מרגמות אשר סיים בהצטיינות. לאחר שחרורו מן הצבא ואחרי נישואיו לבחירת לבו שהה תקופה קצרה בבית - ואז יצא עם קבוצתו לשנת שירות שלישית בקיבוץ הראל, שם רכש לו חברים וידידים רבים. כעבור שנה חזר לקיבוץ והמשיך כרפתן, עבודה אשר בה עבד מגיל צעיר. זמן מועט עבר והוא קיבל את ריכוז הענף לידיו והשקיע בפיתוחו ובקידומו ידע רב. נחשב לאחר הרפתנים הצעירים הבולטים ביותר ובתור שכזה נבחר לחבר הנהלת "און" וכרכז הועדה המקצועית האיזורית. תחביבו היה הצילום. שנים רבות שיחק בנבחרת הכדורעף של הקיבוץ שהיתה אלופת הארץ. היה איש משפחה מסור, אב אוהב לילדיו, ורע נאמן לחבריו. בעודו תוסס ומלא תכניות נקרא לדגל בערב מלחמת ששת הימים במסגרת הצנחנים. באותם הימים כתב לאשתו: "אולי אין ברירה אלא לעשות את הלא ייאמן, משום שאין אפשרות למדינה לחיות בצורה כזו... שלום - איזו מלה שטומנת בתוכה את כל הטוב והיפה שבעולם!..." את מותו מצא בקרב על שחרורו ירושלים, אשר בו נפל ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, בעת פריצה לבית הספר לשוטרים. הניח אשה ושני בנים ובת שנולדה לאחר נפול אביה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. במלאת שלוש שנים לנפלו הקימה המשפחה אנדרטה לזכרו בקיבוץ עין שמר. לזכרו (ולזכר חברו חנוך בוך) הופיעה חוברת. עמוד הוקדש לזכרו בחוברת 53" מהם", לנופלי הקיבוץ הארצי במלחמת ששת הימים. אף בספר "מאריות גברו", בהוצאת מפקדת הצנחנים, הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון שלו. הספר "על אנשים ושרשים" שהוכן זמן רב לפני המלחמה וחלק גדול יש בו לאמנון בתצלומים, הוקדש לזכרו ולזכר חברו חנן. בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל ראשון אמנון חרודי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן דויד ומרים. נולד ביום י"ד בכסלו תש"ד (11.12.1943) בטבריה. למד בבית הספר היסודי על שם ארליך שבמקום וכאשר עברה משפחתו לחיפה המשיך ללמוד בבית הספר היסודי "ליאו בק" והצטיין בלימודיו. עוד באותה תקופה הצטרף לתנועת "הצופים" ואחר שסיים את לימודיו היסודיים למד בבית הספר המקצועי התיכון שליד הטכניון העברי במגמה של טכנאות קירור - ואף כאן הצטיין בכשרונותיו והתבלט בהם. היה אהוב על כל חבריו ועל הקרובים לו בשל בת השחוק שלא משה מעל פניו, טוב לבו, נעם הליכותיו וידיעותיו המרובות. היה ספורטאי שהצטיין בעיקר בריצות למרחקים. בהמשך לפעילותו ב"צופים" וכתוצאה מהתבגרותו נעשתה דרך חייו ברורה לו יותר והוא הצטרף לגרעין הנח"ל. מתוך הכרה כי זו הדרך. ביולי 1961 גויס לצה"ל ושירת בנח"ל עד ינואר 1964. ההיאחזות בנוטרה והנח"ל המוצנח היו ציוני דרך בשבילו אל קיבוץ מגל, אשר בו נעשה לחבר. הוא אהב את הטבע ואת הספורט ואף השתתף מדי שנה בצליחת הכנרת. מתוך רצון עז להרחיב אפקים ולהתפתח ולהוסיף דעת נכנס לטכניון העברי בחיפה והגיע לקורס ג' להנדסת מכונות. אך את קשריו הטובים עם חבריו במגל לא ניתק, וכל חבר שנזדמן לחיפה מצא את דרכו אל דירתו ואל דירת יעל (אותה הכיר בגרעין ונשא אותה לאשה לאחר מכן) והוא נתקבל בחמימות יתרה. חביבה היתה עליו מצוות כיבוד אב ואם וככל שהיה טרוד בלימודיו ובעבודתו היה מוצא זמן לבקר אותם. היה מטייל הרבה ברחבי הארץ, ביחידות וגם בחברת אשתו יעל או עם חבריו, כי בכל לבו ונפשו אהב את הארץ. הוא אף נלחם נגד עזיבת הארץ, כאשר מחשבות אלו תססו בטכניון בזמן המיתון. בזמן מלחמת ששת הימים נמצא במסגרת המילואים, וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בשעה שהוא נמצא בעמדת תצפית על מגדל המנזר אשר מול שער שכם שבחומת העיר העתיקה של ירושלים נפל מפגיעת פגז ישירה בקרב שהתחולל אז. הניח אשה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. ביולי 1967, בשעת חלוקת הפרסים לתלמידים מצטיינים בבית הספר על שם ליאו-בק, אשר בו למד, קבל תלמיד כיתה ח' פרס על שם עודד בשביל פעילותו המסורה למען חברת התלמידים. (פרס זה נעשה קבע לכל תלמיד המצטיין בפעולה חברתית). בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון. המשפחה וחברי גרעין "עומר" הוציאו חוברת לזכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל עודד חן חיון - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן רפאל וגאולה. נולד ביום י"ג בכסלו תרצ"ח (17.11.1937) בבנגזי אשר בלוב. עם התקדמות הגרמנים לעבר העיר בפרוץ מלחמת העולם השנייה החלה המשפחה להימלט על נפשה וברחה לעבר טוברוק ודרנה באמצעות תלת-אופנוע, ומשם באמצעות משאית, ובדרך סבל מרעב ומצמא, עד מצרים. כאשר קרבה המלחמה למצרים המשיכה המשפחה בנסיעה בכיוון הארץ, אך כאשר הגיעו אליה לא הורשה לה לרדת מן הרכבת והמשפחה נאלצה להמשיך לבירות אשר בלבנון. לקראת סוף המלחמה חזרה המשפחה מלבנון לבנגזי תוך שהיה של מספר שבועות בארץ. בארץ נתיתם מאמו ולאחר מכן חזרה המשפחה לבנגזי. האב חיסל את ענייניו שם והמשפחה כולה עלתה לארץ. אמו החורגת חלתה במחלה ממושכת, אושפזה בבית החולים - ורחמים שוב נותר ללא אם. בהגיע מועד הלימודים התחיל ללמוד בבית הספר "ביאליק" שבתל אביב ובגלל בעיות סעד ובעיות אחרות עבר מבית הספר למשנהו כמעט מדי שנה: מכיתה ה' ועד כיתה י"ב למד בבית הספר שבקיבוץ בית-השיטה. בקיבוץ מצא סוף סוף מרגוע לנפשו ופצעי צערו וסבלו כמעט הגלידו. הוא אהב את הלימודים, את העולם ואת המשחק בקרב חבריו. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון (סוף שנת 1958) גויס לצה"ל בינואר 1959) ושירת בחטיבת "גולני". כמפקד בצה"ל נתגלה אצילות נפשו ופקודיו ידעו להעריכה. עם שחרורו מן הצבא עזב את המשק, כי רצה לחיות את חייו מתוך פרטיות. בימים ההם עבד בכמה מקומות: תחילה עבד בתע"ש אך הרגיש כי העבודה אינה מתאימה לו; לאחר מכן עבר להדרכה בגדנ"ע וגם בעיסוקו זה ראה כי לא יוכל להתקדם במהרה. כיון שהוא שאף להתקדם בהישגיו עבר למשרדו של רואה חשבונות אשר בו בא על סיפוקו בעבודה. הגדיל לעשות ובערבים היה יושב ומלקט חומר לחוברות שהוא ערך, הלא הן: "חוק הביטוח הלאומי", "חוק פיצויי פיטורים" - ושמחתו היתה גדולה כאשר הפיץ את החוברת הראשונה שלו. עוד מנעוריו היה שקט ותכונה זו התבלטה והלכה יותר ויותר בתוך עבודתו המרוכזת שדרשה שקידה. עדין נפש היה ותמיד חייך, וכאשר התלקח ריב כלשהו היה הוא המתווך בין שני הצדדים. מעולם לא נשמעו טרוניות מפיו ותמיד היה שמח בחלקו. בנוגע לחייו הפרטיים היה מסוגר בתוך עצמו ולא הירבה לדבר. כאשר באו ימי הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים היה תמה שלא נקרא לשירות המילואים, אך לבסוף, כאשר גויס, יצא, שהה מספר ימים ביחידתו ולא שכח לקפוץ, ולו גם לשעה קלה, הביתה ולראות את אביו ובני ביתו אשר אהב. מרוב אהבתו לבני המשפחה ניסה להרגיע את רוחותיהם ובלכתו הפטיר בפגישתו זו היחידה: "אל דאגה! אנחנו לא נילחם. הירדנים לא יתחילו" - וכך הלך וחיוכו עמו. כעבור ימים מספר, ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, נפל בקרב שנערך במוצב בידו שליד ירושלים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. חוברת בשם "רמי" הופיעה לזכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל רחמים מינו,רמי חלפון - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שמעון וחיה. נולד בשנת תש"א (1941) בעיר סלה אשר במרוקו. בן עשר היה כשעלתה המשפחה לארץ בשנת 1951. יוסף למד בבית הספר היסודי על שם דויד ילין ולאחר שסיים בו את לימודיו למד את מקצוע הדפוס בבית הספר המקצועי "ברנדייס". היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". עבד כדפס ובמקצוע זה מצא את לחמו. באוגוסט 1959 גויס לצה"ל. לאחר שגמר את שירותו הסדיר היה יוצא לשירות מילואים מדי היקראו ובמסגרת זו נמצא גם בעת מלחמת ששת הימים, אשר באחד מקרבותיה נפל כאיש גייסות השריון בהפגזת האויב שבאה עם כיבוש מוצב בידו שבסביבות ירושלים. ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות. הניח אשה ובת. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. מפקד יחידתו במכתב התנחומים למשפחתו מציין כי יוסף "לחם בגבורה כיאה לחייל עברי ביחידתו".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יוסף יוסי חליוה - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בנם-בכורם של ויקטור חיים ומטילדה. נולד ביום ד' בתמוז תרצ"ו (24.6.1936) בטוניס. עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער" בשנת 1950 והוריו הצטרפו אליו באותה שנה. למד בבית ספר יסודי במלחה ולאחר מכן בשתי כיתות ערב בבית הספר התיכון מטעם תנועת "הנוער העובד". מבחינה כלכלית דאג לכל צרכי המשפחה. אהב ספורט והשתייך לקבוצת הכדורגל. גויס לצה"ל באוגוסט 1954 לחטיבת "גבעתי" ובשנת 1956 לחם גם בגדודו בכיבוש מוצבי רפיח. עוד אז התחבב על מפקדיו ופקודיו ובאומץ לבו ושימש לדוגמא לחבריו. בשנת 1957 שוחרר משירותו הסדיר והתחיל עובד בדפוס "מרכז" בירושלים. הצטיין בעבודתו ונחשב לדפס מעולה. רוחו תמיד היתה טובה עליו והבדיחות שהיו שגורות בפיו השרו אווירה של חמימות ועליצות. שנאה היתה ממנו והלאה; להיפך, הוא עזר לאחרים מתוך טוב לב ואהבה לזולת. היה נקרא מדי פעם למילואים ובמסגרת זו היה גם במלחמת ששת הימים. היה איש ביצוע יעיל בכל משימה שהוטלה עליו ומפקדיו ציינוהו על אומץ לבו וקור רוחו. ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), בקרב בצור בחר ליד ירושלים, נפל. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי ראובן-רוברט רוברט חדד - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן ויקטור וזוליה. נולד ביום כ"ב בשבט תרצ"ט (11.2.1939) בעיר בזרטה אשר בטוניסיה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1949. בן עשר היה אז ואביו חלה במחלת השיתוק עד כדי כך שלא יכול לעבוד ולפרנס את משפחתו יותר. המשפחה כולה נרתמה בעול הפרנסה, כי שתים-עשרה נפשות היו בה, ואף יוסף השתתף בכך עם שהיה עסוק בלימודיו; הוא למד אז בבית הספר היסודי הדתי בכפר מנחת ירושלים עד שסיים אותם. כאשר סיים את בית הספר למד את מקצוע החשמלאות ועבד בו עד לגיוסו. בימי לימודיו היה חבר "הצופים" בירושלים. לצה"ל גויס בפברואר 1957 ושירת בחיל השריון. אחרי ששוחרר נתקבל לעבודה בדואר ההנדסה ברמלה ובערבים למד את מקצוע מחברי כבלים בדואר ההנדסה. במשך הזמן התקדם במקצוע ונעשה לאחראי על חולית עובדים במקצועו. בימי מלחמת ששת הימים נקרא לדגל ובשירות מילואים שימש כתותחן טנק. ביום השלישי לקרבותיה, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בהפגזת האויב בקרב שנערך בעיר העתיקה של ירושלים. הניח אשה ובת שמלאה לה שנה בערך בנפול אביה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יוסף יוסי זקין - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן דויד ולונה. נולד ביום כ' בטבת ת"ש (1.1.1940) בעיר אגדיר אשר במרוקו. אלברט סיים את לימודיו בבית ספר יסודי ותיכון מקצועי למכונאות שם. עבד במקצועו במוסך. הרבה פעל למען עליית יהודים לישראל. המשפחה עלתה לארץ אתו בשנת 1961. באוקטובר 1963 גויס לצה"ל ושירת בחיל השריון. לאחר שסיים את שירותו הסדיר נקרא מדי פעם למילואים ובפרוץ מלחמת ששת הימים לא חיכה לצו והתייצב בעצמו ביחידתו. אהב לבוא לעזרת הזולת ותמך בהוריו עד רגעו האחרון. בזמן הפגזת אויר בבידו שבירושלים ביום השני לקרבות המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל. הניח אשה בהריונה ובהיוולד בנו (בדצמבר 1967) נקרא על שם אביו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. עיריית לוד הוציאה חוברת לזכר בניה שנפלו - ואלברט ביניהם.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אלברט אברהם זפרני - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן חסן ונור. נולד ביום כ"ד בניסן תרצ"ז (5.4.1937) בעיר בידה שבתימן. בילדותו למד ב"חדר" בעיר מולדתו ועם עליית המשפחה לארץ במסגרת "מרבד הקסמים" המשיך שלום ללמוד בבית הספר היסודי בעין כרם עד שסיים את לימודיו בו. בילדותו השתייך לגדנ"ע. היה צבע וסייד מתוך הכרח לעזור בפרנסת המשפחה ובחינוך אחיותיו. היה מיוזמי הקמת בית הכנסת "משכן יעקב" בעין כרם ואירגן את החזקתו. היה נוח לבריות ונהג לפי שמו הפרטי, כי רודף שלום היה. מעודו לא כעס על מישהו, תמיד הבליג על צרותיו והתגבר על מכשולי הזמן. לא היתה בו שמץ של אנוכיות, לא היה מרודפי בצע ואף לא ידע קנאה מהי. חבריו וקרוביו ציינו תכונות שונות לשבחו. גויס לצה"ל ושירת שנתיים בחיל ההנדסה ושלושה חודשים נמצא בשירות ללא תשלום. השתתף גם במערכת סיני. את חובותיו לעמו ולארצו מילא בנכונות ובלי כל היסוסים. בפרוץ מלחמת ששת הימים נמצא שוב במסגרת המילואים ולא הסתפק במילוי תפקידו כקשר כי אם שאף תמיד לעזור לזולת ולהקל מעל חיילים כושלים לשאת את משאם הכבד - וזאת לא בגדר תפקידו כי אם מתוך האחווה שהיתה טבועה בדמו. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בארמון הנציב, בירושלים. הניח אשה, בת ובן, - והבן מלאו לו שמונה חודשים בנפול אביו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. שמו נרשם ב"ספר הזהב" של הקרן הקיימת לישראל על ידי משפחת גויארסקי שבקליפורניה.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי שלום יפת זכריה - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מאיר ואטל. נולד ביום כ"א בסיון ת"ש (27.6.1940) בעיר אנטוורפן אשר בבלגיה. אחרי הכיבוש על ידי הנאצים. המשפחה היתה בעלת שם בקהילה היהודית בעיר ואף שומרי מסורת והורי יעקב-יהושע נשלחו למחנות הריכוז אשר משם לא חזרו - והוא אז בן שנתיים בלבד. הוא, אחותו ואחיו הוסתרו בבית משפחה נוצרית בלגית מחסידי אומות העולם עד לשחרור על ידי בעלות הברית בשנת 1944. יעקב-יהושע היה אז ילד קטן אולם הוא הבין את גודל הסכנה לחייהם ונזהר מבכי מלהרים את קולו או לצחוק וככה ניצל יחד עם אחותו ואחיו. התנהגותו זו מעידה על האופי היציב והחזק שהיה לילד. סוף סוף הגיעו שלושת לארץ בשנת 1949. לפני עלייתו סיים שלוש שנות לימוד בבית הספר היסודי העברי "תחכמוני" באנטוורפן אך בעלותו במסגרת "עליית הנוער" עשה זמן קצר בכפר הנוער הציוני "ניצנים" ומשם עבר לכפר הנוער "אלוני יצחק" בו גמר את לימודיו היסודיים ובבית הספר התיכון המשיך עד הכיתה האחרונה; לבחינות הבגרות האכסטרניות ניגש בתל אביב. היה חובב מוסיקה נלהב, השתייך לקורס הדרמטי בהיותו ב"אלוני יצחק" ואף לקבוצת הכדורגל והכדורסל של הכפר. שקט מטבעו היה ורציני בהליכותיו, שקדן בלימודיו ובכל מעשיו וכחבר נאמן היה אהוב על הכל. אחרי שסיים את בחינות הבגרות גויס לצה"ל ושירת בנח"ל, עבר קורס מ"כ, קורס סמלים קרביים וקורס סיירים והגיע לדרגת סמל. מפקד גדודו רצה לשלוח אותו לקורס קצינים אך הוא חשב על המשכת לימודיו באוניברסיטה ולא הסכים להצעה. בשנת 1961 גמר את שירות החובה והתחיל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למדעי הטבע. ללא הפסקה המשיך בלימודיו עד שקיבל את התואר הראשון B.Sc)) במקצועו (פיסיקה); לאחר מכן למד לקראת התואר השני M.Sc)). בימי לימודיו אלה מילא משרה חלקית כמורה בבית ספר תיכון בחוות הנוער הציוני על שם ד"ר ישראל גולדשטיין בירושלים. הוא עמד לקבל את תארו האקדמי השני אלא שלא זכה לכך. כי נפל במלחמת ששת הימים, אשר השתתף בה במסגרת המילואים; זה היה ביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), בקרב על שחרור ירושלים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב התנחומים למשפחתו כי ספרא וסייפא כאחד היה, תלמיד חכם בלימודיו, מפקד נאמן וברוך כשרונות גם יחד, ועל כל אלה - צנוע ונחבא אל הכלים. באותו מכתב הוא מספר כי בצהרי היום ההוא הצטיין בקרב על כיבוש ארמון הנציב ועם סיומו של היום השתתף בתקיפת מוצב של הלגיון הירדני ליד צור-בחר, בה התגלה כלוחם נועז העשוי לבלי חת, ותוך כדי טיהורו של אחד הבונקרים שבמקום נורה על ידי אחד מחיילי הלגיון ומותו בא עליו כחתף. תעודת הגמר והסמכתו לתואר השני נמסרו לידי אחותו ואחיו בטכס הענקת התארים על הר הצופים. ביום 13.7.1967, אחרי נפלו. שמו הונצח בספר "ארבעה לא שבו". חוברת זכרון בהוצאת חוות הנוער הציוני על שם ישראל גולדשטיין וגם בחוברת הזכרון ליעקב-יהושע בהוצאת "עליית הנוער" הועלה זכרו. בספר "ירושלים של זהב" של הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים הובאו כמה רשימות עליו. אף בספר "המלחמה על ירושלים" למשה נתן הוזכר שמו. ב"גוילי אש", כרך ד' ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו. בספר "נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכת יהודה האזרחי, הובאו מתולדותיו וצוינה דמותו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל יעקב-יהושע ולצר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יעקב וצילה. נולד ביום י' באדר א' תרצ"ה (13.2.1935) בכפר סבא. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי על שם אוסישקין אשר במקום למד בבית הספר התיכון על שם ברל כצנלסון וסיים את לימודיו שם. עוד בהיותו בגיל בית ספר יסודי היה משתתף בטיולי כיתתו וחיפש מסלולים חדשים ומעניינים יחד עם המובילים; אך בהגיעו לגיל בית הספר התיכון היה הוא עצמו מוביל ומדריך בטיולים. בתקופה זו השתייך לתנועת "הנוער העובד" ובגלל נטייתו לספורט השתייך ל"הפועל" כפר סבא ואף השתתף בכל צעדות ארבעת הימים. כבן למשפחה של חלוצים ואנשי עבודה המשיך במסורת שבידיו והכל ראו בו סמל להתגשמות של נוער בריא בגוף ובנפש ההולך וגדל בארץ. כבוגר תנועת נוער הצטרף רמי באוגוסט 1952 לגרעין נח"ל. מהגרעין יצא לקורס מ"כ במסגרת הנח"ל המוצנח. שם הצטיין מאד ואז הועבר לקורס קצינים ועם סיומו הפך למפקד מחלקה. תקופת שירותו כקצין בצנחנים עמדה בסימן של פעולות התגמול הגדולות של שנות 1954-1956 ורמי השתתף ברובן של הפעולות שבוצעו בשטחי מצרים, ירדן וסוריה. כקצין חבלה היה אחראי בחלק גדול מהן למשימות חבלה בפיצוץ מתקנים וכו'. כצנחן וותיק השתתף במערכת סיני ומאד היה אהוד ואהוב על הכל בשל עוז רוחו, מסירותו לתפקיד ותושייתו. הגיע לדרגת סרן בשירותו הצבאי. לאחר מכן יצא רמי לאירופה וטיול זה פיתח בו את תחביבו מילדות: טיפוס אל פסגות וכך הגיע, למשל לראשי האלפים. זמן מה אחרי שובו לארץ יצא שוב את גבולותיה - הפעם לאפריקה לשם התעסקות בהדרכה. היה חובב הרפתקאות בטיוליו ובמסעותיו. באחד ממסעותיו הגיע גם להודו וליפן. בעזבונו נשארו הרבה צילומים שונים ומגוונים מנסיעותיו המרובות. היה יוצא למילואים מדי פעם וגם בימי מלחמת ששת הימים היה במסגרת זו; וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל בקרב שהתחולל בירושלים ליד בית הספר לשוטרים. הניח אשה ובן. אשר טרם מלאה לו שנה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סרן רמי ולד - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שלום ויונה. נולד ביום כ' בשבט תרצ"ב (28.1.1932) בנחלת- יהודה. הוא נתייתם מאביו בגיל שש. אמו נאבקה בעקשנות עם קשיי-החיים ודאגה לתת לו חינוך רחב יותר משל בית-ספר יסודי - ומאמץ זה של אמו העריך ירמיהו מאד ולא שכח את הקשיים בהם עמדה אמו בימים ההם. אחרי שסיים את בית-הספר היסודי שבנחלת-יהודה למד בבית-הספר החקלאי בעיינות. היה קנאי לעקרון בחיים של יגיע-כפיים ובהתיישבות ראה עיקר גדול בבניינה של מדינה וחברה בריאה. השתייך לסקציה-הימית של "הפועל" בתל-אביב. אחרי שסיים את בית-הספר החקלאי גויס לצה"ל בדצמבר 1950 ושנה אחת שירת ב"גולני". אז ביקש העברה לחיל-הצנחנים שאליו נכספה נפשו. בתחילה היה מעלים עובדה זו מאמו שמא תדאג לו מפני הסכנות הכרוכות בשירות הזה, אך לאחר-מכן החליט לא לעשות כזאת וסיפר לה את האמת מתוך גאווה, כי בשירותו ראה כבוד גדול - והאם, שקבלה את דעת בנה, השלימה עם העובדה. מאז היה חיל-הצנחנים לביתו-שלו ועליו גאוותו. הוא לא החמיץ שום צניחה והשתתף בכל אימון קשה - תחילה כמ"כ ולאחר-מכן כמפקד-מחלקה. בפרוץ מערכת-סיני השתתף בה כאיש-מילואים. כשנשתחרר מן הצבא היו לו חבלי-קליטה קשים בחיים האזרחיים וקשה היה לו לשנות את אפיו ומאהבתו לים התחיל לעסוק בדיג וראה בכך אתגר זמני. אך לפני שבנה לעצמו קן-משפחה נפקד מן הים והתיישב במושב רשפון. בימי הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים נקרא ירמיהו לדגל ובהודעה מאת המפקד כתוב כי בגלל גילו יועבר ירמיהו ליחידה מנהלית. עובדה זו פגעה בו והוא "התמרד" ולא רצה להשלים עם ההעברה; הוא ציין כי כל עוד הוא מוכשר לכך יתן את שירותו ביחידת הצנחנים. לפני צאת היחידה לקרבות קיבל רמי כמה שעות של חופשה והוא חש לביתו לשם ביקור. אך ביום השני לקרבותיה, בקרב שנערך בעיר העתיקה, נפצע ירמיהו בידו ולאחר חבישה סירב לעבור לעורף ודרש להמשיך בקרב כשהוא משמש כמפקד כיתת המקלע הפלוגתי. בקרב ההוא פגע בו כדור-צלפים של האויב הירדני וכך מצא את מותו; הדבר היה ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות. הניח אשה ושני ילדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. אחיו, בן-ציון, נפל בקרב בנבי סמואל במלחמת-הקוממיות. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל ירמיהו ירמי מזרחי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אליהו ומזל-טוב. נולד ביום ט"ו באייר תש"ה (28.4.1945) במלייא הספרדית. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1958. אברהם סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי. הגיע לגיל-הגיוס לצה"ל בדצמבר 1963 ולאחר שחרורו משירותו הסדיר היה נקרא מדי פעם למילואים. בשירות זה היה גם במלחמת ששת הימים, בה נלחם כשריונאי ונפל במעוז-ציון ליד הקסטל ביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967) מהפגזת מרגמות הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בעלון המועצה המקומית בית-שמש הועלה זכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אברהם-אלברט אלברט מורלי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן חיים ושרה. נולד ביום י"ד בכסלו תרצ"ח (18.11.1937) בתל- אביב. יוסף סיים את לימודיו היסודיים בבית "תלמוד תורה" לתימנים ולאחר-מכן למד בבית-הספר המקצועי "שבח" וסיים את לימודיו בו. היה חבר לתנועת-הנוער "צופי מעפילים". עבד באופן עצמאי והיה בעל בית-מלאכה ללוחות-חשמל. גויס לצה"ל ביולי 1956 ושירת בנח"ל בקיבוץ כפר-רופין לאחר-מכן היה חבר במשק שדה-בוקר. יוסף נקרא למילואים מדי פעם וגם ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל אלא שאז גויס יחד עם הטנדר הפרטי שלו אשר הפך לאמבולנס - ויוסף שימש לא רק כנהג-הטנדר בשעת מילוי- תפקידו אלא כעוזר לרופא. הוא השתייך ליחידה קרבית והטנדר נע עם הלוחמים ממש בקו הראשון כדי להגיש "עזרה ראשונה" לנפגעים. תוך כדי לחימה על כיבוש גבעת הראדאר החולשת על כל איזור מעלה-החמישה ואיזור ירושלים עלתה יחידתו על שדה-מוקשים ובפגוע בו הפגזה קשה ומרוכזת נפל מפגיעת הפגז בו במקום; הדבר היה ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הניח אשה ושני ילדים, אשר הצעיר משניהם היה בן חצי שנה בערך. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יוסף מורי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שמואל ודובה. נולד ביום כ"ט באדר ב' ת"ש (8.4.1940) בתל-אביב. כאשר היה בן שנתיים ומחצה עברה המשפחה לגור בחיפה. מאיר למד בבית-הספר היסודי א' ועד מהרה התבלט בין חבריו ללימודים. היה נער ער ותוסס ובגיל ט"ו היה מדריך-נוער. היה חניך תנועת-נוער חלוצית ("השומר הצעיר") ומפני כך טען שאקדמאי נוסף בעיר אינו ייעוד וכי ייעודו הוא הגשמה אישית ויציאה למשק. לכן לא עשה כאשר קיוו מוריו בסיימו את בבית -הספר התיכון בית-החינוך להמשיך במסגרת של העתודה האקדמית. הוא התגייס לנח"ל באוקטובר 1957 יחד עם חבריו לגרעין לקיבוץ נחשון ומצא בו את מקומו. במסגרת הגרעין הצטרף עם חבריו לחיל הצנחנים. הוא הירבה לקרוא ולהתעניין בכל הסובב אותו. כן התעניין באמנות ובתיאטרון. עם חבריו לגרעין יצא לאימון המתקדם וראה בכך חובה שאין להשתמט הימנה. היה קשור לביתו ודאג לאמו ובמכתביו היה משתדל להרגיע אותה, כי התנאים אמנם היו קשים אך למאיר היה כושר יוצא מן הכלל להסתגל להם ולראותם ברוח טובה ומתוך הומור אשר בהם ניחן. הוא אהב את המצלמה שלו והיא ליוותה אותו בכל טיוליו על פני הארץ. את כל מה שראה בטבע הנציח בתצלומיו. בעזבו את משק נחשון בשנת 1965 עבר לירושלים ואהב לבלות בטיולים ברחובות-העיר בתצפיות לעיר שבין החומות. הוא התקשר לעיר מיד לבואו לבואו ואהב אותה בכל נפשו. מאז הגיע לירושלים פילס לו דרך בכוחות עצמו עד שלבסוף הגיע למשרד-הבריאות להכין בו כנס בינלאומי לפסיכיאטרים שהיה צריך להתקיים ביוני 1967. אז התכונן להמשיך בלימודים וכדי שיהיו לו אמצעים לכך מצא עבודה נוספת במשרד ראש-הממשלה בהכנת יום-העצמאות העשרים. דאגתו לבנו היתה רבה והיה מבקר אצלו פעמיים או שלוש בשבוע. כל רגע פנוי היה מקדיש לפגישה אתו והימצאו במחיצתו היה מוסיף לילד, כשם שנתן לאב, עידוד רב. מדי פעם היה יוצא לשירות-מילואים ואף במלחמת ששת הימים היה במסגרת זו. ביום השלישי לקרבותיה, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב שנערך על העיר העתיקה של ירושלים הבירה; זה היה בשעה שניסה תחת מטר-פגזים לעזור בעצירת זרימת-הדם של פצוע אחד במוסיאון רוקפלר; אז פגע בו פגז שנפל בקרבתו. בהיותו אהוב על חבריו-לנשק, כי ראו בו את הרוח החיה בין החיילים עוד מימי שירותו הסדיר, מיהרו חבריו-לקרב להקים בו במקום, מיד לאחר נפילתו. חוברת הוצאה לאור לזכרו ולהנצחת שמו. באלבום "ירושלים של צנחנים" הונצח שמו על-ידי הבאת תצלומו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות- ישראל, הובא מעזבונו. בערב יום העצמאות תש"ל התקימה בבית-אגרון בירושלים תערוכת צלומים על הנושא "ירושלים" ואז הוענק פרס ראשון על שמו; קרן-הפרסים היא מיסוד המשפחה בשיתוף העירייה.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי מאיר מאירקה מור וינקלר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן משה ושרה. נולד ביום כ"ט בסיון תש"ג (27.7.1943) בחיפה בעיצומה של מלחמת-העולם השנייה, בעיתות מחסור. נצר לאחד מרבניה של ירושלים (שלמה אהרן מהריל), "מקובל" ידוע שעלה לארץ וקבע את מקום-מושבו בירושלים עוד בשנת 1908. משחר- ילדותו היה ילד ער, חי, תוסס, פיקח וטוב-לב. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היהודי בקרית-חיים למד וסיים את לימודיו בבית-הספר בכפר-גלים. חברותי היה מטבעו, חרוץ בעבודה ונכון לעזור לכל. שאפתן לגדולות לא היה. אהב את החיים ואת עליצותם וכן היה מסור למשקו ולחבריו. גויס לצה"ל באוקטובר 1961 ושירת בנח"ל עם חברי גרעינו. עבר קורס מ"כ ולאחר-מכן נמצא בהיאחזות בארותיים אשר בה הדריך. שם הכיר את יעל אשתו-לעתיד ועבר לאחר-מכן למשק אלומות. משם עבר לחמדיה וקשר בה את חייו ואת חיי-משפחתו הצעירה. בנה קן חם מלא אהבה ונאמנות לאשתו ומסירות לבתו. היה מפקד-מחלקה באפיקים, אהוב על חניכיו וגם בתקופת המילואים היה חלק מהם נתון תחת פיקודו. אהבתו לבעלי-חיים הביאה אתו לידי כך שעסק בהם בקנה-מידה נרחב והשתלם בשטח הבקר. בכך ראה את מקומו. את הצבא אהב בדרך שלו וכן גם את דרך החיים בו העריך בשל נכונותו לעזור לחבר לחייל. ללא כל הסתייגות היה מקבל את המוטל עליו למרות תכונות של עקשנות ומרדנות שהיו בו. בתקופת-הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים היה דואג שאנשי-כיתתו יצאו לחופשה, והוא עצמו ויתר למען חברו. ביום שלפני פרוץ הקרבות צלצל להוריו טלפונית וביקשם: "אנא, שמרו על יעל שלי". בימים ההם עלה לירושלים והמשימה שעמדה לפני גדודו היתה כיבוש בית-הספר לשוטרים ובשעה שרץ בתעלת גבעת-התחמושת נשא את ראשו כדי לגלות עמדת- אויב. אותה שעה נפצע החובש המחלקתי. שלמה חש אליו ולפי הנחיותיו של החובש, שהכרתו עוד לא הסתתרה, חסם את עורקיו; טיפול זה אמנם הציל את החובש ממוות ושלמה המשיך לכוון את אש חייליו לאותה עמדה - ובשעת כך פגע בו כדור-אויב. זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הניח אשה בהריון וילדה קטנה שמלאו לה שנתיים ורבע. לאחר נפלו נולד בנו הנקרא על שם אביו. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. חוברת לזכרו הנקראת "שלמה" יצאה לאור. בספר "בדרכם", בהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, הובאו דברים עליו ומכתבים משלו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. גם בספר הזכרון לבני קרית-חיים שנפלו במערכות-ישראל - "האילנות שנגדעו" - הובאו כמה רשימות עליו. שמו הוזכר בספר "המלחמה על ירושלים" למשה נתן. מעזבונו הובא גם ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל שלמה מגריל מהריל - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן משה ושרה. נולד ביום י"ג בסיון תש"ו (1.2.1946) במושב עין-עירון. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בכרכור ובבית-הספר התיכון בחדרה, ועוד בהיותו תלמיד היתה לו השקפת-עולם רצופת אידיאלים של יושר, אחריות, אהבת האדם והמולדת. נטה לספרות. מגיל 12 ועד לגיוסו בצה"ל ביולי 1964 היה פעיל בהדרכת-נוער. עוד בילדותו התבלט בכשרונו לקשור קשרי ידידות. חוג-מכריו הלך וגדל והקשרים בינו לבינם הלכו ונתהדקו משנה לשנה. נסע לקורסים להכשרת מדריכי-נוער ותרם לא מעט להדרכת-הנוער במושב; דאג להם למועדון ולציודו כדי למלא תוכן את ערביהם הפנויים; אהבה מיוחדת היתה לו גם לטיולים ולמסעות (אל מדבר יהודה, לפרוזדור ירושלים, לגליל ולמרחבי הנגב) ואלה חיזקו את אהבתו לארץ על אהבת המולדת אמר באחד משיחותיו הארוכות: "זוהי אהבה הנרכשת לא על-ידי ישיבה בבית והתבוננות בתמונות-נוף אלא על-ידי הליכה ברגל בשבילי הארץ ותחושה בלתי-אמצעית של הנוף ומרחבי המולדת.

בשעת גיוסו לא נמצא ראוי להיות חייל קרבי אך הוא לא השלים עם תפקיד של "ג'ובניק" בצבא ודרש בדיקה חדשה. כן נבדק שוב ושוב על-ידי רופאים עד שהצליח להביא אישור שגבו, אשר ממנו סבל, הוא בסדר. כך עלה בידו להגשים את רצונו ולהיספח לחיל-הצנחנים.

אחרי שסיים קורס מ"כ וקורס-קצינים הגיע לדרגת סגן. השתתף בפעולות-תגמול אחדות ומפקדיו גמרו עליו את ההלל. מפגישה ראשונה, מעיד עליו מפקד- יחידתו, ברור היה שאפשר לסמוך עליו כי יעשה את המוטל עליו ואף למעלה מזה - ולא בתוקף פקודה אלא מתוך הכרה פנימית עמוקה. שהעבודה חייבת להיעשות ביסודיות ובכל הלב.

בשעה ששוחרר מהצבא (בינואר 1967) נרשם כסטודנט בפקולטה לרפואה באוניברסיטה בתל-אביב, כי אמר: "הצנחנים זקוקים לרופאים אך לא כל רופא הולך לצנחנים". מחשש שמא לא יתקבל לפקולטה לרפואה נרשם גם לארכיאולוגיה, כי באמצעותה קיווה לחקור את צפונות הנגב. בעצם ימי המתיחות שקדמו למלחמת ששת הימים ציפה כל הזמן לצו הגיוס. לא פעם נסע לגדודו באין קריאה או צו. במיבצע סמוע, לדוגמא, השתתף למרות שהיה בחופשה. ביום הגיוס הכללי אשר לפני מלחמת ששת הימים לא חיכה ויצא ליחידתו. "יש שקוראים ויש שהולכים", ענה לאמו כשהיא תמהה על כך; "אני הולך". בגלויה האחרונה להוריו יום לפני נפלו כתב בין השאר: "רק בקשה אחת לי אליכם: אל נא תיתפסו לרגשנות מופרזת. היו בטוחים וסמוכים שכוחו של צה"ל רב ועצום ושום מתנכל לא יוכל לו. המורל אצל החברה גבוה בצורה לא רגילה. הבטחון בנצחון הוא מוחלט. מי שחי את הדברים יודע מה רב כוחו ועצמתו של צה"ל, ומובן שאין שום פקפוק בפרקי ההיסטוריה המזהירים שצה"ל עומד לרשום הימים הקרובים". ולמחרת, ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), השתתף בקרב על שחרור ירושלים ונפל על גבעת התחמושת.

על גילוי אומץ-לב ודביקות במטרה צוין לשבח על-ידי אלוף פיקוד-המרכז ובתעודת הצל"ש תואר מעשה הגבורה כדלהלן: צבי לחם כמפקד מחלקה בגדוד צנחנים ובעת הלחימה הסתער בראש מחלקתו ופרץ קדימה. כאשר נעצר הכוח על-יד הבונקר המבוצר פרץ הוא עצמו לעברו ובזרקו רמון מצא את מותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

לוח-שיש הוצב לזכרו בעין עירון ולזכר עוד שלושה שנפלו. זכרו הועלה בחוברת שהוציא בית-הספר התיכון בחדרה. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. גם בספרו של משה נתן "המלחמה על ירושלים" הוזכר שמו. תיאור הקרב הובא ב"ספר הגבורה" בהוצאת אגודת העיתונאים העבריים בתל-אביב וניצולי ברגן-בלזן.

בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש אלוף הפיקוד שהוענק לסגן צבי (צביקה) מגן מוצנוב ז"ל הומר לעיטור המופת.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן צבי צביקה מגן מוצנוב - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מאיר וטובה. נולד ביום ה' במרחשון תש"ד (3.11.1943) בתל-אביב. הוריו - עובדים בעבודה חקלאית במושב צור-משה, בו הם חברים, וכאשר משה סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" היה גם הוא לעובד חקלאי בצד הוריו. גויס לצה"ל באוקטובר 1961 ושירת בחיל-הצנחנים כל ימי שירותו הסדיר. עם שחרורו בדרגת סמל התחיל משתתף בחיי המושב באופן פעיל: נבחר כחבר המזכירות ועסק בהדרכת הנוער המקומי שהיה נשמע לו בכל. הוא הוכיח לחברי המושב את מוסריותו הגבוהה במעשיו השונים כמפשר וכמתווך בין ועד המושב ובין דרישות הנוער. בזכותו הגיעה הפעילות התרבותית והספורטיבית לשיאים שהמושב לא ידע אותם לפני כן. בבית ניסה לעזור להוריו בכל דרך שהיא והשיב לחיים שטח נטוש אשר רבים זנחו אותו כי הוא לקח אותו על אחריותו והצליח לשקמו ולהפכו לפרדס פורח. כל מאמץ היה בעיניו כדאי לשם הרחבת המשק וביסוסו, וגם במכתבו האחרון לא שכח להוסיף: "אבא, אל תזניח את הפרדס שלי". היה נקרא למילואים מפעם לפעם וכך היה לפני מלחמת ששת הימים. למרות שמצב-בריאותו לא היה בכי טוב התיצב ליחידתו בפרוץ המלחמה ונקבע כאחראי על עמדת מקלעים שהוקמה באחד מבתי ירושלים לשם חיפוי על הכוח, ושם, ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), פגע בו פגיעה ישירה פגז-תותח שחדר לבית וכך מצא משה את מותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. באפריל 1969 הקים ועד מושב צור-משה אנדרטה לזכרו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. שמו הוזכר בספרו של משה נתן "המלחמה על ירושלים".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל משה מבורך - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן משה ורבקה. נולד ביום כ"א בניסן תרצ"ו (13.4.1936) באנטוורפן שבבלגיה. עם פלישת כוחות הרייך לבלגיה במאי 1940 ברחה המשפחה אל דרום-צרפת ושם נאסרה על-ידי שלטונות וישי ונשלחה למחנה אחד ולאחר-מכן למחנה שני. משם עברה המשפחה למרסי. פעילותו של האב במחתרת נודעה לגרמנים שהציבו בינתיים חילות-כיבוש בצרפת כולה. הוא נאסר בראשית 1943, הוגלה לאושוויץ - ושם מצא את מותו. שאר בני-המשפחה עברו את הגבול בגניבה לשווייץ בשנת 1943 חדשיים לאחר מאסר האב, וכן התגלגלו עד שעלו לארץ בשנת 1946. בשעת גילגולם מארץ לארץ למד יעקב בבית-ספר יסודי בצרפת ולאחר-מכן בשוויץ ובעלותם לארץ נתקבל ל"עליית הנוער" והיה חניך המוסד "תלפיות" ברעננה, שם סיים את לימודיו היסודיים ולאחר-מכן נכנס לבית-הספר התיכון "עליה" שבפתח-תקוה. יעקב נאלץ להפסיק את לימודיו בגיל ט"ז כדי לסייע בפרנסת אמו; אז למד ליטוש-יהלומים. באותה עת היה פעיל בתנועת "בני- עקיבא" וב"אליצור". כאשר האם נישאה בשניה מצא יעקב לראשונה אווירה ביתית חמה. לצה"ל גויס במאי 1954 ומחטיבת "גולני" עבר ללהקת פיקוד-הצפון ושם ולמרות הצלחתו בה בחר לשוב ולהצטרף לגרעין נח"ל בטירת-צבי מטעם "בני-עקיבא". עם שחרורו מצה"ל בסוף 1956 התחיל עובד כמדריך-נוער במשק-ילדים "מוצא" בירושלים ותוך כדי כך שקד על גמר לימודיו התיכוניים ועמד בבחינות-הבגרות האכסטרניות. בשירות-המילואים היה תותחן בטנק. אחרי נישואיו השתקעה המשפחה הצעירה בירושלים, ויעקב, אשר שאף להורות וראה את ייעודו בחינוך, עשה את ראשית צעדיו בבית-ספר האיזורי בעין כרם, שם התמסר לטיפוחם על ילדי מושבי-הפרוזדור, בני העולים החדשים. צמוד לקבוצת- החינוך המאומצת התחיל לבקר את האוניברסיטה העברית בירושלים ועד מהרה הפך לדמות מרכזית בחוגי הסטודנטים לפילוסופיה ולחינוך, מקצועות אשר להם התמסר. הוא הצטיין בלימודיו, זכה בפרס (על-שם זיו צפרירי ז"ל) ועם קבלת התואר .B.A התקבל לעבודת הוראה באוניברסיטה העברית בירושלים ובשלוחה שלה בבאר-שבע בחוג לחנוך. נוסף לכך לימד יעקב בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בבית-הכרם וגם בסמינר למדריכים של "עליית הנוער". היה פעיל בחוגים רעיוניים שונים ואחד מדובריה החיוניים של האינטליגנציה הדתית. אבל עוד הוא עומד לגשת לבחינה לקבלת התואר השני, הוא תואר M.A, פרצה מלחמת ששת הימים; יעקב נמצא אז בשלבי סיומן של שתי עבודות- מחקר מקיפות בפילוסופיה היהודית ובפילוסופיה של החינוך, אשר מוריו החשיבו אותן כמקוריות ומעמיקות. עם התחלת המתיחות שלפני המלחמה אין הוא נקרא לשירות- מילואים מפני שהוצא מיחידתו כדי לעבור קורס בקיץ. הוא היה תובע מתלמידיו להתגייס ליחידות קרביות ומכאן שלא שקט עד אשר מוסדות צה"ל הסכימו לקבלו כמתנדב. הוא הוצב ליחידת-שריון שפרצה את דרך גבעת הראדאר ונבי סמואל לירושלים, ובקרב טנקים בגבעת המבתר במבואות ירושלים נפל ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הניח אשה ושני ילדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. באולם הספרייה של בבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה הוקם על שמו מדור לספרי-יהדות וכן הוקדשה פינה בספרייה הפילוסופית על שמו ועל שם חברו שמריהו ריביר, שאף הוא היה בין הנופלים. חותנו, ד"ר ארזי, הקדיש לזכרו את ספרו "מעין ההלכה", שהופיע מיד לאחר תום מלחמת ששת הימים. שרגא קדרי פירסם בקובץ "ולירושלים" (שהוציא סניף ירושלים של אגודת הסופרים העברים יחד עם הוצאת "יחדיו") את יצירתו "תמונה בכ"ח באייר" ולכותרתה הצמיד את ההקדשה: "לנשמותיהם של יעקב מאיר, הרצל הלוי, אבי רייזמן וחבריהם ז"ל, שחיברו בדמם את ירושלים יחדיו". בכתב-העת של האוניברסיטה העברית בירושלים פורסם מאמר עליו מאת אליעזר שביד. כתבה עליו פורסמה גם ב"מעלות", רבעונם של מורי בית-הספר העל-יסודיים. גם בחוברת שהוציאה עיריית נתניה לזכר בניה שנפלו על משמרתם הובאה רשימה עליו. כן הוקדשו עמודים מספר לסיפור-חייו ולתיאור קצר של קרבו האחרון. בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יעקב מאיר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אהרן וגניה. נולד ביום א' בטבת תש"ה (24.12.1944) בכפר- סבא. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי על-שם ברנר בכפר-סבא למד בבית החינוך התיכון על-שם כצנלסון עד שסיים את לימודיו בו. היה חובב ספורט והשתייך ל"הפועל". השתייך לתנועת-נוער והצטרף לשירות הנח"ל המוצנח. כששירותו נסתיים החל ללמוד בסטיסטיקה וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שנה ראשונה באוניברסיטה העברית בירושלים למד בשניה - באוניברסיטה בתל-אביב, אך את בספוט לא הזניח. היתה בו חדוות-חיים שמצאה לה ביטוי בעיקר באהבתו לריקודים. כן היה בעל נפש רגישה ואהב מוסיקה ושירה. תום-נעורים, צניעות ופשטות ציינו את אישיותו. הוא שפע כוח ומרץ וכולו קורן בבת-שחוק. היה פעיל בחיים החברותיים בכפר-סבא ויחד עם חבריו פעל להקמת מועדון לסטודנטים לבני כפר-סבא והסביבה. הוא יזם פעולות-תרבות שונות ורצה שהוא וחבריו ישתתפו בערב הזכרון לחללי צה"ל אשר התקיים בכפר-סבא בשנת תשכ"ז, אך כשלא הספיק להגיע למקום-העצרת אמר: "אין דבר, בשנה הבאה אהיה שם!" ולא ידע מה ניבא. לאחר ימים מספר נקרא לדגל ובגלויתו הראשונה ששלח מירושלים הביתה (בתאריך 5 ביוני) כתב: "המלחמה היא דבר איום. יישפך דם רב. אבל אין ברירה". ולמחרת, ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בקרב שהתחולל במערך המבוצר של שיך ג'ראח בירושלים פגע בו צרור-האויב בשעה שהיה נתון בטיהור בית אשר ממנו נורו יריות - וכך מצא את מותו הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. לזכרם של שבעה סטודנטים של האוניברסיטה בתל-אביב - ואהוד ביניהם - ולזכר אחד מעובדיה הוקמה קרן מילגות מטעם נשיא האוניברסיטה ומפירותיה הוענקה מילגה על שם כל אחד מנופלי מלחמת ששת הימים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי אהוד אודי ליפשיץ - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן חיים ונחמה (נטקה). נולד ביום ח' באלול תש"ו (4.9.1946) ברמת-גן, להורים, יוצאי-בלגיה, שעלו לארץ בשנת 1934 כציונים וותיקים. יוסף למד בבית-הספר היסודי על-שם אחד-העם בתל-אביב, ולאחר שסיים את לימודיו בו סיים את בית-הספר התיכון העירוני א'. היה חבר בתנועה המאוחדת ולאחר-מכן השתייך לגרעין ההכשרה של תנועה זו. התעניין באמנות בכלל ובריקוד בפרט ואירגן להקות של ריקודי-עם. הוא עצמו נמנה עם חברי להקת ריקודי-עם ויצא עמה לסיור בחוץ-לארץ. בינואר 1965 גויס לצה"ל לחיל הרגלים ולנח"ל בגלל נטייתו לחקלאות. הוא אמנם עבר את תקופת האימונים הראשוניים, אך בגלל מצב בריאותו נאסר עליו לצנוח ולעבור אימון מתקדם. נמצא בשירות ללא תשלום בהכשרה בקבוצת גניגר. לאחר-מכן עם הגרעין כהשלמה לקבוצת חמדיה. עם שחרורו מן הצבא שלושה-ארבה שבועות לפני נפלו, עזב את המשק - בעיקר בגלל סיבות אישיות ומשפחתיות (מחלת-אביו) - והתגורר בביתו. יוסי אהב לקרוא וגם לכתוב והבולט שבו היו שמחת החיים, טוב-הלב וקלות-התנועה, שמצאו כולם את ביטויים בריקודיו. עיניו תמיד שחקו, על פיו היה נסוך חיוך וכולו אומר אופטימיות עד לרגעו האחרון. זמן קצר לאחר סיום שירותו הסדיר החלה תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים ויוסי פנה ובקש לגייסו שוב ואמנם נענה וצורף ליחידה חדשה, וביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב שנערך בארמון-הנציב בירושלים הבירה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יוסף יוסי ליברמן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יצחק-יעקב וטובה. נולד ביום כ"ט בשבט תש"ו (31.1.1946) בקרית מוצקין ליד חיפה. סיים את לימודיו בבית הספר היסודי בקריה ולאחר מכן למד בבית ספר תיכון מקצועי של ערב את מקצוע המסגרות מפני שדאג לעתידו.

היה חבר "המחנות העולים" והחליט להצטרף לגרעין שעלה להגשמה ונעשה חבר בקיבוץ גדות. בשעות הפנאי היה עוסק באיסוף בולים ומיונם.

בשעת גיוסו נמצאה בריאותו לקויה, אך הוא לא השלים עם סיווגו, ערער פעמיים עד שעבר, יחד עם חבריו, את קורס הצנחנים. גויס לצה"ל ושירת במסגרת נח"ל מוצנח. מטבעו היה מוכן לבוא לעזרת כל נצרך, כי טוב לב היה ואהב לתרום ולתת משלו - ולכן צורף לקורס חובשים קרביים.

לאחר שחרורו היה נקרא לשירות מילואים מדי פעם וגם ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל - וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בגבעת התחמושת. צוין לשבח על ידי אלוף פיקוד המרכז על גילוי אומץ לב ודביקות במטרה. ותיאור המעשה מסופר כי כל משך הלחימה חילץ, חבש ופינה פצועים ממקומות חשופים לאש הלגיון כשהוא עצמו מצוי מרבית הזמן תחת אש האויבובשעה שטיפל בשני נפגעים מצא את מותו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

בחוברת הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. חוברת לזכרו בשם "אורי" הוצאה לאור. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. שמו הונצח בחוברת שהוציאה המועצה המקומית של קרית מוצקין לזכר הבנים שנפלו.

בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש אלוף הפיקוד שהוענק לרב טוראי אורי לבוביץ ז"ל הומר לעיטור המופת.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי אורי לבוביץ - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן קורט ויטי. נולד ביום כ' בסיון תש"ו (19.6.1946) בתל-אביב. אחרי שסיים את לימודיו בבית-ספר יסודי בנחלת-יצחק למד בבית-הספר התיכון העירוני ט' ביד-אליהו ועם סיימו את בחינות-הבגרות נרשם לאוניברסיטה של תל-אביב בפקולטה למתימטיקה ולפיסיקה. באוגוסט 1964 גויס לצה"ל והתנדב לחיל-הצנחנים; עבר קורס מ"כ חבלה ומרגמות. לאחר שסיים את שירותו הסדיר היה יוצא לשירות-מילואים כאשר נקרא לכך. צער רב הצטער בהגיע אליו ידיעות על פעולות-תגמול ועל דם שנשפך, גם אם דם זה היה של האויב; אך כאשר שמע כי פעולה נערכה בלעדיו לא ידע מנוח : "מדוע לא נקראתי אני?" שאל ברוגז. היה דמות אמיצה ונאמנה עד אין גבול - דמותו של חיל וחבר טוב ומיטיב לעשות. אהב מאד את המולדת ולא פעם התבטא באזני בני-כיתתו; "מולדת צריך לאהוב ובאהבה יש לעתים קרבנות". מימיו לא התאונן וכל הליכותיו היו שקטות. הוא נקרא לדגל לפני מלחמת ששת הימים ובעת הפריצה לשכונה האמריקאית נפל בקרב שנערך ברחוב שמואל הנביא בירושלים הבירה; זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי חנן-שלמה לוין - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יחיד להוריו, נסים ואסתר, שניהם מילידי ירושלים העתיקה. האב עורך דין וותיק בירושלים וממוצא רבנים ידוע; גם האם מוצאה ממשפחה ידועה שאביה, הרב אברהם פילוסוף, היה אב בית הדין של העדה הספרדית בירושלים וחבר הרבנות הראשית. נולד ביום ג' בתמוז תרצ"ד (16.6.1934) בירושלים. אחרי שסיים את בית הספר התיכון ברחביה שבירושלים למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית שם, ולפני שסיים אותו כבר החל את לימודיו בכלכלה ותוך כדי לימודים אלה כבר למד מינהל עסקים. קיבל תואר M.A בכלכלה ותוך כדי כך עבד באגף מטבע חוץ שבמשרד האוצר. לאחר מכן הוכתר בתואר דוקטור למינהל עסקים באוניברסיטה של שיקאגו במדינת אילינוי אשר בארה"ב. לאחר גמרו את לימודיו בחו"ל התחיל להרצות באוניברסיטה העברית בירושלים במינהל עסקים. התכונות שציינו אותו היו: אהבה, צניעות, יסודיות ומסירות. הוא היה רגיש וסגור. שיעוריו היו מעניינים ומוכנים להפליא ונכונותו לעזור לתלמידיו להצליח היתה ללא סייג. מעולם לא פגע באדם והתרחק מן ההתרברבות. מן המציאות לא ניתק את עצמו ובעיות הבטחון הטרידוהו תמיד. בעיקר שיקוליו הבטחוניים הנחוהו להיות פעיל באגודה לשינוי שיטת הבחירות שהיה בין מקימי סניפה בירושלים. בשעות הפנאי התמסר לספורט - בעיקר למשחק טניס, לשחיינות ולטיולים בארץ, אשר אהב ואשר בה הכיר כל שביל והר בפקדו את אתריה ובנשמו את אווירה. לצה"ל גויס באוגוסט 1952 והגיע לדרגת סגן בשנת 1956 וסיים את שירותו הצבאי כקצין בחיל השריון אבל מטעמי בריאות נאלץ לעבור ליחידת מטה. בתנאי שלום הסכים לשרת במטה, ובייחוד שהדבר היה קשור בניצול כשרו המדעי. אך כשפרצה מלחמת ששת הימים לא נח ולא שקט עד שנתקבל ליחידה קרבית וחבריו התפעלו ממרצו הרב עד שאחד מהם התבטא כי "יוסי ראה את המלחמה כאילו היתה זו מלחמתו הפרטית". כאשר הופיע בפלוגה והודיע שסופח אליה כקצין נוסף משך מיד תשומת לב גם בין החיילים וגם בסגל, בשל צניעותו והתנדבותו לכל תפקיד. עיקר מסירותו התבטא עם משימת הפלוגה הראשונה בביצור יעדים סביב מבואות ביתר ובמשך כל שעות היממה היה נע עם רכבו הפרטי בחיפוש אחרי ציוד נוסף ואמצעים לשכלול הביצורים. ראה מלאכת קודש בביצורים ודאג שהכוח שבא להחליף את האנשים ידע כיצד להפעיל את הכלים. נשאר במבואות ביתר להורות, לייעץ ולהדריך - וביום הראשון למלחמה הצטרף לפלוגה. בעת התארגנותה בארמון הנציב הבחין שהציוד טרם הגיע ונטל על עצמו להביא אותו ממחנה אלנבי תחת מטר אש וכדורים. דאג לספק לחיילים גם בגדים חמים שהצליח למצוא במחסני או"ם בתוך ארמון הנציב, למען ייחם להם, וגם מנות מזון למען לא ירעבו. ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני למלחמה, היה בעמדת הפיקוד ובשעת הפגזת הטנקים על הארמון חדר פגז אחד לעמדה וגרם לפציעתם של כמה חיילים ואף לנפילתו הוא. הניח אשה בהריונה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. מפקד יחידתו כתב במכתב התנחומים שלו: "יוסי הוכיח את עצמו כמתכנן מעולה. לאחר שכל החברים נואשו מביצוע תפקיד מסוים היה יוסי מופיע ומתווה דרך פעולה שאף אחד לא העלה בדעתו". בספר "נזכור", בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן יוסף יוסי לוי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שמעון ודינה. נולד ביום כ"א באב תש"א (14.8.1941) בתל אביב. סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "יסוד המעלה" ולאחר מכן למד בבית הספר החקלאי על שם וייצמן במשמר הנגב. כהמשך לשלוש שנות לימודיו שם למד שנתיים נוספות בבית הספר המקצועי הגבוה לחקלאות בעכו ושם נמנה עם בוגרי המחזור הראשון. השתייך לתנועת "הנוער העובד" מגיל צעיר. באוגוסט 1960 גויס לצה"ל והתנדב לחיל הצנחנים. עבר כמה קורסים במסגרת חיל זה (קורס מ"כ, קורס קצינים) ולאחר מכן שירת בסיירת. היה טוב לב מאין כמוהו ודרכו היתה לחלק בין חיילים נצרכים שבפלוגתו את משכורתו; כן נהג להזמין אותם לביתו. הוא תמך בהוריו ובאחיו, קנה כלי נגינה שונים (סכסופון וגיטרה) ומימן את לימודי האח בכספים שהרוויח. אף בתקופות הקשות בחייו לא עזבה אותו עליזותו הטבעית ותמיד היה אופטימי בהשקפתו על החיים. נוסף על אופטימיות זו היה בו בטחון באנשים שסבבו אותו. במשך תקופת השירות הגיע לתפקיד סמ"פ. למשך שנתיים חתם על שירות קבע ולאחריו פנה לחיים האזרחיים. בתחילה פגע בו המיתון ותשעה חודשים התהלך מחוסר עבודה. הוא אמנם קיבל עבודה כבלש בשק"ם אך זאת לא היתה לפי רוחו. לבסוף נתמנה לתפקיד מנהל ראשי במלון "קומדור" שבתל אביב והרגיש כי כאן יכירנו מקומו. תוך כדי כך, כדי להשלים את הידע המקצועי הדרוש לו למשרתו זו, השתלם במכון ללימודי חוץ של האוניברסיטה בתל אביב ביחסי ציבור, ניהול עסקים ופרסום; השתלם גם במלון "תדמור" בהרצליה. ערב מלחמת ששת הימים נקרא גדעון לדגל וכסגן נפל בקרב שנערך בירושלים הבירה ביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) בשכונת שיך-ג'ראח בשעה שהיה בראש יחידתו בדרך לשיתוק עמדות האויב. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאה ביוגרפיה עליו ותיאור הקרב האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן גדעון לוי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יעקב וסבינה. נולד ביום כ"ב באדר תש"ז (14.3.1947) בתל אביב. נצר למשפחת רבנים, אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי "תל נורדוי" למד בבית הספר התיכון העירוני א' בתל אביב במגמה הריאלית. היה בעל מזג טוב, יציב וללא התלבטויות האופייניות לעתים לבני הנעורים בני גילו. מלא חדוות חיים ואהבה לכל הסובב אותו, עדינות בגישה לזולת ונכונות לעזור לכל. לקראת סיומו הבשילו כשרונותיו בתחום המדעים המדויקים וקומתו הרוחנית גדלה בקצב מזורז. היה מעמיק חקור ומרחיב את יריעת מחקרו. לא ייפלא איפוא שעמי המשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת העתודה האקדמית. כאשר סיים את לימודיו בבית הספר התיכון, כשמקצועו הראשי היה פיסיקה ומקצועות המשנה - מתמטיקה וסטטיסטיקה, עד שהגיע לתואר B.Sc. מן הראוי לציין כי עם סיום בית הספר התיכון זכה בפרס לפיסיקה ובסוף שנה ראשונה של לימוד האוניברסיטה קיבל פרס למתמטיקה ופיסיקה. התעניין בכל והיה מעורה ופעיל בחיים הציבוריים. היה נציג הסתדרות הסטודנטים וחבר מועצה. גויס לצה"ל באוקטובר 1964 ואחרי תקופת הטירונות עבר קורס מ"כ. כעתודאי היתה לו הזכות לדחות את שירותו אך ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נלחם בגבורה ונפל באבו-טור. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. הפרופסור עזריאל לוי מן האוניברסיטה העברית בירושלים הקדיש פרק מעבודת המחקר שלו הנקראת "מבוא לאנליזה מודרנית, לששה תלמידי המכון למתמטיקה, אשר נפלו על הגנת המולדת - וביניהם עמי. גם פרופסור קאופמן מן האוניברסיטה העברית בירושלים הקדיש את מחקרו לשנים מתלמידיו - לעמי וליעקב קפוטה. על שמו של עמי הוצב במעבדה לפיסיקה, אשר בה עבד, לוח זכרון. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו. תולדותיו הובאו ב"נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכת יהודה האזרחי. גם ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי עמי-זאב לוטבק - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם ורחל. נולד ביום כ"א בתשרי תש"ה (8.10.1944) בעיר ברודי אשר בפולין, אך אביו לא זכה לראותו, כי נרצח על ידי הצורר הנאצי ימים ספורים לפני שחרור העיר. האם גידלה את ילדה הקטן עד שלבסוף עלה בידה להציל את נפשה ואת נפשו גם יחד. אחרי דרך ארוכה של טלטולים ונדודים ושהייה במחנות פליטים הגיעה המשפחה לארץ בשנת 1947, שהו זמן מועט בתל אביב ולאחר מכן באו אל קיבוץ משמר העמק ובו נקלטו יפה והשתלבו בחייו ובחיי חבריו ועד מהרה היה שמואל לאחד מקבוצת הבנים "אלומה". אף על פי שהמצב המשפחתי (יתמותו של הבן ומצבה הנפשי של האם) לא היה טוב ביותר גדל שמואל והיה בעל נפש בריאה והוא מלא שמחת חיים ומרץ רב. בהיותו בן י"ב החליט להישאר במשק גם לאחר שאמו עברה העירה ואת י"ב שנות לימודיו סיים במוסד החינוכי במשמר העמק. שמואל היה מקובל על חבריו, תמיד היה במרכז של כל המתרחש בקרבם ובקיבוץ ואף היה יוזם פעילות חברתית. תמיד היה מוכן לעזור, מילא תפקידים בחברת הילדים והנוער וגם נעשה מדריך לחניכים הצעירים ממנו. במוקדם התקשר לענף הפלחה ועם סיום לימודיו הגיש עבודת גמר רצינית ובעלת ערך בנושא הענף בשם "מחזור הזרעים". גויס לצה"ל בנובמבר 1963 והתנדב לחיל הצנחנים. אחרי תקופת הטירונות עבר קורס מ"כ וקורס קצינים והדריך שני מחזורים ביחידתו עד שהשתחרר בדרגת סגן. הוא היה לא רק חייל טוב כי אם גם קצין מצטיין, מדריך ומפקד כאחד. בצבא היה מופיע כאיש קיבוץ וקישר את ערכי הקיבוץ עם ערכי הצבא. חייליו ראו בו אבא והיו מוכנים לעשות הכל למענו. לאחר שחרורו מהשירות הסדיר היה בקיבוץ משך שנה אחת וכחבר עבד בלול והדריך את הנוער במוסד החינוכי. היה אוהב לטייל בארץ כדי להכיר אותה היטב ואת תחביב זה החדיר גם בחניכיו. אפקיו היו רחבים והשטחים שבהם התעניין מרובים היו - ויש גם מנוגדים זה לזה, לכאורה דרך משל: הוא אהב ספרות קלסית - וגם מודרנית; הוא חיבב שירי עם יהודיים וחסידיים והיה שומע ג'אז בהתלהבות - ועם כל אלה היתה גישתו לחיים רצינית. כפעם בפעם היה יוצא לשירות מילואים ובתקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים, כאשר שמואל נקרא לדגל יחד עם כל חבריו, התייצב והצטרף ליחידה אשר בה שימש כמפקד מחלקת חבלה. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), כשהשתתף בפריצת ביצוריה של ירושלים העתיקה כדי לפלס דרך לכוח הפורץ, מצא את מותו. בדרכו לשיתוק עמדת האויר נפגע שמואל פצעי מוות. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. לאחר נפלו הופיעה חוברת לזכרו ולזכר עוד שניים מחבריו. בחוברת 53" מהם" בהוצאת הקיבוץ הארצי לזכר חבריהם שנפלו במלחמת ששת הימים הוקדש עמוד לתולדותיו. ב"אריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן שמואל שמואליק כץ - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם וחנה. נולד ביום שבעה-עשר בתמוז תש"ה (28.6.1945) בחדרה. אביו היה מפקד ב"הגנה" והוריש את העוז והאומץ שבלבו לבנו אליהו. את לימודיו היסודיים סיים אליהו בבית הספר היסודי על שם ארלוזורוב ואת התיכוניים - בבית הספר שבחדרה. חביב היה על כל חבריו ואהוב על מוריו, כי כל מה שיצא מפיהם היה שותה בשמחה בהיותו צמא ידיעות. השתייך לתנועת "הנוער העובד" ומיד עם כניסתו התבלטו תכונות המנהיג שבו. רצונו העז, היכולת שבקרבו והמעשה - הם שהנחוהו להיות מדריך, וחניכיו, הפזורים בשכונת בורוכוב בחדרה, ובמעין ברוך העריצו אותו. במעין ברוך היה מדריך קבוצת "נרקיס", בני כיתה ט'. שאיפתו כמדריך קבוצה זו בכל פעולותיה התרבותיות היתה לגבש את חניכיו לקבוצה אחת ואף בשעות יאוש ומצוקה היה מעודד אותם בעליזותו וברוח החיים שבו, אף כי הוא ידע להיות גם רציני. את שעות הפנאי שלו הקדיש לצילום ואף אהב את אמנות הבידור. יפה נפש היה ואציל רוח ומוכן למסור את נפשו על הצלת האומה. גיוסו לצה"ל באוקטובר 1963 היה עם גרעין התנועה שקיבל את הכשרתו במעין ברוך. בצבא, כמנהגו בקיבוץ ובהדרכה, ידע לעשות הכל בבטחה ובידע ואף בכוח האמונה העזה שבקרבו. בנח"ל המוצנח, שאליו השתייך, היה עוקף כל קושי והצליח בצניחה ככל שאר חבריו. הוא לא יצר בעיות ולא התלונן ואת תפקידיו קיבל באהבה ומילא אותם במסירות. מההדרכה התנועתית ירד עם חברי הגרעין לדימונה לחצי שנה של שירות בהנחלת הלשון ומשם שירותו בקיבוץ מעין ברוך. הוא היה מרכז ועדת התרבות בקיבוץ והרוח החיה בשמחות כגון: מסיבות של נישואים וימי הולדת. היה נקרא לשירות מילואים מדי פעם וכן היה גם בתקופת הכוננות והמתח שלפני מלחמת ששת הימים. אף אז היו חברים שואבים ממנו עידוד. בקרב שהתחולל ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בבית הספר לשוטרים אשר בירושלים נפל אליהו כשפגז מרגמה פצע אותו פצעי מוות. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחדרה. ביוני 1969 נערך במועדון הימי בחדרה, בחסותו של ראש העירייה שם, טכס של השקת שתי מפרשיות על שם אלי ועל שם עוד אחד מנופלי הקרב על כיבוש רמת הגולן. זכרו הועלה בחוברת שהוציא בית הספר התיכון בחדרה. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון. "מעיין", העלון האינפורמטיבי של מעין ברוך, הוקדש לזכרו. כן הוציא משק מעין ברוך חוברת לזכרו. בספר "בדרכם" בהוצאת הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, הוקדשו כמה עמודים עליו ומשלו. גם ב"גוילי אש", כרך ד' - ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אליהו אלי כהנא - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אורי ואני. נולד ביום כ"ב בסיון תרצ"ו (12.6.1936) בעיר ארנהיים אשר בהולנד. משפחתו היתה אמידה מאד בהולנד אך בפרוץ מלחמת העולם השנייה עזב את ביתו ומצא מחבוא בבית נוצרים טובי לב שאימצו אותו במשך כל שנות המלחמה. את הוריו שוב לא זכה לראות כי הם ניספו על ידי הנאצים ובהגיעו לגיל י"ב (בשנת 1947) עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער" לכפר ידידיה ושם אומץ על ידי משפחת איכרים מקומית ומצא לו פינה חמה. לאחר מכן נמצא במוסד "אהבה" בקרית ביאליק והגיע לחברת הנוער של הקיבוץ נצר סירני שבו התגורר לאחריו וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון. בבוא מועד גיוסו לצה"ל בשנת 1955 התנדב לצנחנים. השתתף בכמה פעולות תגמול ובמערכת סיני והיה בין הצונחים במעבר המיתלה. אחרי שחרורו מן הצבא חזר לכפר ידידיה, ומשם - לצפת. ומשם - לחיפה, זו התחנה האחרונה בחיי הנדודים שלו. למרות חיי הטלטול והנדודים ממקום למקום היה חופשי מתסבוכים, לא היה מר נפש, תמיד חייך ולא נטר איבה לאיש. חרוץ היה ולא אהב בטלה; עבד כטרקטוריסט, ומאהבתו לספורט לימד שחייה והיה גם מציל. בשלוש השנים האחרונות לחייו היה פקיד בבנק לאומי לישראל ובכל עיסוקיו היה רציני ועשה את עבודתו לשביעות רצון המעבידים. לכל מקום שהגיע התאקלם והשתלב בחיים ללא מחיצות כלשהן. הכל אהבוהו על תכונות נפשו הנאות. מדי פעם היה יוצא לשירות מילואים וכשהוצע לו לעזוב את הצנחנים סירב לעשות כן. במלחמת ששת הימים נקרא לדגל וביום כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), הוא היום השלישי לקרבות, נפל מפגיעת פגז ישירה בחצר המנזר מול שער שכם שבעיר העתיקה בירושלים. הניח אשה וילד; בנפלו היתה אשתו בהריון. שעות אחדות לפני נפלו הספיק לכתוב מכתב הביתה ובו כתוב לאמר: "הסיבוב הראשון נגמר. להתראות!" - ולא ידע שלווה כי אמנם לגביו היה זה הסיבוב האחרון. שנה שנה נערכת תחרות על שמו לאליפות ארצות בטניס שולחן לנכים במועדון ספיבק ברמת גן. בספר "מאריות גברו" בהוצאת מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון שלו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל שלמה בבון כהן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן פנחס וכתון. נולד בשנת תש"ד (1944) בבגדד, בירת עירק. בשנת 1950 עלתה המשפחה לארץ - והוא עמהם. למד בבית ספר יסודי במעוז ציון שבשיפולי הרי הקסטל. התפרנס מיגיע כפיו כעוזר לנהג ואת לחמו חילק עם בני משפחתו; אמו האלמנה ואחיו נתמכו על ידיו. גויס לצה"ל ביולי 1963. היה יוצא לשירות מילואים לאחר שחרורו ובמלחמת ששת הימים, ביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב שנערך בשיך עבדול עזיז. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. ספר לזכרו הנושא את שמו הוצא על ידי המשפחה.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי שלום כהן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם ומרים. נולד בשנת תרצ"ב (1932) בחלב אשר בסוריה. לאחר פעילות ציונית בסוריה, עם תום מלחמת העולם השנייה, החליט האב לעלות עם משפחתו לארץ, ולאחר שציון סיים את לימודיו בבית ספר יסודי שם עלתה המשפחה לארץ בשנת 1945. מיד עם עלות המשפחה נפטר האב ונטל הפרנסה של אמו ושתי אחיותיו נפל על כתפיו של ציון. כשעלה לארץ המשיך ציון במסורת של עבודה בארגון נוער בחלב ומיד התנדב למחתרת (אצ"ל) והשתתף בכמה וכמה פעולות נגד השלטון הבריטי. בארץ. לאחר מכן לחם במלחמת הקוממיות. אז נפצע בקרב על הר ציון שהיה בין הראשונים שהשתתפו בו. גם במערכת סיני היה ציון בין ראשוני המשתתפים בה. את לחמו מצא כעובד במכבסה ואת שעות הפנאי שלו גילה בספורט - ובעיקר במשחק הכדורגל. מדי פעם נקרא לשירות מילואים וכן נקרא לדגל ערב מלחמת ששת הימים, בה היה מפקד מסור ואחראי שהלך בראש אנשיו ועשה יותר מן המצופה ממנה - ועל כן היה אהוב ומקובל על כל חבריו בפלוגה. נפל במוצב קדמי בקרב שנערך בשכונת פאג"י בירושלים הבירה ביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הניח אשה וארבעה ילדים ובנפלו היתה אשתו בחודש השביעי להריונה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי ציון-משה כהן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שלום ושמחה. נולד בשנת תש"ד (1944) בטוניס שבמרוקו. בשנת 1956 עלה לארץ. מצא את לחמו כקבלן-בניין בעבודת רצפות. לאחר גיוסו לצה"ל הוכיח את עצמו כחייל ממושמע ונכון לעזור לזולת. מדי פעם היה יוצא למילואים ועד רגעו האחרון ביצע את תפקידו ללא חת ובמסירות ואהוד היה על כל חבריו ומפקדיו. ביום הראשון לקרבות של מלחמת ששת הימים, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב באבו-טור בשעת הפגזה. הניח אשה ושלושה ילדים קטנים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו. בעלון המועצה המקומית בית-שמש הועלה זכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אברהם-אלברט עמר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: ("קומי") בן משה ונחמה. נולד ביום ט"ז בטבת תרצ"ד (3.1.1934) בירושלים. דור שלישי בארץ, מצאצאי הרב מלאדי. עקב עבודתו של האב כפקיד ממשלתי במע"ץ עברה המשפחה מירושלים לעפולה ואליקים בן עשר אז. למד וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "אוהל מאיר" בעפולה. לאחר-מכן סיים את בית-הספר התיכון הדתי "יהודה" הנמצא שם. אחרי סיום לימודיו התיכוניים למד בקורסים שונים בכתב. בנעוריו היה חבר תנועת "בני-עקיבא". היה גר בעפולה בבית-הוריו עד שנת 1962 בהפסקות שבאו עקב לימודים וטיולים. באותה שנה (1962) עבר לירושלים ללמוד ולעבוד בה. למד הנהלת-חשבונות והמשיך בכך אלא שלא הספיק לסיים. עניו וצנוע היה, רודף-צדק ואוהב-אמת. תמיד לימד זכות על התנהגות חברו וראה רק את הטוב שבזולת. ניחן בקול ערב ופיתח את קולו. אהב לקרוא הרבה ושם לבו בייחוד לדברי שירה וספרות. היה אוהב ומקובל על הכל הן כמפקד בגדנ"ע וכן בהמשך דרכו בצבא ובחברה. היה חבר ב"הגנה" ובגדנ"ע (וכמדריך בבית-הספר היסודי והתיכון). בדצמבר 1951 גויס לצה"ל ובפרוץ מערכת-סיני השתתף בה. לאחר-מכן היה נקרא למילואים מפעם לפעם. אף בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא לדגל, אהב את הארץ אהבה עזה והיה מוכן להקריב את חייו למענה. ביום השני לקרבותיה , הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל בקרב שנערך באבו-טור שבירושלים הבירה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. במכתבו האחרון, שנתקבל אחרי נפלו, כתב הביתה: "אל תדאגו לי. אני מקווה שאצלכם המורל גבוה. הכל יהיה בסדר. הלא בני ישראל ערבים זה לזה. אנחנו בחזית ואתם בעורף". את חיי-הצבא אהב עד ליומו האחרון - ליתר דיוק, הוא אהב את האידיאלים שלמענם יש ללחום ועליהם צריך להגן. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי אליקים קומי קזרנובסקי עמיעד - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מרדכי ואסתר. נולד בעירק בשנת תר"ץ (1930). בשנת 1950 עלה לארץ. קבע עתים לתורה בישיבת "עץ חיים" בירושלים. גויס לצה"ל כמעט לאחר בואו. שוחרר מצה"ל ומצא את לחמו כירקן. מדי פעם נקרא למילואים ובפרוץ מלחמת ששת הימים היה במסגרת זו בתפקיד של חובש קרבי וכך היה ראשון בהגשת עזרה לחבריו. ידע לשלב את קיום המצוות עם ביצוע חובותיו בצבא ובשל עדינותו וצניעותו היה אהוב על כל חבריו ועל כל מי שהכיר אותו. בקרב שהתחולל במחנה אלנבי בירושלים ביום השני לקרבות-המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל אברהם. הניח אשה, ארבע בנות ובן אחד. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אברהם עמדי עמדיה - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן-זקונים להוריו, דויד ורחל. נולד ביום כ' באייר תרצ"ז (1.5.1937) בירושלים. שנותיו הראשונות עברו עליו בבית-דודתו בתל-אביב אך בגיל חמש-עשרה עבר לירושלים ולמד בבית-הספר התיכון בבית-הכרם. יחד עם לימודיו בבית-הספר התיכון למד באקדמיה למוסיקה בירושלים. לאחר-מכן למד במוסד החינוכי במשמר-העמק, אשר בו שהה קודם-לכן במשך שנה (בגיל שלוש- עשרה). את המשק אהב בכל לבו.

באוגוסט 1956 גויס לצה"ל ושהה ביחידת-הסיור של חטיבת "גולני". כטירון השתתף בקרב רפיח במערכת-סיני ובשנת 1957 סיים קורס-קצינים וכקצין חזר לסיירת. הוא השתתף במשלחת הצבאית בצעדה בהולנד בשנת ;1958 שם הכיר את רעייתו-לעתיד - גם היא חיילת באחד הגדודים של "גולני". כאשר שוחרר מצה"ל הגיע לדרגת סגן; זה היה בשנת 1959.

עם שחרורו מצה"ל באותה שנה חזר למשק, אך כעבור שנתיים עזב אותו והחל בדרכו האקדמית מרובת ההישגים והגוונים. הוא נרשם באוניברסיטה העברית בירושלים, למד ביולוגיה ופילוסופיה וקיבל את התואר .B.A לאחר-מכן התקבל בבית- הספר לרפואה ולמד עד סיום שנתו הרביעית, כי אז נפל. יעקב הצטיין בלימודיו ועם היותו עמוס בלימודים היו עיסוקיו מרובים מאד. השתייך ל"הפועל" בירושלים והתעסק בכדורסל, כדורגל ושחייה - והיה אלוף הארץ בהיאבקות, אשר בה הדריך את הנוער של שכונת מוסררה; היה חבר "אסא" (אגודת הספורט האקדמי בירושלים) ובמסגרת הזאת זכה למדליות רבות ומקומות-כבוד רבים. אהב מוסיקה ובכל השנה עסק בפתרון החידונים המוסיקליים; ניגן באבוב בתזמורת של האוניברסיטה (קודם-לכן היה חבר תזמורת הגדנ"ע ובני-הקיבוצים). גם על פסנתר פרט; ספרות, היסטוריה. וארכיאולוגיה היו חביבים עליו מאד. היה מסייר בכל חלקי הארץ - ובמיוחד במדבר יהודה. גם בחו"ל ערך טיולים ב"טרמפים".

את הצבא והחיים אהב מאד - ויחד עם זאת היה עדין-נפש. מדי פעם היה נקרא למילואים וכאשר הועבר למסגרת זו ביקש להצטרף לסיירת-הצנחנים. פעמיים נפגע בצניחות (ברגלו ובגבו) אלם הוא ביקש שלא יועבר ליחידה אחרת. בימי הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים האמין בכל לבו כי המלחמה היא בלתי-נמנעת וכל ימיו נשא את עיניו לאיחוד שני חלקי ירושלים בדרכי-שלום. ביום השני לקרבות של המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נערך קרב ליד שער-האריות בירושלים העתיקה, אשר בה השתתף יעקב וגילה אומץ-לב, מסירות ותושייה יוצאים מגדר הרגיל, כאשר נכנס פעם אחרי פעם אל תוך אש-האויב הקטלנית כדי לחלץ פצועים מבין חבריו הלוחמים, אך כשיצא להציל את הפצוע האחרון נפגע ונפל. הניח אשה ובן. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

אלוף-הפיקוד ציין אותו לשבח על גילויי אומץ-לב ואחוות-לוחמים במסרו את נפשו למען חילוץ פצועים - וכך תואר המקרה: ביום 6 ביוני 1967, ליד חומת ירושלים, נפגעו רבים מאנשי הכוח מאש-האויב החזקה. סגן עילם יצא למקום ומתוך האש חילץ פצועים ועודד אותם. הוא לא נמנע מחזור לשטח המסוכן וניסה להציל פצועים נוספים - אך בשעת פעולת-חילוץ זו נפל.

ספר שלו בשם "מכתבים אליך" הופיע בהוצאת "עקד". בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. על אומץ-לבו וגבורתו מסופר ב"ספר הגבורה" שבהוצאת אגודת העיתונאים בתל-אביב וניצולי ברגן בלזן. גם ב"נזכור", שהוציאו לאור האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הוקדשו לו עמודים מספר. דיוקנו פרסם ב"סטתוסקופ", בטאונה של אגודת הסטודנטים לרפואה. כן הועלה זכרו ב"סיני עד גולן" של חטבתו, ב"המלחמה על ירושלים" למשה נתן, ב"ירושלים לנצח" לאלי לנדאו ובספרו של ד' דיין "מחרמון עד סואץ".

בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש אלוף הפיקוד שהוענק לסגן יעקב (חובי) עילם בוכמן ז"ל הומר לעיטור המופת.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן יעקב חובי עילם בוכמן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן משה ושושנה. נולד ביום כ"ו בסיון תרצ"ט (13.6.1939) בתל-אביב. שלמה סיים בהצטיינות את לימודיו היסודיים בבית-הספר "קלישר" בתל-אביב ולאחר-מכן נאלץ להירתם לעול כלכלת-הבית. למרות קשיי-החיים נודע שלמה בחוש ההומור הבריא שלו ובאהבתו למסיבות ולחתונות תימניות. שלמה אהב לקרוא ספרות יפה. תמיד נחלץ לעזרת חברים וידידים והיה נוהג לעודד את חבריו כשבת-שחוק נסוכה על פניו. לצה"ל גויס במאי 1957 והתנדב לחיל-הצנחנים, התותחנים והרגלים. כאן רכש אהבה רבה לצניחות, בהן ראה אתגר להתגבר על הפחד. עם שחרורו מצה"ל הקים שלמה את ביתו ומצא את פרנסתו מעבודת הובלה בטנדר. בכל לבו ונפשו היה קשור לארץ ונוהג היה לקחת את משפחתו וידידיו לטיולים ברחבי-הארץ. מפעם לפעם היה יוצא לשירות-מילואים וגם בפרוץ

מלחמת ששת הימים נקרא לדגל. בקרב שנערך בעיר העתיקה של ירושלים, בשעה שנסע ברכב שם, פגעה בו אש-מרגמות וכך מצא את מותו; זה היה ביום הרביעי לקרבות, הוא כ"ט באייר תשכ"ז (8.6.1967). שלמה נלחם בגבורה תוך גילוי אומץ-לב ונכונות-הקרבה. הניח אשה, בן ובת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי שלמה עטור - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן דויד וזימבול. נולד ביום ז' באייר תרצ"ב (12.5.1932) באיזמיר אשר בתורכיה. עלה לארץ בשנת 1948, לאחר שהמשפחה הגדולה התייתמה מאביה-מפרנסה. כשהגיע לארץ למד בקבוצת מעלה- החמישה. ליאטו התפרנס מתפירת-נעליים. באפריל 1949 גויס לצה"ל, גמר את השירות הסדיר שלו ובפרוץ מערכת-סיני השתתף בה. לאחר-מכן היה נקרא לדגל מדי פעם וכך היה גם כשפרצה מלחמת ששת הימים. ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), עלה עם חברו על היעד, נלחם באויב ונפל מפגיעת כדור בשיך עבדול-עזיז אשר ביהודה. הניח אשה ושלושה ילדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מפקד-יחידתו כתב במכתב-התנחומים למשפחתו, "כי ליאטו חירף נפשו מתוך אומץ-לב שאין דומה לו מתוך הרגשת שליחות ויעוד של אמת".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי ליאטו סרנו - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן סעיד ושרה. נולד בשנת תרצ"ד (1934) בתימן. בשנת 1949 עלתה המשפחה לארץ במיבצע "מרבד הקסמים". את לחמו מצא כפועל בניין. לצה"ל גויס לדצמבר 1955 לחיל-השריון. לאחר-מכן היה נקרא מדי פעם למילואים עד שביום השני לקרבות של מלחמת ששת הימים, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל בהתקפה על המבתר בין שעפת לירושלים כשהוא נלחם מתוך נאמנות לתפקידו ולחבריו. הניח אשה ושלושה ילדים קטנים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי צדוק סעדיה - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יעקב וחממה. נולד בשנת תש"ה (1945) בעיר אצ'רב אשר בתימן. המשפחה עלתה לארץ במבצע "מרבד הקסמים" בשנת 1949. עם סיומו את לימודיו בבית-ספר יסודי נבצר ממנו להמשיך ללמוד מפני שאביו הוכה בסנוורים ואמו חלתה והוא נאלץ להיחלץ לעזרת המשפחה אך שאף לרכוש מקצוע במפת"ן של משרד הסעד שבראש-העין וללמוד. מורי המוסד וחבריו הכירו במזגו הטוב ובמידותיו התרומיות עדינות נפש, אדיבות מרובה ואהבת הבריות. נאמן היה על חבריו ומוכן לכל משימה חברית. הוא רצה מאד להמשיך בלימודיו בבית-הספר תיכון מקצועי אבל, כאמור, מפני המצב הקשה במשפחה היה מחויב לדאוג לה. יוסף נטה לספורט והיה משחק בכדורגל שהביא רק נצחונות לקבוצתו. בכיתה ובבית-המלאכה היה מוכן לכל משימה ומילא את תפקידו בנאמנות וברצון. את ימי-הפגרה ניצל בקביעות לכל עבודה שבאה לידו כדי לעזור למצב בבית. וכדרכו נהג גם במילוי תפקידו בצבא. בינואר 1963 גויס לצה"ל אך שוחרר לפני הזמן מפני שתמך בהוריו. אך לאחר-מכן היה נקרא למילואים וביום הראשון למלחמת ששת הימים, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל ליד שיך עבד אל-עזיז שביהודה בעת הסתערות על היעד הצפוני של המיתחם. בכל להט נפשו לחם לשחרור ירושלים ולשמה הקריב את כל היקר לו - את חייו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יוסף סייג - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אליהו וסוליקה. נולד ביום כ"ה בתשרי תרצ"ב (6.10.1931) בעיר פז אשר במרוקו. בשנת 1955 עלה לארץ. השתייך ל"הפועל המזרחי". היה פועל באוניברסיטה העברית בירושלים וכך מצא את פרנסתו. בפברואר 1954 גויס לצה"ל ולאחר שסיים את שירות-החובה היה יוצא מדי פעם לשירות-מילואים. אך בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל, וביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב שנערך בחוות- הלימוד בירושלים. הניח אשה, שתי בנות ובן. הקטנה שבבנות טרם מלאו לה שנה ומחצית-השנה בנפול אביה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "נזכור,, בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי שמעון סונגו - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן דויד וסימה. נולד ביום י"ב באב תרצ"ט (28.7.1939) בפקיסטן. רוברט סיים את לימודיו היסודיים שם ועלה לארץ בשנת 1954 במסגרת "עליית הנוער". אביו, שהיה מנהל הרכבת בבירת פקיסטן ולאחר-מכן מנהל כל תחנות-הרכבת שבמקום, חש בפורענות המתרגשת לבוא על היהודים אחרי שהודו זכתה לעצמאותה והיה מוכן להיפרד מבנו, אף כי היה זה מרחק רב, למען יבנה את חייו בארץ-היהודים. דרכו של רוברט לא היתה קלה אך לבסוף בא קרוב-משפחה, איש גבת, והציע לנער להצטרף לחברת הנוער שבקבוצתו: עם בואו לגבת אמנם עברו עליו לבטים לא מעטים, כי השפה החדשה לא היתה שגורה בפיו אך אנגלית היה מדבר בשטף. אולם אותם ימים קשים היו מתובלים בחלומות על בניין ביתו בגבת והכנתו לקלוט את משפחתו הגדולה מחוץ- לארץ. בסיימו את לימודיו בבית-הספר התיכון בגבת היה רוברט לחבר-הקבוצה. גויס לנח"ל מוצנח ואחר-כך עבר לצנחנים. עם שחרורו חזר לגבת ונכנס לעבוד בענף הפלחה, אשר בו תפס עד מהרה מקום מרכזי. בתקופה האחרונה עבד כנהג וגילה בעבודתו מסירות ואחריות. בשעות-הפנאי התמסר לקבוצת הכדורסל של "הפועל" בגבת והיתה תקופה מסוימת שהיה מנהל הקבוצה ומרכז ועדת-הספורט. הגיע המועד של צו-הגיוס ורוברט יצא לירושלים הבירה ונלחם בה בתפקיד קשר. שם, בקרב שנערך ליד שער מנדלבאום, ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בעת הפגזה עם הפריצה לשטח האויב. הניח אשה שחילקה את גורלו עמו בעודנו בקבוצה והזוג ניחן בילד שהיה בן חצי-שנה בנפול אביו. את שניהם אהב אהבה עזה והתגעגע אליהם, כפי שגלויתו האחרונה לאחד מידידיו תעיד: ,שמור על הבן יריב ובמיוחד שאשתי יהודית לא תבכה". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בחוברת-הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ מהאוחד הועלה זכרו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי רוברט סולומון - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן צבי ואירמה. נולד ביום י"ד בתשרי תש"ג (25.9.1942) בכפר מלל. הוא סיים את בית-הספר היסודי ברמתיים ולאחר-מכן עבר עם הוריו לרמת-הטייסים (שליד יד-אליהו) ושם התחיל לומד בבית-הספר המקצועי "אורט" במגמת חשמל-מנועים. הצטיין בלימודיו בלהט אשר גילה בהם ובילה את זמנו הפנוי בסניף "השומר הצעיר". בתנועה הוטלה עליו הדרכת חניכים צעירים ממנו והוא מילא תפקיד זה באהבה. הוא סיים את לימודיו שנה אחת לפני שסיימו רוב חברי גרעינו ("רשף") ולכן הצטרף לעוד חברים ויחד הקימו את הקומונה ברמת-גן.

באוקטובר 1961 גויס לצה"ל ולאחר הטירונות יצא הגרעין לנירים וגדעון נשלח להדרכה. הוא יצא לאימון המתקדם יחד עם המדריכים מגרעין "רשף" ומן הנח"ל המוצנח לבית-ניר ביתו. מדי פעם אחרי שחרורו היה יוצא למילואים. גדעון עבד במשק בכל ענפי-החשמל. עסק במתקני-רדיו והגיע לתיכנון מערכות- חשמל לבתים החדשים. בית-ניר נעשה לביתו-הוא כאשר הביא למשק את רעיתו. באותם הימים עשה הכנות לצאת לטכניון העברי בחיפה וללמוד שם חשמלאות, מקצוע אשר אהב, אך אז פרצה המלחמה והפכה את כל תכניותיו על פיהן. עם כל חטיבתו עלה גדעון לירושלים וביום השני לקרבותיה של מלחמת ששת הימים, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בעמדת המרגמות אשר בואדי ג'וז. הוא מצא את מותו על-ידי פגיעת צלף ירדני כאשר ניסה לחלץ חברים פצועים בצאתו בראש חולייתו. הניח אשה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

על המשימה שהוטלה עליו, אשר גדעון ביצע מתוך מסירות, אומץ-לב, רוח התנדבות ודביקות במטרה עד לרגעיו האחרונים, ציון לשבח על-ידי מפקד-החטיבה. בחוברת 53" מהם", שהוציא הקיבוץ הארצי לזכר חבריו שנפלו במערכה, הובאו תולדותיו וכן בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים.

בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש מפקד החטיבה שהוענק לרב טוראי גדעון (גידי) נתנזון ז"ל הומר לעיטור המופת.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי גדעון גידי נתנזון - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן דויד ורבקה. נולד ביום י' במרחשון תרצ"ז (26.10.1936) בבוקרשט, בירת-רומניה. ילדותו עברה עליו בעיר-מולדתו, שם התחיל את לימודיו והצטיין כתלמיד. בשנת 1950 עלתה המשפחה לארץ ופה למד בבית-הספר היסודי על-שם וייצמן בנהריה. אחרי לימודיו עבר בחינות-כניסה לעתודה האקדמית והמשיך בלימודים בטכניון העברי בחיפה. באוגוסט 1955 גויס לצה"ל ושירת בחיל הרגלים והשריון, אך בינתיים פרצה מערכת-סיני אשר בה השתתף כמפקד-טנק. כתום המלחמה חזר ללימודים בהירשמו לאוניברסיטה העברית בירושלים לפקולטה למדעי-הטבע בחוגים: זואולוגיה וכימיה. הוא גם התחיל את עבודתו לתואר דוקטור בביו-כימיה. עבד כאסיסטנט לפרופסור שולוב במחלקה לאנטימולוגיה וכמורה לביולוגיה וכימיה בחוות הנוער הציוני בירושלים זמן קצר בילה בהשתלמות באוניברסיטה במילנו שבאיטליה, אשר אליה נשלח. הקדיש את כל חייו לאשתו ויחד עם הילדים שנולדו לו בשנים האחרונות, ידעו אושר. בעבודותיו המדעיות העמיק לתכנן ולבצע כי יסודי היה בכל אלה. בשעות-הפנאי היה אוהב לסייר עם החברה להגנת הטבע שעם חבריה נמנה, לאסוף בולים, לצלם על ימין ועל שמאל. התעניין בתחום הדרמה, כן אהב לשחק טניס. היה חבר גם באיגוד האסטרונומים החובבים. מזמן לזמן היה יוצא לשירות-מילואים ובשירות זה נמצא גם בפרוץ מלחמת ששת הימים, אשר בה נפל בקרב שנערך בירושלים ביום השני למלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הניח אשה, בן ובת; לבת טרם מלאה שנה בנפול אביה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. כמה עמודים הוקדשו לו בחוברת שהופיעה מטעם עיריית נהריה לזכר הבנים שנפלו במערכה. שמו וזכרו הועלו בחוברת "ארבעה לא שבו", שהוציאו עובדי חוות הנוער הציוני על-שם ישראל גולדשטין לזכר ארבעה שלא חזרו מן המערכה - ומנחם ביניהם. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. כן הוקדשו לו כמה עמודים בספר "נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל ראשון מנחם מנדל ניצן טישלר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יהודה ואוגניה. נולד בשנת ת"ש (1940) בטוניס. שם למד בבית- ספר יסודי ולאחר-מכן כשעלה לארץ ב"עליית הנוער", בשנת 1956, עבר לקיבוץ עין-צורים. היה מסגר מיכני וממקצוע זה מצא את לחמו עד יומו האחרון. לצה"ל גויס ביוני 1959 ולאחר שגמר את שירותו הסדיר היה נקרא מפעם לפעם לשירות- מילואים. ואור ליום כ"ו באייר תשכ"ז (4.6.1967) בחצות הליל של יום פרוץ מלחמת ששת הימים נפל במילוי תפקידו בסביבות ירושלים הבירה. הניח אשה ובת; האשה היתה בהריונה וכעבור שלושה חדשים נולד בן הנקרא על-שמו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מפקד-יחידתו כתב למשפחה השכולה כי היה "חייל טוב וממושמע, מקובל על חבריו ומפקדיו - ומותו עורר צער כבד בלב כל אנשי היחידה".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי מאיר פייאר נטף - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן-הזקונים של יעקב וויקטוריה. נולד ביום י"ד באייר תש"ב (1.5.1942) בסופיה אשר בבולגריה. בשנת 1949 עלה שלום עם משפחתו לארץ, למד את לימודיו היסודיים בבית-הספר "עין-כרם" והצטיין בהם. היה פיקח ועליז ותכונותיו אלו אפיינו את אישיותו. הוא ידע לשבות את לב כולם. רק לעתים רחוקות היה ענין כלשהו מעכיר את רוחו העליזה. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים המשיך את התיכוניים ב"בית-הכרם". שלום גילה פעילות רבה בתנועת "הנוער העובד" ובגדנ"ע. אהב את נוף הארץ והירבה לטייל בה וסידר את צילומיו באלבומים. אהב את ירושלים בכל נפשו ולא אחת חשב בקול על ירושלים המשוחררת ושאף לראות את ירושלים בשלימותה. באוקטובר 1960 גויס במסגרת תנועת-הנוער לנח"ל ושהה במסגרת השירות ללא תשלום

בקיבוץ פלמחים אשר בו קשר את עתידו. לאחר שסיים את האימון המתקדם שוחרר מהצבא, ונשא אשה את אחת מבנות פלמחים והשתלב מהר בחיי-הקיבוץ. בשנת 1964 חזר לעיר, ועבד במרכז למיכון משרדי ולאחר שנה וחצי עמד להתמנות לתפקיד מנהל-מחלקה. מדי פעם היה יוצא למילואים ובפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא לדגל והשתתף עם מחלקתו בכל קרבות הטיהור אשר נערכו בדרך שכם - ירושלים ובעוד הכוחות מתקדמים לכיוון רחבת-המסגד תפש שלום עמדה ליד שער הקונסוליה האמריקאית ונפגע בחילופי- האש; הוא נפל בלי שזכה לראות בהתגשם שאיפתו על ירושלים השלימה; זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הניח אשה ותינוק שטרם מלאה לו שנה אחת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי שלום מיקו נחמיאס - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן ולטר וקלרה. נולד ביום י' בסיון תש"ד (1.6.1944) במושב השיתופי מולדת (בני-ברית). הוריו, יוצאי גרמניה, עוסקים בחקלאות במושב מולדת. במושב זה למד בבית-הספר היסודי. כבן למייסדי המושב נאמן היה לביתו והלך בדרך הוריו אחרי שסיים את לימודיו.

ניחן בחוש בלתי-רגיל בכל עבודות-המשק ומפני שנעשה לראש וראשון בכל עבודה אשר בה עסק היה מבוקש ביותר בענפי המשק. התקשר במיוחד לעבודה בכלים הכבדים ונחשב למומחה בעבודה בטרקטור. הוא הצטיין בעליזות, בעירנות וביוזמה וכשמו כן היה: איתן. היה ישר עם עצמו ועם אחרים והביע את כל אשר עם לבו אפילו הסב לו הדבר נזק.

גויס לצה"ל בפברואר 1962 והתנדב לחיל-הצנחנים, אך כעבור שבעה חדשים בערך נאלץ להינתח ברגלו והצניחה נאסרה עליו. כיון שסוג- הבריאות הורד, עבר איתן להיאחזות הנח"ל אלמגור. גם שם נודע ככתובת לכל מקרה של חילוץ מכונית שקועה. שם הכיר את אשתו-לעתיד ואת ביתו הקים במולדת ששם נולד גם בנו. באלמגור גמר את שירותו ובהשתחררו מן הצבא הסדיר היה נקרא לדגל למילואים. גם במלחמת ששת הימים שירת במילואים. בתקופת הכוננות הכין את אשתו למה שעלול לקרות, בבקשו אותה באחד ממכתביו שתדאג לבן. במכתבו האחרון כתב: "אנחנו עומדים לצאת, אנחנו הצנחנים... מוכנים לכל פקודה שתינתן לנו ומחכים לרגע המכריע. אנחנו לא נבייש את הפירמה. יש הרבה אומץ-לב." ואכן בקרב שנערך בגבעת התחמושת הראה את אומץ-לבו. זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967); במעשה- גבורה-והעזה נפל בקרב. וזה תיאור המעשה: כאשר נתקל הכוח בהתנגדות קשה והתקדמותו נעצרה, יצא איתן מן התעלה וחיפה על הכוח מן השטח כשהוא חשוף כולו. הוא ירה במקלעו מן המותן, הסתער וחיפה על הכוח ועל-ידי כך איפשר לו להמשיך בהתקדמותו בתעלה. כן ליווה וחיפה על הכוח עד שפגע בו כדור-אויב. הניח אשה ותינוק שטרם מלאה לו שנה.

לאות הוקרה צוין מעשהו האחרון לשבח על-ידי הרמטכ"ל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בידיעות המועצה האיזורית "הגלבוע", לזכר בני האיזור שנפלו, הועלה זכרו בחוברת שהוציא המושב מולדת הוקדש מדור לזכרו ולזכר עוד שנים מחבריו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לטוראי איתן נאוה ז"ל הומר לעיטור הגבורה.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי איתן נאוֶה - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מקלוף ומרי. נולד בשנת תש"ה (1945) בעיר מקנס שבמרוקו. שם סיים את לימודיו היסודיים בבית-ספר "אליאנס". בשנת 1958 עלתה המשפחה לארץ דאג להוריו, תמך בהם ולפרנסתם וגם סידר את מקום-מגוריהם. נטה לספורט. את מחיתו מצא ממלצרות. היה אהוב על כל יודעיו וכשגויס לצה"ל בנובמבר 1962 היה ממושמע לכל דבר ועל כן אהוד היה על מפקדיו. גמר את שירותו הסדיר ולאחר-מכן היה יוצא לשירות-מילואים. באותה מסגרת נמצא גם במלחמת ששת הימים וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בכביש אבו-טור אשר בירושלים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בחוברת "גדוד אחד אפור" הונצח שמו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי מוריס מפודה - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן נעימה ועובדיה. נולד ביום ב' באייר תש"ה (15.4.1945) בעיר קלעת-סאלח אשר בעירק. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1950. ניסים סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "בית יעקב" בשכונת מוסררה בירושלים. עסק בעבודות טפסנות וכל מיני עבודות הקשורות לבניין. היה עוזר לאביו בפרנסת המשפחה וכן היה מסור לכל בני הבית, דאג לאמו החולה וגם לאחותו הבכירה שנתאלמנה; כן היה סר אל אחיו שגרו בריחוק מקום. אהוב היה על כל בני- הבית וגם על החברה היה אהוד. היה אוהב להשקיע עצמו בקריאה. לפני שירותו הסדיר השתייך לגדנ"ע עד שגויס לצה"ל באוגוסט 1962 ושירת בחיל-האויר. בגמרו את שירותו הסדיר היה נקרא מדי פעם למילואים. עמד להתארש כאשר תסתיים מלחמת ששת הימים אלא שנמצא בחיל-הרגלים המשורין והשתתף בה בפועל. נפל בקרב שנערך באבו-טור ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הפלוגה שבה שירת הוציאה ספר לזכר חבריה שנפלו במערכה - וניסים ביניהם.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי ניסים מעתוק - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יצחק וגרציה. נולד בחודש כסלו תרפ"ט (נובמבר 1928) בעיר מקנס אשר במרוקו. האב נפטר כשהאם היתה בראשית הריונה ובהיולד הילד נקרא על-שם אביו ונשאר בן יחיד לאמו. אמו נישאה בשניה והבן לא נפרד מביתה עד יום מותו וגודל ואף חונך על-ידי אביו החורג. בשנת 1958 עלתה המשפחה לארץ ואחרי שלמד בבית-הספר היסודי "אם הבנים" בעיר-מולדתו המשיך בבית-הספר היסודי של "כל ישראל חברים". תחילה עבד בחייטות ועל אף היותו מטופל בילדים והורים זקנים החליט לעבור למקצוע אחר ולמד חרטות למשך שנה אחת. לאחר-מכן התחיל לעבוד במסגריה בירושלים. היה אהוב על כל חבריו ומכיריו בשל חיוך-התמיד שהיה נסוך על פניו ובגלל הליכותיו הנאות. בעל אורח-חיים צנוע היה ותמיד מצא את מקומו בחברה, כי יושר ותמימות הנחוהו בכל מעשיו. הסתפק במועט והיה שמח בחלקו. בשנים האחרונות לחייו נטל עליו באהבה ובמסירות את הטיפול באמו ובאביו החורג. בצאתו לצבא היה חיוכו על פניו תמיד ואת אמו ואשתו היה מרגיע ואמר כי אין מקום לדאגה ושהוא ישוב הביתה בשלום. במלחמת ששת הימים היה בשירות-מילואים ובקרב שנערך באבו-טור ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל. הניח אשה וארבעה ילדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו. זכרו הועלה בעלון המועצה המקומית בית-שמש.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יצחק חביבי ממן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יחיד להוריו יהושע ומלכה. נולד ביום י"ד בתשרי תש"ה (1.10.1944) בעפולה. שנות בבית-הספר היסודי עברו עליו בקיבוץ בית-אורן. אמו, שעליה היה מוטל עול פרנסת-הבית היתה עסוקה בעבודה כל שעות היום ועל מאיר היה לשמור ולטפל בסבתא זקנה אלא שהוא לא התאונן על כך מימיו. אך למרות התנאים הכלכליים הקשים עלה בידו להגיע להישגים גדולים. לאחר שסיים את בית הספר היסודי חזר לחיפה ושם סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר הריאלי. הצטיין במיוחד במקצוע הגיאוגרפיה והתבלט באהבתו לטיולים. השתייך לתנועת "הנוער העובד והלומד". תנאי-חייו הכלכליים לא עשוהו למר-נפש ויחסיו עם כל מי שבא אתו במגע היו אנושיים והוא תמיד הראה יחס חם ודאגה לחבריו. עוד בהיותו בבית-הספר הריאלי השתייך לגדנ"ע ובמסגרתו עבר קורס מ"כ, התאמן בג'ודו כדי להתחשל ולהיות מוכן לכל מצב בפגישה עם אויב. ביולי 1962 גויס לצה"ל ושירת בנח"ל. עבר את תקופת- הטירונות, שירת בכפר-גלעדי ואף בקורס מ"כ במסגרת האימון המתקדם של הנח"ל המוצנח. כשהצטרף לנח"ל המוצנח רצה למנוע מאמו צער ולא סיפר לה על כך ומאידך גיסא גם פחד שמא תתנגד לתכניתו וחלום היותו צנחן יעלה בתוהו. באחת מצניחותיו שבר רגל, אך הוא לא ויתר על חלומו והמשיך בתכניתו. היה נוהג צניעות במעשיו ועדינות בהתנהגותו וכל מה שעשה היה בשקט וללא רעש מיוחד. גרעינו השלים את קבוצת אלומות אחרי שחרורו וכעבור שנים אחדות עבר יחד עם שלושה חברים לקיבוץ גרופית והיה בין מייסדיו. אהוב היה על כל חבריו על דאגתו ומסירותו למשק ולכן היה נקרא בפיהם "אבא". נטה למוסיקה קלסית ובשעות-הפנאי היה מנגן במפוחית, היה מרבה לקרוא בייחוד בנושא הפסיכולוגיה ובדעתו היה ללמוד מקצוע זה ולהשתלם בו באוניברסיטה העברית. בהתעניינו בידיעת-הארץ הירבה לטייל בעיקר בנגב וגם באיזור ירושלים, בימי הכוננות נקרא לדגל ובשירות-מילואים זה, ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל; זה היה בגבעת התחמושת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הוא היה אדם שתבע מעצמו הרבה יותר משיכול היה לתרום במצב בריאותו הרופף ולכל מיבצע התנדב תמיד בצנעה המיוחדת לו, אלא שאהבת- המולדת היתה קרובה ללבו יותר מחייו. בחוברת "שלושה משלנו", בהוצאת היאחזות גרופית לזכר חברי האיחוד שנפלו במלחמת ששת הימים, נמצא מדור מיוחד עליו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים יש עמוד מיוחד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי מאיר אבא מלמודי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן גרשון וצרנה. נולד ביום כ"א בשבט תש"ה (4.2.1945) בכפר- סבא - והימים אז היו ימי סוף מלחמת-העולם השנייה כשהעם בגולה נלחם על קיומו הפיסי והעם היושב בציון נלחם על זכויותיו הלאומיות. באותם הימים, ימי ילדותו של אבינועם, ספג הילד את האווירה של ההכרה הלאומית ששררה בכפר-סבא שהיתה במערכות-ההגנה ושקקה חיי-עבודה חקלאית. את לימודיו היסודיים סיים שם בבית-הספר על שם אוסישקין, המשיך בלימודי מסגרות בבית-ספר המקצועי "אורט" ומשלא מצא את סיפוקו בכך עבר ללמוד הנהלת-חשבונות בתל-אביב. היה חבר תנועת "הנוער העובד והלומד". כאשר סיים את לימודיו יצא להכשרה צעירה בקיבוץ יפתח שבגליל העליון כדי שיוכל להסתפח לחבריו בבוא מועד הגיוס לצה"ל. היה חובב גדול של ספורט הכדור למינהו, שחמטאי מעולה ונוטה לעבודות ציבוריות, ביחוד כאשר הגיעו תנועות- הנוער למשקו והוא היה המקשר ביניהם. היה גם חובב רדיו, היה מפרק אותו ומרכיבו שוב ואוהב להאזין לצליליו. מטבעו היה עליז ושמח, חם-לבב ופיו מלא בדיחות לשמח את כל שבקרבתו. אהב לשחק עם ילדי המשק. כאשר הגיע יום גיוסו לצה"ל ביולי 1963 שירת במסגרת נח"ל יחד עם חבריו-לגרעין ("שניר"). עבר את כל שלבי האימונים ולאחר-מכן קורס-מרגמות ואימון מתקדם ואז הצטרף לשירות הצנחנים וקיבל כנפי צניחה. בקיבוץ אפיקים קיבל את הכשרתו החקלאית כעובד במטעי-הבננות וכשהגיע להיאחזות בנח"ל גרופית שבערבה שמש כמרכז-הקניות שם. בתפקיד זה הצליח מאד כי הוא דרש מגע עם אנשים רבים ושונים ובביצועו נדרשו אורך-רוח וסבלנות - תכונות שהיו באבינועם. כאשר נסתימה תקופת ההכשרה הצבאית הגיע אל המנוחה והנחלה בקבוץ יפתח אשר כה אהב והיה לחבר-המשק. בעבודתו שם במספר ענפים גילה מסירות, נכונות לעזור בכל תפקיד ויחסו לחברים שעבדו בכפיפות ועל כך אהבוהו חבריו והעריכוהו. מטבעו היה נחבא אל הכלים אך במשך הזמן התבלט באופיו הטוב והשקט. רגשני היה והירבה לעודד את הוריו אשר דאגו והתגעגעו לו. כאשר הגיעה לשיאה המתיחות בגבולות שלפני מלחמת ששת הימים נקרא אבינועם לדגל בחיל-בצנחנים ובקרב על שחרור ירושלים העתיקה נפצע; זה היה ביום השני לקרבות, וששה ימים לאחר-מכן, בערוב יום ה' בסיון תשכ"ז (12.6.1967) מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר-סבא. חוברת לזכרו הוצאה לאור והיא נושאת את שמו. בספר "בדרכם", שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו, הובאו מדברי חברים עליו. גם בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אבינועם פלח מיודובסקי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מרדכי וחנינה. נולד ביום כ"ב בטבת תרפ"ח (15.1.1928) בקזבלנקה שבמרוקו. סיים שם בית-ספר יסודי. לאחר-מכן, בינואר 1949, עלה לארץ ובחודש שלאחריו גויס לצה"ל והספיק להשתתף במלחמת הקוממיות. היה יוצא למילואים לכשנקרא ובפרוץ מערכת-סיני השתתף גם בה ויצא לקרב מתוך בטחון. אבל בפרוץ מלחמת ששת הימים, כאשר נקרא לדגל, יצא ולא חזר, כי ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב במעוז-ציון (שעל-יד מחצבת הקסטל) אחרי היפגעו מפגז מרגמה לפני הכניסה להתקפה. הניח אשה ושלושה ילדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. מפקד-יחידתו כתב למשפחתו במכתב התנחומים שלו כי שמעון חירף נפשו "מתוך אומץ-לב שאין דומה לו; מתוך הרגשת שליחות

וייעוד של אמת".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי שמעון קקון - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שלום ולאה. נולד ביום י' באדר א' תש"ו (11.2.1946) בכפר אז"ר. כשהמשפחה עברה לרמת-גן היה משה בגיל רך ושם סיים את לימודיו בית-הספר "עליות". את לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר על-שם בליך, אחרי שלמד במגמה הריאלית. בעודנו צעיר לימים הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד" והיה פעיל בה. עניו היה וישר והיה תפארת להוריו, וגם מוריו וחבריו אהדו אותו. בסתר לבם קיוו ההורים כי משה ימשיך בלימודים אך הוא הצטרף לחבריו שהתגייסו לנח"ל; זה היה ביולי 1964. הוא אמנם נמצא מתאים לטיס וגם הוצע לו להצטרף לחיל-האויר אך הוא דחה את ההצעה כי חיי-קיבוץ נראו בעיניו יותר. אחרי שקיבל את הכשרתו באפיקים ועבר אימונים מפרכים באימון המתקדם שוחרר מהצבא ועבר, כאמור, לנח"ל-עוז - ואז השלים את הגרעין. עדין-נפש היה וכל מעשה-עוול היה לו לזרא. היה מוכן לוותר על רבות ולכן יכול היה לחיות בשלווה. היה עקבי בכל מעשיו; בעל הכרה מלאה בדרך שבה הלך. היה ישר-לב וטוב לב. היה חבר הקיבוץ נחל-עוז ומאד קשור לביתו, להוריו ולאחותו וביקר אצלם בכל זמן שאפשר היה. את הארץ אהב בכל לבו והירבה במסעות ובמחנות-עבודה. בקיבוץ התמסר בכל להט-נעוריו למטע ותוך זמן קצר היה לאחד העובדים האחראיים בענף. במשק רמזו למשה כי הוא לא ייתקל בהתנגדות אם ירצה לצאת להמשכת לימודיו, ואכן כדי ל"חדש" את זכרונו הוא הביא לקיבוץ את ספרי הכימיה והמתימטיקה למען היות מוכן ליום ההוא. בתקופת-המתח-והכוננות של מלחמת ששת הימים נקרא לדגל. אז נתן ביטוי לכשרון הכתיבה שלו - בתשובה על מכתבי אותם ילדים אשר שלחו חבילות-שי לחיילים וכן במכתביו להוריו ולחבריו מתוך תקווה לחזור הביתה ולהמשיך בעבודתו החקלאית בתוך חיי-שלום. אולם ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), שימש כרובאי בפלוגה שעלתה על גבעת התחמושת, ואז, בשעת לחימה בתעלותיה, נפגע ונפל בקרב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הוריו הוציאו חוברת לזכרו הנקראת "מוישיק". בעלון בית-הספר התיכון על-שם בליך הועלה זכרו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. בספר "בדרכם", שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, פורסמו דברים עליו ולזכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי משה מוישיק קפלנסקי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן איתמר וחנה. נולד ביום כ"ט באלול תש"ט (25.9.1946) באיינרינג אשר בגרמניה. פחות מבן שלוש היה יעקב כשעלתה המשפחה לארץ. יעקב למד בבית-הספר היסודי "אלומות" אשר בשיכון הוותיקים בנתניה ולאחר-מכן למד במגמה הריאלית של בית-הספר התיכון על-שם טשרניחובסקי באותה עיר. באוגוסט 1964 גויס לצה"ל אך שירותו נדחה בגלל היותו בעתודה האקדמית. הוא עבר קורס מ"כ וקורס-קצינים. חשוב לציין כי בהיותו בכיתה י' בבית-הספר התיכון כתב מאמר בשם "השיטה המדעית מה?" ולאחר-מכן, כתלמיד כיתה י"ב, כתב עבודה בשם "פיסיקה לפי עקרונות השונים מחוקי ניוטון ואיינשטיין". כתוצאה מכתיבת העובדה הזאת נתקבל לראיון אישי על-ידי פרופסור עמוס דה-שליט, ממוכן וייצמן למדע, אשר התרשם מרעיונותיו של יעקב; אחרי שהעיר לו כמה הערות על העבודה והסביר לו כי כל תיאוריה מדעית חייבת להיות מבוססת על ניסויים, הוא עודד אותו והביע דעתו כי הוא עתיד להצליח במקצוע הפיסיקה ואף להגיע להישגים במחקר בשטח זה. כעתודאי נדחה שירותו והוא נרשם בפקולטה למדעי הטבע (מתימטיקה ופיסיקה) באוניברסיטה העברית בירושלים והגיע לתואר B.Sc אלא שהוא לא זכה לקבל את תעודת-הגמר וזו ניתנה להוריו. בפרוץ מלחמת ששת הימים נפל בקרב שנערך באבו-טור שבירושלים ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הפרופסור עזריאל לוי מן האוניברסיטה העברית בירושלים הקדיש פרק מעבודת-המחקר שלו, הנקראת "מבוא לאנליזה מודרנית", לששה מתלמידי המכון למתימטיקה אשר נפלו על הגנת המולדת - ויעקב ביניהם. מחקרו לשנים מתלמידיו - ליעקב ולעמי לוטבק. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו. עיריית נתניה הוציאה חוברת לזכר בניה שנפלו בספר "נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי. ב"גוילי אש", כרך ד' הוא ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי יעקב קפוטה - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן חיים ורבקה. נולד ביום י' באב תש"ג (1.8.1943) באיזמיר אשר בתורכיה. אחרי שהמשפחה עלתה לארץ בשנת 1949 למד יעקב בבית-ספר יסודי. את מחייתו מצא באריגה. ביוני 1961 גויס לצה"ל. את שירותו הסדיר גמר ולאחר-מכן היה נקרא מפעם לפעם למילואים. ביום הראשון לקרבות של מלחמת ששת הימים, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב שליד מחצבת-הקסטל כשנפגע בשעת הפגזת-מרגמות. הניח אישה ובן. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי יעקב קסוטו - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יוסף וסעידה. נולד בשנת תרצ"ג (1933) בעיר מסילה אשר בתימן. כאשר הגיע לגיל עשר עלתה המשפחה לארץ. היה במסגרת "עליית הנוער" ואף השתייך לתנועת "הנוער העובד". הוא למד בחוות-הלימוד אשר בנחלת-יהודה שעל-יד ראשון-לציון והשכלתו הקבילה לתשע כיתות. במסגרת בית-הספר היה בגדנ"ע עד גיוסו לנח"ל. מלבד התעניינותו בהיסטוריה עולמית ובעיתונות אהב טבע ואת יפי הנוף שעל כל עבר. את לחמו מצא מליטוש-יהלומים. באוגוסט 1953 התגייס לנח"ל במסגרת גרעין "מתנחלים", אשר השלים את קבוצת משמר דויד. מפעם לפעם היה נקרא למילואים ואף במלחמת ששת הימים נמצא במסגרת זו וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בשעפת שבמבואות ירושלים הבירה, והוא אז בתוך הזחל"ם של מפקד פלוגתו, מפגיעת רימון. הניח אישה ושלושה ילדים קטנים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי שלום סאלם קלף - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יצחק וצפורה. נולד ביום ד' באייר ת"ש (12.5.1940) ברוסיה. תקופת היותו תינוק עברה עליו מתוך יסורים ותלאות ובשנות-השואה ניצל בנס כי בבוא הנאצים לא נתגלה מקום מחבואו שהיה במשפחה נוצרית. כאשר הגיע לגיל שש עלה לארץ כחניך "עליית הנוער" ונכנס לאחד ממוסדותיו. בכוחות עצמו החל לבנות את חייו לעתיד ואז הגיעה אליו הידיעה כי אישה קשישה מחפשת אותו. זו היתה אמו שניצלה גם היא בדרך נס מן השואה ולא מצאה שלווה בנפשה עד אשר מצאה את בנה - בישראל. ביולי 1958, כשהוא מלא אהבת-הארץ, גויס צביקה לנח"ל המוצנח, ושם, אחרי שחרורו מצה"ל בפברואר 1961, התגייס למשטרה ועבר ישר למשמר-הגבול. אחרי חיי-הרפתקאות קשים במשמר-הגבול עבר לכפר ורבורג, אשר את אחת מבנות המשפחות הוותיקות שבו לקח לו לאישה. שם הקים משק-פאר בעזרת אבי-משפחתה וצבי היה קשור אליו בכל נפשו - וכשם שהיה קשור למשקו כן היה מסור לאשתו ולבתו וידע אושר. מזמן לזמן היה יוצא למילואים. לפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל ונלחם במסירות ובאומץ-לב. רוח-ההתנדבות מילא את לבו והוא התנדב לצנחנים וחבריו-לנשק ומפקדיו ראו בו לוחם צנחן וידיד נאמן. אולם ביום השני לקרבותיה של המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בעמדת פאג"י בירושלים הבירה. הניח אשה ובת; אשתו היתה בהריון וילדה בן שלושה שבועות אחרי נפלו הבן נקרא על שם אביו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. חבריו-לנשק הקימו מצבה לזכרו מול בניני פאג"י, הוא המקום שבו נפל (כיום רמת-אשכול). כפר-ורבורג הוציא חוברת לזכרו במלאת "שלושים" לנפלו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי צבי צביקה קולפק - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שמשון ורבקה. נולד ביום כ"ח בכסלו תרצ"ח (2.12.1937) בנס- ציונה. ההורים היו אז בהכשרה שם. בן שנתיים היה אורי כאשר הוריו עלו להתיישב בדפנה שבגליל. בהגיעו לגיל-הלימודים הראה אורי את עצמו כתלמיד מוכשר ובכיתות-ההמשך התגלה כמנהיג וכמדריך לחבריו. בסיימו את כיתה י"ב גויס לצה"ל (במארס 1956) והתייצב לסיירת-הצנחנים. עבר קורס מ"כים ולאחריו קורס-קצינים וכאשר סיים אותו בהצלחה חזר להדריך כמפקד- מחלקה בסיירת הוא אז בדרגת סגן. כאשר נסתיימה תקופת שירותו חתם לשירות-קבע למחצית שנה נוספת ואת מחציתה השנייה השלים בהדרכה בתנועה בסניף חולון; אתו יחד הדריכה גם אשתו לעתיד - רותי. תוך תקופת-שליחותו החליט המשק לשלוח את אורי ללמוד בסמינר "אורנים". את החלטת המשק קיבל אורי בהסתייגות אך מתוך משמעת להחלטותיו יצא ללימודים. במשך לימודיו באו הוא ובחירת-לבו בברית-הנישואין וקבעו את ביתם בדפנה. באותה תקופה נהרג אחיו, עודד, בהיותו טייס, ואורי, בעת צרה זו, שימש משענת לבני-משפחתו. אמו ביקשה אותו לעזוב את הצנחנים אך אורי סירב בטענה כי זה מקומו. עם סיום לימודיו שב אורי הביתה וקיבל על עצמו את חינוך כיתה ט'. שנה ראשונה זו היתה קשה מאוד עליו אבל הוא יכול לכל הקשיים, בהיותו אהוב על תלמידיו כי הם ראו דוגמה חיה לעצמם. בהיוולד לו בנו, ערן, נתן לו מאהבתו ומנפשו הרגישה; הרבה שעות-פנאי הקדיש לו, טייל איתו הקריא לו סיפורים, שנת-חייו האחרונה עברה עליו ועל משפחתו במוסד החינוכי במגדיאל, שגם בו התגלתה אישיותו המחנכת והמדריכה. ביחס הלבבי והאבהי לעולים החדשים הצעירים, באמונתו באדם ובערכו ובאהבתו את המדינה קנה את לב כולם והשפעת אישיותו עליהם היתה גדולה.

מפעם לפעם יצא לשירות-מילואים וגם לפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל, וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל אורי בקרב שנערך ליד שער האריות בירושלים העתיקה. הניח אישה ובן קטן. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי שעל הר- הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים במשק דפנה, ליד קבר אחיו הטייס.

בקיבוץ דפנה הופיעה חוברת לזכרו. בחוברת-הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן אורי קוטון - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מיכאל ונעמי. מוותיקי קיבוץ אפיקים. נולד ביום כ"ה בסיון תש"ב (10.6.1942) בקיבוץ. הוא בא לעולם בעיצומה של מלחמת-העולם השנייה; שנות-ילדותו עברו עליו בתוך מלחמת-הקוממיות ונערותו - במערכת סיני. בהצטיינות למד בבית-הספר היסודי וסיים את לימודיו בו ולאחר-מכן למד וסיים את לימודי בית-הספר התיכון החקלאי בבית-ירח. כוחו הפיסי בלט בספורט, בו היה פעיל מאוד ושימש גם כמדריך חטיבת הנוער של איחוד הקבוצות והקיבוצים. השתייך ל"הפועל" אבל פרט לכושר זה היה עולמו מלא עשיר, שקט ומסודר ושיווי משקל הרמוני שלט בו.
ביולי 1960 גויס לצה"ל ויואב עבר כמה קורסים: מ"כ, נח"ל מוצנח, קורס-קצינים - ואת כל אלה נתן בסיירת "גולני". כמפקד-מחלקה הוטלה עליו משימה עצמאית בשעת הפשיטה על נוקייב. את אחד המוצבים הסורים איגף יואב בשקט ועד מהרה חיסל אותו מאחור - וכך נתאפשר המשך הפעולה באין מפריע.
לאמיתו של דבר לא שש יואב אלי קרב. הנשק וכל אביזריו היו שנואים עליו ונפשו היתה פתוחה לטבע וליופיו. תרגיל שעלה יפה לא היה בו כדי להלהיב כשם שהדר-הטבע וכל אשר בו יכול היה לשמח את נפשו ולהעשיר אותה. בשעות-הפנאי נמשך לצילום וכיום נמצאים בידי המשפחה צילומים רבים ומרהיבי עין.
הוא נחשב לחייל טוב ולמפקד שידע את עבודתו, בצה"ל הגיע לדרגת סגן. מדי פעם היה יוצא למילואים ובין יציאה ליציאה, כשהיה בקיבוץ, עסק בחקלאות.
את צו-הקריאה לדגל לפני מלחמת ששת הימים קיבל בקיבוץ, כשהוא שקוע בבעיות שונות בראשית בניין משפחתו בקיבוץ ואחרי היותו לאב.
יואב לחם בקרב על גבעת התחמושת ואילו הדברים שאמר בקול שקט ובטוח למחלקתו טרם צאתו לקרב: "חבר'ה, מה שאמרתי הוא כל מה שאני יודע, לא נותר לנו אלא לסמוך על כוחנו וכוח רצוננו. ואולי בעזרתו של היושב למעלה נוכל להתגבר על הבעיה הנוראית הזאת". המחלקה נפגעה כמעט כולה תוך זמן מועט. אבל הוא אירגן מספר חיילים וניסה לתקוף עמדת-אויב במרכז היעד תוך הסתערות חזיתית, כשהוא וחייליו חשופים לאש האויב; אז נפגע פגיעה ישירה ונפל.
סגן יואב צורי נפל בקרב על גבעת התחמושת ביום השני לקרבות, כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) הותיר אחריו הורים, אישה- גלי ובן נעם בן שנתיים ושתי אחיות רוני ועינת, והאח אהוד. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות באפיקים.
ב"כנרות", דו-ירחון של המועצה האזורית עמק הירדן, הונצח שמו. עלון לזכרו הופיע על-ידי קיבוצו. בחוברת 53" מהם" של הקיבוץ הארצי לזכר נופלי מלחמת ששת הימים הובאו תולדותיו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לביוגרפיה שלו וגם לתיאור קרבו האחרון. בקובץ "בדרכם", שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, הובאו תולדותיו ומרשימותיו. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל - "גוילי אש", כרך ד' - הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן יואב צורי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם ויהודית. נולד ביום ח' בסיון תרצ"ז (18.5.1937) בבודפשט, בירת-הונגריה. בנובמבר 1946 עלתה המשפחה לארץ. שמואל סיים את בית-הספר היסודי בגבעת-שמואל, לאחר-מכן את בית-הספר התיכון על-שם קלעי בגבעתיים, ולבסוף - את הפקולטה למדעי-החברה בשלוחת תל-אביב של האוניברסיטה העברית בתל-אביב. התמחה בביקורת-חשבונות והיה למבקר ספרי-חשבון. בנעוריו היה חבר התנועה של "הנוער העובד". באוקטובר 1956 גויס לצה"ל ולאחר-מכן יצא למילואים מדי פעם. גם במלחמת ששת הימים היה במסגרת זו. בזמן שירותו היה מפקד-כיתה ולאחר-מכן עבר קורס-קצינים והיה מפקד-מחלקה. הגיע לדרגת סגן. ביום הראשון לקרבות-המלחמה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בשדה-מוקשים כאשר נפגע מפגיעת-פגז -

וכך מצא את מותו. קרב זה נערך בשיך עבד-אל-עזיז אשר באיזור ירושלים. הניח אשה ובת קטנה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "נזכור" שבהוצאת באוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן שמואל שמואליק פרקש - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יצחק-יעקב וחנה. נולד ביום י"ז במרחשון תש"ח (31.10.1947) בברלין, בירת-גרמניה. כעבור שנה הועלה לארץ. בגיל צעיר נתייתם מאביו, ואמו חינכה אותו באהבה ובסבלנות ללא שיעור. הוא היה בין החניכים הראשונים בחברת-הנוער "שלהבת" והתגאה בראשוניותו בה ובמרוצת הימים נעשה קנאי מובהק לה. את לימודיו היסודיים התחיל בבית-הספר "גאולים" בירושלים. אך בשנת 1958 נסעה המשפחה לברלין בשניה. הוא התגבר על קשיי- השפה ובהצלחה סיים שם את לימודיו בבית-הספר היסודי. בן י"ד היה כשהמשפחה חזרה לישראל ואברהם נשלח עם "עליית הנוער" לקיבוץ להבות-חביבה, אשר בו ראה את עתידו. שם שהה במסגרת חברת-הנוער ואף היה לחבר במשק. לצד עבודתו כרפתן וכטרקטוריסט עסק אברהם בתקופה ההיא גם בצילום, באיסוף בולים ובעיקר בטיולים. את רצינותו גילה לא בעבודה בלבד כי אם גם בלימודים תיכוניים, בעברו בהצלחה את בחינות-הבגרות. ביולי 1965 גויס לנח"ל עם בני-המשק, עבר את תקופת הטירונות ולאחר-מכן את שירותו ללא תשלום בשמיר. בנח"ל המשיך ועבר אימון מתקדם למרות מה שהיה יכול להשתחרר מכך בגלל היותו בן יחיד. הוא התרגש מאד על הצניחות בתקופת שירותו הצבאי ועל ההרגשה המיוחדת במינה שהיתה בלבו כאשר ריחף מעל לארץ זו אשר אהב בכל לבו. הוא היה חייל טוב וממושמע והיווה דמות של אדם שמצא את עצמו בצבא. בייחוד אהב ספרות-מלחמה והתעניין בדמותה של חביבה רייק. הוא היה בשירות-חובה בזמן שפרצה מלחמת ששת הימים וביום השלישי לקרבותיה, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), לפני כיבוש העיר העתיקה, נפל במקום. הוא נקרא למקום האיסוף ללוות שבויים ואז פגע בו פגז-מרגמה ושם קץ לחייו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מפקד-פלוגתו, במכתב-התנחומים להוריו, כתב בשמו ובשם חבריו-לנשק: כי מותו של אבי לא היה לשוא ושתרומתו לשחרור ירושלים ולהשכנת בטחון בקרב האומה תיזכר לעד... הוא הוסיף כי "אבי נפל בעת הלחימה בירושלים העתיקה בבצעו את חובותיו על הצד הטוב ביותר". בחוברת 53" מהם" לזכר חברי הקיבוץ הארצי שנפלו במלחמת ששת הימים הובאו תולדותיו. גם בספר "מארית גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אברהם אבי פרנקפורט - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אריה וצפורה. נולד ביום כ"ד בניסן תש"ד (17.4.1944) בתל-אביב. למד וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר על-שם בורוכוב בגבעתיים. לאחר-מכן למד בבית-הספר התיכון על-שם קלעי במקום וסיים את הפנימיה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. לאחרונה למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים של מחקר החינוך וסוציולוגיה. שנים רבות היה חבר תנועת "הנוער העובד והלומד" וכן גם חבר בגדנ"ע-אויר. הוא גם הדריך בקלוב התעופה בבית-עמנואל שברמת-גן. הדרכת-נוער היתה קרובה ללבו וזו שהביאה אותו כתום שירותו הצבאי לאוניברסיטה העברית - כדי לשקע עצמו בחינוך וסוציולוגיה. חיבתו לבעלי-חיים ולטבע כלל היתה גדולה. בכל שעות-הפנאי היה "מפליג" אל כל פינות הארץ כשהוא מטייל ונהנה. אהב לשקוע בקריאה ובאופן כזה קנה ידע רב. בעל הומור חד היה ומיוחד במינו, איש-הוויכוח השנון ויחד עם זה איש-שיחה לבבי. ינון היה חבר בגרעין "מיטב", אשר הצטרף לאחר-מכן למשק צרעה, ובו נהג בעדר צאן. שם מצא את חברתו-לחיים ושניהם עברו לגור בירושלים. ביולי 1962 גויס לצה"ל ושירת כצנחן. בהיותו בצבא נשלח לעבודת-הדרכה ב"קן" של "הנוער העובד" בכפר-אתא, שהיה אותה שעה "קן" עזוב, מוזנח וזקוק לשיקום מיסודו. הוא השקיע עמל גופני ורוחני במקום זה ובעמלו ראה ברכה. אחרי שחרורו מן הצבא היה יוצא לשירות מילואים ואף במלחמת ששת הימים נתן את שירותו זה, ביום השני, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בהסתערות פלוגתו על מעוזו של הלגיון הירדני; זה היה בקרב שנערך בירושלים כשהוא נפגע מפגז-מרגמה של האויב בפרוץ אנשיו את הגדרות של בית-הספר לשוטרים. הניח אשה כעשרה חדשי אושר אחרי בואם בברית-הנישואין. ינון ידע להעריך נכונה את כוחו של צה"ל ובלבו ידע כי סוף הנצחון לבוא. אולם הוא לא זכה לראותו בעיניו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. גרעין כפר-אתא, הנמצא בהכשרה בקבוצת גניגר, זוקפים את החיאת ה"קן" לזכותו ואות לכך נטעו חורשה לזכרו ב"יער המגינים". בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון. בבטאון לאינפורמציה ולהווי המקומי של עיריית גבעתיים הונצח שמו וכן הועלה זכרו ב"ספר הנופלים". תולדותיו ותיאור קרבו האחרון הובאו בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכת יהודה האזרחי.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי ינון פרנקל - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן ישעיהו ודבורה. נולד ביום י"ז באייר תש"ג (22.5.1943) בתל- אביב. אחרי שסיים את בית-החינוך על-שם א"ד גורדון למד בבית-הספר התיכון העירוני ה'. מכיתה ה' בבית-הספר היסודי ועד לסיום לימודיו התיכוניים השתייך ל"התנועה המאוחדת". בשנות לימודיו בבית-הספר התיכון היה מדריך-התנועה ומרכז-העדה. ראוי לציין כי עבודת-הגמר שלו בבית-הספר התיכון היתה בפיסיקה ונושאה - כורים גרעיניים; דברי-הערכה רבים הובעו על עבודה זו. ביולי 1961 התחיל את שירותו בצה"ל במסגרת נח"ל בגרעין "צורים". אחרי שסיים את תקופת-הטירונות עשה שנה תמימה בהכשרה חקלאית בקבוצת כנרת. לאחר-מכן נתן את שירותו כמחצית השנה בנח"ל מוצנח ואז עבר יחד עם חבריו לעין-גדי לשירות ללא תשלום. הוא היה בין העובדים המומחים והאחראיים בענף-התמרים מאז קיבל את הכשרתו בכנרת. בכל תקופות היותו חבר גרעין (בטירונות, בקבוצת כנרת, בצנחנים ובעין-גדי), שימש בתפקידים מרכזיים ואת אלה מילא באחריות מרובה. בעין-גדי שהה עד סוף שנת תשכ"ד, המועד אשר בו התחיל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למתימטיקה ולמדעי-הטבע. את לימודיו האוניברסיטאיים סיים בהצטיינות, אך את התואר B.SC לא זכה לקבל לידיו, כי תואר זה הוענק לו לאחר נפלו. גם בבית-הספר לחינוך של האוניברסיטה למד בשנת תשכ"ז ובהצלחה עמד בבחינותיו. שנה אחת שימש במשרה חלקית כמורה למתימטיקה בבית- הספר שליד תש"ש בירושלים. מהיר תפיסה, בעל-זכרון למופת ומעמיק-מחשבה. היה קל-העט ואוהב-ספר וראייה לכך - עזבונו המכיל שירים, סיפורים ורשימות מימי-ילדותו. ער היה לענייני חברה ובהתעניינות מרובה עקב תמיד אחרי כל המתרחש. בעין פקוחה היה רואה כל עניין ובהגיונו הבהיר והבריא ניתח אותו. טוב-לב היה, האיר פניו לכל והליכותיו היו נעימות וצנועות. רחש כבוד לזולת ומכון היה לתת עזרה לכל אדם - ועל אלה אהוב היה על יודעיו וכל המשתייכים לחברתו כיבדוהו. את הארץ הכיר יפה מטיוליו המרובים וכתוצאה מהשתתפותו בצעדות. אחרי ששוחרר מן הצבא היה יוצא מדי פעם למילואים ובמסגרת זו נמצא גם במלחמת ששת הימים, אשר כל תפקיד ומשימה בה היה מקבל באהבה וברצון, כי מסור היה לצה"ל ועל כן אהוב היה על כל חיילי-הפלוגה. אך ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בירושלים בשעת טיהור בתים מכוחות-האויב ליד שער שכם שמול החומה. הניח אשה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. לזכרו של דן הוקמו מפעלים שונים: שמו מתנוסס בחדר-הפיסיקה שבאוניברסיטה העברית בירושלים. על-ידי בית-הספר התיכון ה' בתל-אביב ניטע, בשיתוף העירייה והמשפחה, "גן הלוחמים" הנושא את שמו. באולם הספרייה שבמוסד הוקדש לזכרו ארון המכיל ספרים על הציונות, תנועת העבודה, העלייה וההתיישבות ובכל ספר - תוית EX LIBRIS מתאימה. בקבוצת עין-גדי, אשר לה היה דן קשור ימים רבים כחבר גרעין "צורים", נקבע לוח-זכרון על שמו. באיזור מודיעין ניטעה על-ידי ידידים ובני-משפחה חורשה בת אלף עצים לזכרו. שלושה ילדים, ילדי חברים של דן ושל המשפחה, נקראו על שמו. הפרופ' עזריאל לוי מן האוניברסיטה העברית בירושלים הקדיש פרק מעבודת-המחקר שלו הנקראת "מבוא לאנליזה מודרנית" לששה מתלמידי המכון למתימטיקה, אשר נפלו על הגנת המולדת - ודן ביניהם. הוריו הוציאו ספר לזכרו בשם "דני" המכיל בין השאר חומר מעזבונו. ב"ניצנים", בטאון תלמידי בית-הספר התיכון העירוני ה', הועלה זכרו. שמו הוזכר בספר "ירושלים של צנחנים" בהוצאת מפקדת הצנחנים. גם בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. גם ב"נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ותיאור הקרב האחרון שלו. בילקוט העזבונות של הבנים שנפלו במערכות-ישראל - "גוילי אש", כרך ד' - הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי דן דני פרישמן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן דוב וצפורה. נולד ביום כ' באדר ב' תרצ"ח (23.3.1938) בחיפה. מצד אביו - דור ששי בארץ, ממשפחה חסידית וחלוצת ענף-היין ("יקבי פרידמן") ומצד האם - נין לחלוצי רחובות. נתחנך בבית- הספר היסודי הדתי "יבנה" ובבית-הספר הריאלי בחיפה. לאחר- מכן, כדי להשלים את חינוכו בתיכון, יצא לפרדס-חנה. בפנימיה שבבית-ספר זה היה נחבא אל הכלים וצנוע - ואלו התכונות חיבבוהו על הכל. את רעיתו-לעתיד מצא גם כן במקום הזה והיא בת למושב גן-השומרון. באוגוסט 1957 גויס לצה"ל והתנדב לחיל-הצנחנים. כחניך מצטיין סיים קורס מ"כ, ומשם נשלח לקורס-קצינים עד שלבסוף הגיע לדרגת סגן. אולם למרות היותו מסור לצנחנים החליט לבחור בלימודי-ההנדסה. בכוחות עצמו ובעזרת אשתו היה חוסך את דמי-לימודיו בטכניון העברי בחיפה. תקופת-לימודיו היתה קשה עליו כי היה על כתפיו גם עול תשלום חובותיו כקצין-צנחנים במילואים ואף עבודה בחופשות כטרקטוריסט בסדום. בכל זאת מצא זמן להקדיש למשפחתו ולבוא לעזרת כל חבר נזקק. את הפקולטה למכונות סיים בהצלחה רבה והתחיל לעבוד כמהנדס לתיכנון ולהנדסה תעשייתית. בעבודתו המקצועית התפתח עד מהרה והצליח וברצונו היה לרכוש נסיון נוסף; לשם כך היה עובד כמהנדס מייעץ "פרטי". מסור היה למשפחתו, לעבודתו וללא גבול גם לעמו ולמולדתו. בכל פעם שהגיע אליו דבר התנכלויות אויבינו בגבולות שאף לגמול להם. מדי פעם היה נקרא למילואים ובמסגרת זו היה גם בזמן מלחמת ששת הימים. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בקרב שנערך בדרך שכם שירת כסגן מפקד פלוגת חיל-הצנחנים ובקרב זה נפל אחרי מלחמה של אומץ-לב ובטחון. הניח אשה, בת ובן. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הרמטכ"ל ציין אותו לשבח על גילוי אומץ-לב ודביקות במטרה - וכך תואר המעשה בתעודת הצל"ש: "ביום 6 ביוני 1967, בקרב על שחרור- ירושלים, לחם סגן פרידמן מרדכי ז"ל כסגן מפקד-פלוגה ביחידת-הצנחנים. במהלך הלחימה נעצרה יחידתו מול עמדה מבוצרת והנסיון לשתקה הסתיים באבידות. סגן פרידמן מרדכי ז"ל הסתער בעצמו על העמדה כדי לחסלה ובעמדה זו נפגע ונהרג". הוא לחם יחד עם פקודיו והיה לא רק מפקד כי אם גם חבר המוכר ומכובד כ"מורדי". בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדשו עמודים לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. בטאונה של הסתדרות המהנדסים בישראל ("המהנדס") הוקדש לזכרו.

בתחקיר ב-2017 עודכן כי צל"ש הרמטכ"ל הומר לעיטור הגבורה.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן מרדכי מורדי פרידמן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יצחק ושושנה, מוותיקי קיבוץ גבעת-חיים. מצד אמו - דור חמישי בארץ. נולד ביום כ"ב באלול תש"ב (4.9.1942) בקיבוץ. עופר סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי שבגבעת-חיים ולאחר-מכן במדרשה החקלאית על-שם רופין. את לימודיו בבית-הספר התיכון סיים בגבעת-חיים-איחוד. היה בעל כושר גופני מעולה, ספורטאי מצטיין המשתייך ל"הפועל". כאשר סיים את לימודיו יצא לשנת שירות להדרכה בתנועה. במשך שנה הדריך בסניף "הנוער העובד והלומד". נוסף לשאר עיסוקיו בעבודה בהדרכת נוער ובפעילות תרבותית כללית גילה נטייה לפיסול, לציור ולדרמה. באוגוסט 1961 גויס לצה"ל והתנדב לסיירת- הצנחנים ובה שירת כמפקד-מחלקה; זה היה במסגרת שירות- החובה וגם בשירות-המילואים, שאליו יצא מפעם לפעם. שוחרר מן הצבא בדרגת סגן. כמדריך וכמחנך היה בעל יזמה וגילה יכולת רבה. הוא התכונן לצאת ללימודים ולהתמחות בפסיכולוגיה ובדרמה באוניברסיטה של תל-אביב - ואת דרך חייו ראה בכך בתוך קיבוצו. בצבא היה מוכן לתת עזרתו לחייל המתקשה והזקוק לעזרה והראה עירנות לבעיותיהם של פקודיו. מעניין הדבר וראוי לציון כי עופר לא השתלם בציור וגם לא חשב את עצמו לצייר. הציור היה לו רק צורך נפשי, ביטוי עצמי שלו בלבד - ובמשך שנותיו האחרונות עסק באמנות זו. לרוב היה זה בשעות-שמירה בצבא ולפעמים מתוך שמיעת-הרצאה; אז היה רושם רישומים שהיו מעין התפרקות לאחר יום-עבודה מתוח. בשנת 1965 נסע עופר למספר חדשים לארצות-הברית כי שם שהתה אז משפחתו בשליחות. הוא עבד במחנה-קיץ של "הבונים" ולמד להכיר את הנוער האמריקאי. תקופה זו בחוץ-לארץ העשירה את עולמו ופתחה בפניו אפקים חדשים. בימי המתיחות שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים באה אשתו לבקר אותו ביחידתו ולבה מלא דאגה; אבל עופר לא האמין כי תפרוץ מלחמה, כי זו הרי תביא לשפיכות-דמים איומה מכל צד - ואיש אינו מעונין בכך. עופר הוסיף כי אם בכל זאת תהיה מלחמה לא היה ספק בלבו שצה"ל ינצח - ולדעה זאת נתן ביטוי מתוך בטחון גמור שהיה בו כדי להרגיע את אשתו. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות הראשונים לשחרור ירושלים המזרחית, בכיבוש בית-הספר לשוטרים וגבעת התחמושת, וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל עופר בקרב פנים אל פנים שנערך בבית-הספר לשוטרים; הוא נפגע ברוצו בתעלה כשהוא, כתמיד, בראש הכוח - וחייליו ומפקדיו אינם חדלים מלספר עליו עד היום על היותו גם חייל למופת וגם קצין לדוגמא. הניח אשה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. לאחר נפלו נערכה תערוכת ציוריו ורישומיו במוסיאון דיזינגוף שבתל-אביב. אלבום ציוריו ורישומיו יצא לאור בהוצאת לוין-אפשטיין. "בתוכנו", יומן קיבוץ גבעת-חיים, יצא לזכרו ולזכר יעקב מירון ב"שלושים" לנפלם. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. "בדרכם", שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, מוקדשים לו כמה עמודים ובהם תולדותיו ומרישומיו. גם ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן עופר פניגר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם והניה. נולד ביום ד' באב תש"ד (24.7.1944) בירושלים. בילדותו היה עליז ושמח, פיקח ועירני. למד בבית-הספר היסודי על-שם כצנלסון וכאשר סיים את לימודיו שם בגיל י"ד המשיך את לימודיו התיכוניים בגמנסיה העברית על-שם יצחק בן-צבי בירושלים ובה עמד בבחינות הבגרות. מגיל עשר למד נגינה בכינור באקדמיה למוסיקה על-שם רובין ולאחר שבע שנות-לימודיו סיים את לימודיו בה. עם היותו עסוק בלימודיו השונים עסק בספורט. למרות הצלחותיו היה צנוע וללא יוהרה. לאחר-מכן באוגוסט 1963, גויס לצה"ל. אחרי שנתקבל ונכשל בקורס טיס סיים את הטירונות, עבר קורס מ"כ ולאחר כמה חדשים של הדרכה כמפקד- כיתה נשלח לקורס-קצינים, אשר סיים בהצלחה. מכאן ועד סוף שירותו שירת כסגן-משנה בתפקידי קצונה אחדים, לרבות הדרכת חיילים מאפריקה. במארס 1966 שוחרר מהצבא והתחיל עובד במשרד התיירות ולאחר-מכן כפקיד בבנק ("ברקליס"). במקביל לעבודתו התחיל לומד מדעי-המדינה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. אך מפעם לפעם וגם לפני פרוץ מלחמת ששת הימים היה נקרא למילואים. במילואים היה קצין בדרגת סגן. בפרוץ המלחמה הועבר עם יחידתו לרמת-רחל, מול מנזר מר-אליאס אשר בדרך לבית-לחם. שם היה מסתובב בין העמדות תחת אש-מרגמות ובשעת כך היה מעודד את חבריו-לנשק מתוך דאגה להם - ולשלומם ולמצב-רוחם -ואף למזונותיהם, כי מפקד-חבר היה. לבטחונו ולשלומו לא חשש עד שביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בתוך בונקר-הפיקוד בפגוע בו פגז יחד עם כמה מחבריו למחלקה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. חורשה לזכר ארבעה קצינים שנפלו במלחמת ששת הימים ניטעה על- ידי הקרן הקימת לישראל בהרי-ירושלים שנקראה "חורשת הארבעה" -ויורם בין הארבעה. בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן יורם פלייסיג - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מאיר ופרידה. נולד ביום כ"ב בטבת תש"ו (26.12.1945) בקבוצה כנרת. שנות ילדותו עברו בקבוצה בחברת הילדים והנוער. היה ילד שקט שלא הירבה לדבר ולא נטה להתבלט, כי עניו היה בכל מעשיו אשר עשה בכושר רב. סיים י"ב כיתות בבית-הספר החקלאי התיכון בבית-ירח שבעמק הירדן. באוגוסט 1963 גויס לצה"ל ועד מהרה קנה לו מקום נכבד ביחידתו בגלל קור-רוחו ובטחונו. השם "פלד" הלם את אישיותו, כי מימיו לא התרגש ומפני קשיים לא נרתע. היה מוכן להגיש עזרה לזולתו ובשעת מסעותיו המפרכים חילק את המשא. כאשר שוחרר מן הצבא חזר לביתו-לקבוצתו והתקשר מאד למשק ולעבודה, אך מזמן לזמן היה נקרא למילואים. בהגיע תקופת הכוננות אשר לפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל והיה דבק במטרה ללא ליאות. מוכשר היה כמפקד-כיתה ועל אף היותו צעיר מפקודיו היה מוכשר ונאמן עליהם והם מוכנים היו למלא את הוראותיו. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל בקרב שנערך ליד מוסיאון רוקפלר בירושלים. מוסיאון רוקפלר נמצא אז תחת מטר של צלפים מן החומה ואביהו הוביל את כיתתו לחצר המוסיאון כדי לתפוס עמדה ולחסל את הצלפים. אבל עם יציאת הכוח לביצוע המשימה הזאת פגע בו כדור של צלף. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. ב"כנרות", דו-הירחון של המועצה האיזורית עמק-הירדן הונצח שמו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. בספר "בדרכם", שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חבריו שנפלו, הוקדשו עמודים מספר עליו ומשלו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל אביהו פלד - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן דויד ומרים - דור רביעי בארץ סבתא, מצד האם, היתה ממייסדות רחובות. מיכאל נולד ביום י' באב תרצ"א (23.7.1931) ברחובות. כל ימי-ילדותו חי באווירה של רוח צבאית. אביו היה חבר ה"הגנה" ברחובות, מפקד חי"ש וסרג'נט גושי שם. במלחמת-הקוממיות היה קצין בחטיבת "גבעתי". באותה תקופה היה מיכאל בהכשרה במנרה ושם נמנה עם הפלמ"ח. אחרי שסיים את בית-הספר היסודי ברחובות המשיך את לימודיו התיכוניים שם וסיים אותם בבית-הספר "תיכון חדש" שבתל-אביב. לצה"ל גויס בדצמבר 1949 ועבר קורסים של מ"מ ומ"פ והשתתף בפעולות-תגמול רבות. כאשר פרצה מערכת-סיני היה מפקד-פלוגה בה ושירת בחיל-הצנחנים. הוא נפצע בקרב על המיתלה. אך טרם הגליד הפצע עזב את בית-החולים וטס לשארם-א-שייך. נשלח להדרכה, בתפקיד הדרכה הועלה לדרגת רב-סרן. בשנת 1963 סיים קורס פו"ם ולאחר-מכן נשלח לארצות-הברית להשתתף בקורס של הכוחות המיוחדים. מפקד אותו קורס כתב עליו מכתב מלא הערכה לאישיותו במילוי כל התפקידים. עם שובו משם הועלה לדרגת סגן- אלוף ושירת כמג"ד בחטיבת "גולני". בשנת 1966 היה מפקד הצעדה בהולנד וגם בארץ השתתף בצעדות. עם סיום תפקידו כמג"ד נעשה לסגן-מפקד בבית ספר לקצינים ולאחר-מכן שובץ כמג"ד לשעת-חירום בחטיבת ירושלים. מיכאל שירת שמונה-עשרה שנה בצה"ל ומילא בעיקר תפקידי-פיקוד. אך בפרוץ מלחמת ששת הימים, ביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל מיכאל בקרב שנערך באבו-טור שבירושלים הבירה. בהיותו בתעלת-קשר בתוך שכונת אבו-טור ניסתה חולית הלגיון הירדני לפרוץ דרך לעצמה ותוך כדי כך ירה אחד הלגיונרים מתת-מקלע; הצרור פגע במיכאל - וכך נפל. הניח אשה בהריונה ושלושה ילדים; ארבעה חדשים לאחר נפול מיכאל נולדה הבת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מן הראוי לציין כי למיכאל היתה זיקה מיוחדת להגנת עיר הבירה אשר בה גר. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו. ב"יובל", בטאון בית-הספר "תיכון חדש" הונצח שמו. מעזבונו הובא ב"גוילי אש", כרך ד' הוא ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן אלוף מיכאל מיכה פייקס - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יצחק ותמר. נולד ביום ט' בתשרי תש"ז (4.10.1946) במושב אלוני-אבא וגדל במושב היוגב. מילדותו היה קשור לטבע ולחקלאות וכל אשר עשה במשק עשה מתוך אהבה ומסירות. אורי למד בבית-הספר החקלאי "כפר גלים" ובשעות-הפנאי אהב לקרוא ספרות טובה ולהאזין לצלילי מוסיקה; בייחוד אהב את המנגינה של "אני מאמין" לש' טשרניחובסקי. בנובמבר 1964 גויס לצה"ל והתנדב לחיל-הצנחנים. דבר לא היה קשה מדי בשבילו והוא עבר את אימוניו הקשים ברוח טובה, העריץ את מפקדיו והיה חוזר הביתה לחופשה מתוך שמחה. אחרי שחרורו מן הצבא הספיק להיות בבית רק חדשיים ועבד ואף סיים את עבודת הקציר עד סיום האביב, שהיה האחרון בחייו. בימי-הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל; גם חבריו המבוגרים וגם אביו גויסו באותו זמן. בצאתו היה בטוח בצעדיו וגאה על מעשיו, אך כשהיה כותב מכתבים הביתה היו הם ספוגי דאגה וגעגועים כאילו התבגר בעשר שנים. בין חפציו נמצאה גלויה שנועדה להישלח אחרי הקרב, כנראה, אלא שאותה לא זכו ההורים לקבל. בקרב שנערך בירושלים הבירה ביום השני למלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל; זה היה בין בית-הספר לשוטרים לבין גבעת-התחמושת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. זכרו הועלה בחוברת שהוציאה המועצה האיזורית יזרעאל.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אורי פייבל - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן ברוך (דוב) ושושנה. נולד ביום כ"ד בתשרי תש"ב (15.10.1941) בתל-אביב. שני ההורים היו חניכים ומדריכים בקהילת "הצופים" ולאחר-מכן חברים ב"הגנה". אביו היה מפקד-מחלקה ועם קום המדינה היה רב-סרן בצה"ל בחיל-המדע (חמ"ד). ילדותו של יורם היא תקופת ראשית מלחמת-הקוממיות והמשפחה התגוררה בקצה הדרומי של רחוב הירקון, לא הרחק ממסגד חסן בק; המגורים באותה שכונה היו כרוכים במתח מתמיד. מגיל צעיר מאד הראה יורם נטייה בלתי-רגילה למיכניקה; שעות רבות היה מבלה במפעלו של אביו (מהנדס ומתכנן מכונות). אחרי שסיים את בית-הספר היסודי "תל-נורדוי" למד ב"אורט" (יד- סינגלובסקי) שבתל-אביב. בנובמבר 1959 גויס לצה"ל ולאחר שסיים קורס מ"כ נשלח לשרת כשומר. היה בחור צנוע ומאופק, בעל הומור שקט ונכונות לשאת באחריות ולסייע לזולתו. כשרונותיו המיוחדים בשטח המכונאות חיבבו אותו על חבריו ועל מפקדיו בבסיס ומצאו ביטוי בתפקידים שמילא ביחידה כסמל-וחבלן. שירותו הגיע לסיומו במארס 1962 אך לא נמצא לו ממלא מקום מתאים ויורם ניאות להמשיך לשרת בהתנדבות ביחידתו שלושה חדשים נוספים. לאחר שעלה בידו להכשיר מחליף מתאים שוחרר מן הצבא ויורם שב לבית הוריו והצטרף לאביו בעבודתו. הם תיכננו יחד מפעל חדש לייצור מכונות בפרדס חנה ולאחר-מכן עברה המשפחה כולה לגור בכפר שמריהו. אבל במאי 1967 נקרא יורם לשירות-מילואים כחבלן ביחידתו - סיירת "הראל" - והוא עסוק אז בהכנות להקמתו של המפעל. במילואים נהג יורם כמו בשירותו הסדיר. הוא נהג בשקט, עבד ביעילות ובמסירות ומילא כל תפקיד וכל משימה שהוטלו עליו - ולכן רצה כל קצין להחזיק בו ביחידתו. ב5- ביוני יצאה היחידה מזרחה. כל הלילה התקדמה בראש הכוח בהרים דרך נבי-סמואל, בית-איכסא ובית חנינא. לפנות בוקר תפשה היחידה גבעה בשעפט, ואז, בקרב של היום השני לקרבות מלחמת ששת הימים, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפגע יורם מול אותו הר שאליו היה קשור בזכרונות רבים (הר הצופים) - ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מפקד-יחידתו כתב להוריו כי יורם חירף את נפשו בקרב, שהיה אחד הקרבות שקבעו את גורל ירושלים. ב"שלושים" לנפלו עלו חבריו לנשק אל אותה גבעה שעליה נפל והקימו גל-עד לזכר חברם. "בכפר", עלון המועצה המקומית של כפר שמריהו, הוקדש לזכרו. מרדכי גילת הקדיש לו את ספרו "הר-הצופים".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל יורם פורטנוב - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן רחמים ונזירה. נולד ביום כ"ט באב תש"ו (26.8.1946) בירושלים. במלחמת-הקוממיות נתייתם מאמו כאשר נפגעה בידי צלפים ירדנים - והוא אז בגיל רך. עד גיל שש חונך אהרן בבית-ילדים "ויצו". לאחר-מכן המשיך את לימודיו בתלמוד-תורה "אור החיים" וסיים אותם בהצלחה מרובה. את לימודיו העל- יסודיים החל בישיבה ברעננה, אך בשל רצונו העז להיות בקרבת אביו עבר כעבור שנה לישיבה תיכונית "מרום ציון", אשר בה הצטיין מאד ונתחבב על כל מוריו. כאשר סיים את לימודיו שאף לשלב את שירותו הצבאי ברכישת השכלה פדגוגית, מאחר שראה את עתידו בהוראה. לשם כך החליט להמשיך את לימודיו במכון התורני-הפדגוגי שליד ישיבת "הדרום" ברחובות. בעת ובעונה אחת התחיל לשרת בנח"ל הדתי - זה היה באוגוסט 1966 ומפקדיו ציינו אותו לשבח על התנהגותו למופת. אהרן היה "בחור ישיבה", במלוא מובן במלה, שיטתי בתפקידו ומודרך באהבה עקבית ללימוד תורה ומצוותיה. תמיד היה מוכן למלא כל פנייה ולסייע לכל חבר נצרך. כן היה מסור למשפחתו ללא גבול. היה לו רצון עז ושקט לאהבת-אם, שלא זכה בה, ולאביו חש רגש של מסירות ללא סייג. אהרן החל ללמוד באוניברסיטה בעברית בפקולטה לכלכלה ולמדעי-המדינה, אך הוא אף לא זכה לסיים שנת-לימודים זו. בד בבד עם לימודיו אלה שאף לצאת לקראת אתגרו - ההוראה. לאור השכלתו התיכונית-הפדגוגית נתקבל כמורה ומדריך בישיבה התיכונית "מתיבתא מהרש"ל" בירושלים. מפעם לפעם היה יוצא לשירות-מילואים ובימי הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל - ובקרב שנערך בארמון הנציב בירושלים הבירה, בעת שעסק מגבעה מיוערת וקטנה בטיהור עמדות-אויב, פגע בו כדורו של צלף - ואז נפל; זה היה ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. אהרן נמנה על שבעה-עשר הלוחמים "אשר להם", כדברי מפקדם, "היתה הזכות לפתוח את הדרך לשחרור ירושלים ולהחל במצווה לזכות את ישראל בירושלים השלמה". רשימה עליו הובאה בספר-הזכרון המוקדש לבוגרי קרית-הנוער בירושלים שמסרו נפשם על מזבח האומה. חוברת לזכרו הופיעה לאחר נפלו בשם "על במותיך". בספר "נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אהרן רוני ענתבי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יחיה ורבקה. נולד ביום א' בכסלו תרצ"ט (24.11.1938) בירושלים. את לימודיו התחיל ב"תלמוד תורה" של תנועת "המזרחי" ולאחר-מכן עבר למשק חולדה והתחנך בחקלאות בקבוצת-הנוער שבו. היה מתפרנס כחבר "אגד" בחברת "המקשר". באוקטובר 1955 גויס לצה"ל ולאחר שחרורו מן הצבא היה יוצא מדי פעם למילואים. גם לפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל והיה חייל טוב שביצע את כל אשר הוטל עליו. ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בצור-בחר שבירושלים בעלות ועל מוקש. הניח אשה ובן לאחר נפלו צוין לשבח "על גילוי אומץ לב, התנדבות למופת תוך דאגה לחיי חבריו" וכן תואר המעשה: ביום 5 ביוני 1967 הפגיז האויב קשות את עמדת המרגמות במחנה אלנבי. בשטח זה חנתה מכונית מלאה חמרי-חבלה, אשר הפגיעה בה היתה גורמת להרג ולהרס בשטח. משה קפץ למכונית ותוך סיכון-חייו נהג אותה והוציאה מהשטח המופגז. במעשהו זה מנע פגיעה אפשרית בחבריו. אך כעבור יומיים נפל משה בעלותו עם ג'יפ תול"ר על מוקש; זה היה כאמור בצור-בחר. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. חברת "אגד" הקימה ספרייה לזכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי משה שובל שעבלי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מרדכי-יחזקאל וחיה. נולד ביום ה' בסיון תרצ"ז (15.5.1937) במדריד שבספרד. הוריו - יוצאי פולין, שנדדו שנים רבות כפליטים ברחבי-אירופה עם עשרת ילדיהם שנולדו כמעט כל אחד מהם בארץ אחרת. לבסוף הגיעה המשפחה לארץ בשנת 1949 ונאחזה בה כעובדי אדמה בגבעת-נילי. ראובן למד וסיים את לימודי בית-הספר היסודי בגבעת-עדה, הנמצאת ממזרח למקום מושב ההורים. ראובן השתייך לבית"ר ושם למד את משמעות האהבה לארץ. כאשר סיים את בית-הספר היסודי נאלץ להפסיק את לימודיו ולהקדיש את זמנו לעבודה במשק הוריו ולטיפול בו. היו לו תחביבים שונים וביניהם אוסף מטבעות. באוקטובר 1956 גויס לצה"ל והתנדב לסיירת הצנחנים. מאז שחרורו היה יוצא למילואים באותה יחידה. בסיירת הצנחנים למד ראובן את הארץ בדרך הקשה - היא דרך האימונים והסיורים. עם שחרורו יצא כמדריך בישובי-עולים בפרוזדור-ירושלים ובמקום הזה פגש את רעייתו-לעתיד. האתגר החדש שנתגלה לראובן היה בדרום-הארץ - הלא היא ערד. בשנת 1961 הצטרף לצוות מקימי-העיר, עבד בה כל מיני עבודות ושמח להיות בין בוניה. כשהעיר נתאכלסה העביר אליה את אשתו ובנו התינוק ומאז נקשרו חייו למקום הוא ראה בו את עתידו. הוא האמין בגידול המקום ובהתפתחותו ולכן גם את ביתו הפרטי בנה שם במו ידיו, אלא שלא זכה לחנוך אותו. בשנה האחרונה לחייו נמנה עם חוג מאנשי המקום להבנה ישראלית-ערבית, כי טען שההידברות היהודית- הערבית היא הדרך היחידה אל השלום הנכסף. מדי פעם היה נקרא למילואים ובהתקרב ימי-המתח שלפני מלחמת ששת הימים חיכה שוב לצו-הקריאה. בקבלו אותו הוא מיהר ליחידתו, שסופחה לחטיבה הלוחמת לשחרור ירושלים. ממקום-הריכוז הזה כתב לידידו: "באשר לי, אני עליתי לישראל עם קום המדינה ומצאתי הכל - כל מה שלא היה לי מעולם. את זה אני חייב לארץ הזאת". ביום השני לקרבות של המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל ראובן בקרב שנערך ליד שער האריות בירושלים הבירה. הניח אשה ושני בנים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. ביום-השנה לנפלו הוציאה המועצה המקומית ערד חוברת השם "חמישה שנפלו" ובו דברים לזכרו. בספר "מאריות גברו" שבהוצאת מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. חברו דני גברון הקדיש את ספרו "קץ הימים" (באנגלית) לראובן.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי ראובן שדה - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן סאלים וסלימה. נולד ביום י"ט באב תש"ו (16.9.1946) בבגדד, בירת-עירק. בשנת 1951 עלתה עמו המשפחה לארץ. שנתיים למד בבית-הספר היסודי בגבעת-ברנר, אך סיים את לימודיו היסודיים בבית-ספר בעקרון. לאחר-מכן יצא לעבודה. בפברואר 1966 גויס לצה"ל אף-על-פי שאמו החולה ניסתה לדבר על לבו שיבקש שיחרור מן הצבא כדי שיוכל לעזור בבית, אבל יהודה סירב לעשות כן בחשבו כי חובת כל אדם לתת שירות בצבא והוא יצא והתנדב לחיל-הצנחנים והיה חייל מסור וחרוץ. גאוותו היתה על יחידתו ואת הצניחה אהב עד אין קץ. עדינות-נפשו, חברותו ונכונותו לעזור לזולת היו תכונות אשר חיבבוהו על כל חבריו-לנשק. בשעת שירותו הותקף באולקוס ויכול היה להשתחרר בשל כך אבל הוא סירב לעשות כן ואף השביע את אחיו הצעיר, כי בבוא העת יתנדב ליחידה המובחרת הזאת. נאמנותו לצבא לא היה לה גבול ולרבים מנערי-שכונתו שימש מופת כי אף הם התנדבו לצנחנים. בפרוץ מלחמת ששת הימים צורף למפקדת-החטיבה ושימש כנהגו של קצין-השלישות אך הדבר לא היה נעים לו. כי הוא לא נמנה עם הלוחמים ממש. בנהגו במכונית לא חת יהודה מפני כל דבר ולא נרתע מפני כל משימה ונסע לכל מקום-סכנה, שהיה חשוף לצליפות הארטילריה הירדנית מעל חומת העיר העתיקה. כאשר כונסו כל שבויי-המלחמה במוסיאון רוקפלר וצריך היה לחקור אותם עד מהרה התנדב יהודה לתפקיד החוקר כי ראה בו תפקיד מלחמתי. אולם באותו זמן ממש גברה אש הפצצות שנפלו, ובאחד מרסיסיהן מצא יהודה את מותו, כי הוא לא עזב את משימתו לרגע; זה היה ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בחוברת שהוציאה המועצה האיזורית של אור-יהודה הונצח שמו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יהודה שאמי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן נתנאל ועדינה. נולד בשנת תרצ"ג (1933) בירושלים. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי. גויס לצה"ל באוגוסט 1951 לחיל- הצנחנים. לאחר-מכן היה יוצא מדי פעם לשירות מילואים וגם לפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל ונפל בקרב שנערך באבו-טור שבירושלים ביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הניח אשה ושלושה ילדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי רפאל רפי רפאלי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בנם-בכורם של ישראל ורבקה, ממייסדי קיבוץ גל-און. נולד ביום ל' בניסן תש"ג (5.5.1943) בקיבוץ. היה אחד הילדים הראשונים שנולדו במשק ומכאן האהבה שהראו לו כל חבריו. מילדותו רציני היה ושקול בדעותיו. את לימודיו היסודיים סיים בגל-און שנות לימודיו התיכוניים במוסד החינוכי גת-גל-און (על שם ש' פינצ'י). מסור ונאמן היה לקיבוצו והעמיס עול מצוות ועבודה על כתפיו. שקט היה ועניו ומתוך תכונות אלו, שאפיינו את אישיותו, הטיל על עצמו משימות רבות וגם יכול להן. לפני שיצא לצבא ביולי 1961 נבחר כשליח-התנועה ולאחר הטירונות בנח"ל יצא למשימה זו. למעלה משנה היה מדריך "קן" של "השומר הצעיר" בבת-ים ושמו יצא לתהילה בקרב חניכיו. כאשר נסתיימה תקופת ההדרכה הצטרף ליחידת הנח"ל המוצנח, ובדרכו-שלו, השקטה והענוותנית,

עבר את קורס המ"כ, וכאשר חזר הביתה אחרי שנשתחרר משירותו, השקיע מכוחו וממרצו בענף-השלחין והיה ראשון הבנים שנרתם לתפקיד סדרן-עבודה במשק. הוא היה מוכן לעשות ולפעול וידע כיצד לחיות עם אנשים, להושיט עזרה לכל אדם ולתמוך בו בלי כל סירוב - ולא מרצונו להתבלט כי אם מתוך מסירות נאמנה. הוא נאבק על דברים שבעיניו היו צודקים בלי ויתורים כלשהם. אחרי שחרורו מן הצבא היה יוצא למילואים מפעם לפעם ובפרוץ מלחמת ששת הימים, והוא אז עושה עם אשתו הצעירה לשם ביצור הקן המשפחתי שלהם, נקרא שוב לדגל. "רגעים לפני היציאה לקרב", לפי מה שאחד מחבריו מספר, "כאשר הכדורים התחילו להתעופף ונשמע רעש התפוצצויות וכולם היו עצבנים, אני זוכר שיחה אחת אתו שהיה בו מין שקט נפשי. הוא הוריד מן המתח ונתן בטחון". בעל רוח- התנדבות היה וכחייל וותיק היה מעורה בחיי-יחידתו והשתתף בכל משימה. אולם ביום השני לקרבות-המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בירושלים בשעת טיהור בתים מכוחות-האויב בדרך לשער שכם. הניח אשה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. "דפי השבוע", עלון קיבוץ גל-און, הוקדש לזכרו. במלאת שנה לנפלו הוציא הקיבוץ חוברת הנושאת את שמו. בחוברת 53" מהם", שהוציא הקיבוץ הארצי לזכר חבריו שנפלו במערכה, הובאו תולדותיו. גם בספר "מאריות גברו", שבהוצאת מפקדת הצנחנים, הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי אברהם רענן פרישר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם ושושנה, ממייסדי קיבוץ מזרע ומחבריו. נולד ביום י' בניסן תרצ"ב (16.4.1932) בקיבוץ. עוזי למד בבית-הספר היסודי ובמוסד החינוכי בקיבוצו ובהיותו מדריך בתנועת "השומר הצעיר" למד בשנת הלימודים הי"ב בבית-הספר המקצועי שליד הטכניון העברי בחיפה. בקיבוץ עבד בענף-השלחין, ריכז אותו והשתלם בקורסים חקלאיים ובמדרשה החקלאית על-שם רופין. בין נטייותיו האמנותיות היתה אמנות-הריקוד ובהיותו בן ט"ז השתתף כצעיר הנבחרת בפסטיבל הנוער הדימוקרטי שהיה אז בבודפשט. הוא גם ניגן בקלרניט. הרבה לטייל בארץ ובקי היה בכל דרכיה ושביליה. באוגוסט 1950 גויס לצה"ל ומאז המשיך למלא בו את כל חובותיו כאזרח המדינה. הגיע לדרגת סגן, בפרוץ מערכת- סיני השתתף בה וגם לאחר-מכן היה יוצא למילואים מפעם לפעם. אף לפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל והיה מפקד מחלקת-טנקים בגדודו. שימש דוגמא לכל החיילים בגדוד אבל ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), בקרב שנערך ביריחו, בשעה שהתהפך הטנק אשר בו נמצא, נפל. הניח אשה, בן ובת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סרן עוזי רמון - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יעקב ובתיה. נולד ביום ו' בתמוז תש"ה (17.6.1945) בתל-אביב. בהגיעו לגיל-הלימודים היה תלמיד בבית-החינוך על-שם א"ד גורדון והצטיין בלימודיו. במקצועות הכרת-הארץ, טבע וחקלאות התעניין עד כדי שהתבלט בהם. את לימודיו המשיך בבית-ספר "אורט" ("יד סינגלובסקי") במגמת מכשירנות ומיכניקה עדינה ובהצטיינות סיים את ארבע שנות לימודיו התיכוניים. מתימטיקה היתה אחד מתחביביו שאהב "להשתעשע" בו עוד מגיל הצעיר. גם ידיעת-הארץ נחשבה לתחביבו ואת המקצוע הזה היה ממחיש בטיוליו לארכה ולרחבה של הארץ, אשר בהם צילם צילומי-נוף לא-שכיחים עם כל בעלי-החיים והצומח אשר הזדמנו לו. מנעוריו היה חניך "השומר הצעיר" ובאוקטובר 1964 התגייס לצה"ל כחבר גרעין "נחשון". עם תום הטירונות יצא לקורס מפקדי-כיתות, אשר לאחריו היה גם מדריך בקורס; כן עבר קורס-צניחה - בנח"ל המוצנח. יש לציין כי אברהם מטבעו לא היה שש אלי קרב אך מאהבת המולדת היה נמשך להגן עליה - ומכאן תובן התנדבותו ומסירותו לצנחנים. עוד לפני שסיים את שירותו הסדיר התחיל ללמוד במכון הממשלתי להנדסאים ולהכשרת טכנאים, אלא שלא הספיק לסיים את לימודיו של שנת- הלימודים הראשונה בו. מדי פעם היה יוצא למילואים וגם במלחמת ששת הימים היה במסגרת זו. ממכתביו הרבים למשפחתו ולחבריו היו הדי בטחון ואופטימיות עולים מהם. לפני פרוץ מלחמת ששת הימים בא הביתה לחופשה - ובבואו היה מרגיע את בני-ביתו כאשר היה אומר בחיוכו הלבבי: "אל תדאגו לי; אני אהיה בסדר. שמרו על עצמכם!" עובדה זו מוכיחה על מסירותו לביתו ועל עדינות-נפשו. ביום השני לקרבות-המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בקרב שנערך במערך המבוצר של שיך-ג'ראח בירושלים הבירה, נפל אברהם; בשעה שטיהר את אחד הבתים מכוחות-האויב נפגע מאש שנפתחה מגדר-אבנים שממול לבית. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הוריו הוציאו חוברת לזכרו הנושאת את שמו. בחוברת התלמידים של בית- הספר "אורט" הונצח שמו. וכן בספר "ירושלים של צנחנים". גם בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. שרגא קדמי פירסם בקובץ "ולירושלים" (שהוציא סניף ירושלים של אגודת הסופרים העברים יחד עם הוצאת "יחדיו") את יצירתו "תמונה בכ"ח באייר ולכותרתה הצמיד את ההקדשה: "לנשמותיהם של יעקב מאיר, הרצל הלוי, אבי רייזמן וחבריהם ז"ל, שחיברו בדמם את ירושלים יחידיו". כן הובא מעזבונו בכרך ד' של "גוילי אש", הוא ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות- ישראל.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל אברהם אבי רייזמן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן ישראל ואסתר. נולד ביום י' בסיון תרצ"ח (9.6.1938) בעיר סוסונוביץ אשר בפולין. כאשר היה בן עשר ומחצה עלתה המשפחה הקטנה לארץ. הוא סיים את הלימודים היסודיים בבית-ספר ביפו והמשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "מונטיפיורי,. כעבור שנתיים עזב אותו ועבר קורס פקידות, אשר בו עבד לאחר-מכן ב"דן". באפריל 1956 גויס לצה"ל והתנדב לצנחנים. רק חצי שנה נמצא ביחידה זו כאשר פרצה במערכת-סיני. הוא השתתף בקרב שבמיתלה. בשנת 1958 עבד ב"משמר הכנסת" בבניין-הכנסת בירושלים. בשנת 1961 נשא אשה והתיישב בבת-ים, מקום שם עבד כמנהל עבודה בבניין. לבסוף הגיע לקורס של עתונאות וסיים אותו בהצלחה. אהב את משחק השחמט. חיבב טיולים והצטיין בחוש- ההומור שלו. הופעתו עוררה בטחון רב בכל ובתקופת המתיחות שלפני מלחמת ששת הימים עודד את הוריו ואת משפחתו. מפעם לפעם היה יוצא למילואים ובמסגרת זו נמצא גם במלחמת ששת הימים. את הצניחה אהב מאד וסירב להישמע להחלטות הוועדה הרפואית שמצאה כי סוג-הבריאות לא היה כפי שצריך להיות, כי באחת מצניחותיו נפצע. הוא הרגיש כי המלחמה עומדת לפרוץ והאמין כי צה"ל בכוחו הרב ינצח. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בירושלים אבל לא זכה לראות בנצחון הסופי. הניח אשה ובת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי אליהו ריבק - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אליעזר ורוחמה. נולד ביום כ' באדר ב' תרצ"ח (23.3.1938) בהרצליה. סיים את בית-הספר היסודי על שם וייצמן הרצליה ולאחר-מכן המשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "תיכון חדש" שבתל-אביב. בנובמבר 1956 גויס לצה"ל ושירת במסגרת נח"ל (גרעין "נחשון"). באותה מסגרת עבר קורס-צניחה וקורס מ"כ. לאחר ששוחרר מן הצבא למד באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה לפילוסופיה ולהיסטוריה של עם ישראל לקראת התואר .B.A כן השלים תעודת-הוראה בבית-הספר להכשרת מורים באוניברסיטה וסיים את לימודיו לשם קבלת תואר .M.A בפילוסופיה. שמריהו היה מורה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובמכון האוניברסיטאי בחיפה ואף-על-פי-כן היוו צניעותו ומזגו הטוב, יחד עם כשרונותיו, דמות נפלאה אשר מעטות כמותן נמצאות בחיים. שיעוריו של שמריהו הצטיינו בתכונות של שיעור-פילוסופיה אמיתי. התלמידים היו נתונים במתח אינטלקטואלי ונדרש היה מהם מאמץ כדי לעקוב אחרי מהלך השיעור, ומאמץ זה, כפי שאחד מתלמידיו כתב, היה כדאי, כי כל מי שהצליח בכך זכה לחוויה אינטלקטואלית ממש וחוויות כאלו לא תישכחנה לעולם. אותו תלמיד כותב כי חבריו והוא היו יוצאים מן השיעורים בהרגשה כי נוסף להם משהו, שכן השיעורים היו ממריצים את מחשבתם. שיעוריו נתייחדו במשהו משאר השיעורים ותמיד נוצר בתלמידים אמון במורה כזה, אמון שמקורו היה בשכנוע הרב אשר בדבריו, שתכנם וצורתם המדוייקת, אשר בה נוסחו הדברים, הפכו לשם-דבר. שמריהו ידע לדבר בשפות רבות וכן שלט ביוונית עתיקה. היתה בו סקרנות עצומה וצמאון לדעת. מדי פעם היה יוצא לשירות מילואים ואף במלחמת ששת הימים נקרא לדגל ובקרב שנערך ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל במוצב הקידמי בסנהדריה. היה מ"כ מעולה והצטיין כמפקד מסור ואחראי. שמריהו גילה אומץ-לב ושקט נפשי יוצאים מן הכלל. הניח אשה ותינוק, שהיה כבן תשעה חדשים בנפול אביו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. ביום ה"שלושים" לנפלו נערך, מטעם החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים עצרת לזכרו ובין השאר השמיע את דבריו הפרופסור נתן רוטנשטרייך, רקטור האוניברסיטה דאז. הרבעון הפילוסופי "עיון", שהופיע זמן-מה לאחר נפלו, הוקדש לזכרו ובו פורסמה לא רק עבודת-הגמר שלו בפילוסופיה (שהכין לקראת תארו השני) כי אם גם חומר נוסף משלו ואף הדברים שנאמרו לזכרו. בספר "נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי שמריהו ריביר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שאול-נחום ונסקה. נולד ביום ט"ו בכסלו תש"ה (1.12.1944) בירושלים למשפחה ענפה בירושלים ולהורים המעורים בחיי החברה והציבור הירושלמי. אח לדורית. את לימודיו היסודיים סיים בבית- הספר "תחכמוני" שם ולאחר-מכן המשיך ללמוד בגמנסיה העברית "רחביה". היה ספורטאי והיה שחקן ומדריך בכדורסל בקבוצת בית" ירושלים וכן גם שחקן כדורגל בקבוצת "אסא" של האוניברסיטה העברית אשר למד בה לאחר שחרורו מן הצבא. היתה לו נטייה לעתונאות ונטה למשוך בעט סופרים מזמן לזמן. כן נטה לעבודה ציבורית וחברתית בקרב נוער נזקק. באוגוסט 1962 גויס לצה"ל והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. באחת מצניחותיו נפצע ונזקק לניתוח בבית-חולים ומפני כך לא יכול היה להמשיך בחיל זה, ואז הועבר לפיקוד הדרום ושם שימש כסמל-מיבצעים. כאשר השתחרר מצה"ל (כשלושה חדשים לפני הגיע זמן השחרור בגלל התחלת לימודיו באוניברסיטה) התחיל ללמוד בפקולטה למדעי-המדינה. לפני מלחמת ששת הימים נשא לאישה את רינה לבית משפחת רבון. במשך תקופת לימודיו עבד עבודה חלקית במשרד-הבריאות וכן היה מדריך ספורט בבית-הנוער העברי בירושלים. עם הצבתו למילואים עשה ככל יכלתו להעלאת הכושר הגופני שלו, כי שאף להשתתף בפעולות קרביות. בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא לדגל וביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), בשמשו כסמל-מחלקה נפל כתוצאה מיריות האויב; זה היה בקרב שנערך לשם כיבוש אבו-טור בירושלים. הניח אשה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו. בספר "נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל אברהם רמי רז ברזובסקי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם ודבורה. נולד בראש-השנה תרצ"ח (6.9.1938) בעיר סלוצ'ק שברוסיה. אביו, שהיה טנקיסט בצבא האדום, נפל בשנת 1941 בימים הראשונים למלחמה ואמו נדדה עם בנה וחיפשה מחסה ומזון לה ולילדה. תוך כדי נדודיהם מתה מרעב וחיים נדד לבית-יתומים בטשקנט ובסמרקנד עד תום המלחמה. בהמשך נדודיו הגיע למינכן ושם מצא את קרובי משפחתו ואתם עלה לארץ, בשנת 1949. חיים למד בישיבת פונביץ' בבני-ברק ולאחר- מכן עבר לכפר הנוער הדתי בכפר-חסידים, ואחרי שסיים שם, למד שנה בבית-הספר החקלאי "עיינות". היתה לו נטייה לציור ולפיסול. חיים היה מפעיל טרקטורים בציוד מיכני כבד בחברת "מקורות" ותוך כדי עבודתו על הטרקטור היה מצייר ומחפש אפשרות של ביטוי ולדמיונו העשיר בציור ובפיסול. כן היטיב לשיר וללוות עצמו בגיטרה. בין תחביביו היה איסוף אבנים, שצורתן הזכירה לו דמויות של בעלי-חיים, בני-אדם ועצים במצבים שונים. את אשר החסיר בלימודיו הפורמליים השלים בטביעת-עין, בביטוי אמנותי, ונפשו העשירה והאוהבת התבטאה בעבודה יוצרת. חיים גילה אמון בבני-אדם, הראה יחס של אמון לכל והצטיין בעזרתו לחבריו. גישתו לאדם היתה ישירה, וללא מחיצות וללא גינונים.

באוגוסט 1955 גויס לצה"ל והוצב לחיל-התותחנים. הוא אמנם ביקש להצטרף לצנחנים אך בגלל מגבלות שונות לא התקבל. רק לאחר פניה ישירה לרמטכ"ל הועבר ליחידה אשר בה חשקה נפשו. השתתף בפעולות-תגמול רבות ובאחת מהן אף נפצע בירכו. בתקופת החלמתו השתתף בפעולות בקלקיליה. כן לחם ועבר בשלום את מערכת-סיני. לאחר שחרורו מצה"ל התקבל כחבר במושב אביחיל והתחיל לטוות את מסכת חלומותיו על חיי שלווה אחרי חיי נדודים. מדי פעם היה יוצא לשירות-מילואים ואף במלחמת ששת הימים נקרא לדגל וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל בקרב שנערך בשכונה האמריקאית אשר בירושלים העתיקה.

חיים צוין לשבח על-ידי הרמטכ"ל על "גילוי אומץ-לב ורוח התנדבות" - והמעשה תואר כדלקמן: "ביום ה-6 ביוני 1967, בקרב על שחרור ירושלים, לחם חיים ביחידת-צנחנים. במהלך-הלחימה נקלעו שלושה אוטובוסים, שהסיעו חיילים, לשטח שניתכה עליו אש כבדה מעמדות קרובות יותר. החיילים זינקו מן האוטובוסים ותפשו מחסה. כאשר התעורר חשש שאחד החיילים נפצע ונשאר מוטל באחד האוטובוסים התנדב חיים ופרץ לעבר הרכב הפגוע כדי לחלצו. בפעולה זו נפגע - ונפל". הניח אשה בהריונה. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מפקד-הפלוגה כתב במכתב-התנחומים למשפחתו כי "חיים היה חייל מסור ותמיד היה מוכן להתנדב לכל משימה. גם בקרב אחרון רץ להציל חיי חבר פצוע ואז הוא נפגע בעצמו".

ב"ספר הגבורה", שבהוצאת אגודת העיתונאים בתל-אביב וניצולי ברגן-בלזן, הובא תיאור קרבו האחרון. בספר "מאריות גבר" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון שלו. בידיעות האיזור שהוציאה המועצה האיזורית של עמק-חפר הונצח שמו וכן בחוברת "תלמים", ירחון תנועת המושבים, בחוברת שהוקדש לבנים ולחברי המושבים שנפלו על הגנת המולדת במלחמת ששת הימים, הועלה זכרו. ב"גיולי אש", כרך ד', הוא ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו.

בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לטוראי חיים (חיימקה) רוסק ז"ל הומר לעיטור העוז.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי חיים חיימקה רוסק - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן ליאופולד ופרומה. נולד ביום כ"ג בסיון תש"ד (14.6.1944) בעיר סיצ'בה שברומניה. את חינוכו העל-יסודי קיבל בעיר-מולדתו ולאחר-מכן למד שנתיים באוניברסיטה בעיר גלץ את מקצוע ההנדסה הכימית. במשך שתי שנים אלו שירת בצבא הרומני בזמן חופשת-הלימודים. בשנת 1964 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ נען. מאיר היה ספורטאי בלב ובנפש והצטיין במשחק הכדורעף ואף השתתף במסעות נבחרת ישראל ליוון ותורכיה. כן זכה להשתתף במשחקי ה"מכביה" האחרונה. לאחר-מכן החל ללמוד במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט. לאחר שסיים את לימודיו שם החל בעבודתו כמורה להתעמלות וכמדריך ספורט בנען. מאיר אהב מאד את חיי-הקיבוץ וחלומו היה להביא לשם את משפחתו. אמו של מאיר שכלה כבר בת במלחמת העולם השניה ובנס נשארה היא

בחיים; אביו של מאיר נפצע קשה במלחמת-העולם השנייה - ולפני שגויס לצה"ל אמר לאמו: "אתם עברתם כל כך הרבה סבל בחיים; עכשיו אני רוצה להילחם למען שלום ביתכם וארצנו". בנובמבר 1966 גויס והוצב לחטיבת "גולני" למשך שלושה חדשים בלבד. לאחר-מכן שוחרר מן הצבא. אך בהגיע ימי-הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים לא קיבל מאיר את צו הגיוס למילואים ואז אמר: "זה לא בסדר. עד שלא יגייסו אותי אין מלחמה". וכעבור כמה ימים נקרא לדגל ואז נפרד מחבריו במכתב שנסתיים: "הנני הולך ולא אחזור לעולם". כי משהו קינן בלבו... אז בא להיפרד מהוריו, אשר להם היה מסור מאד ואהבם. אהבה זו הראה גם לכל הבריות, כפי שתעיד נכונותו לבוא לעזרת הזולת. בפרוץ מלחמת ששת הימים נלחם באבו-טור שבירושלים ובקרב זה נפל; זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. קיבוץ נען הוציא לאור "עלי זכרון" ב"שלושים" לנפלו. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו. מדור מיוחד הוקדש לו בספר לזכר חמישה בנים שהוציא קיבוץ נען. בחוברת-הזיכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי מאיר מרצ'ל רול - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם ועדה. נולד ביום י"א באב תש"ה (21.7.1945) בפתח-תקוה. היה ילד ער ושוחר-מושבה ואכן קשה היתה לו היציאה מחיי שובבות ומשחק לרצינות והתמדה בלימודים. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "הס" בפתח-תקוה. עוד מילדותו גילה נטייה למכונות ולחלקיהן ולכן המשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי "עמל" במגמת חרטות. לאחר שסיים את לימודיו שם פנה לתיכון אכסטרני כדי להשלים את לימודיו ולקבל תעודת-בגרות. גדעון הקדיש את זמנו הפנוי לתנועת "המחנות העולים" ויחד עם חבריו לגרעין יצא לנח"ל. זה היה באוקטובר 1963. תקופת-ההכשרה עברה עליו בכברי ולאחר הטירונות עבר עם גרעינו לקיבוץ אייל שאהב וראה אותו כביתו. באייל עבד גדעון כאחראי על המוסך. העבודה היתה מרובה וכוחות-עבודה חסרו. את זמנו הפנוי המועט ניצל כדי לעסוק בתחביביו: הרכבת מטוסים. כן אהב את הצילום אשר בו היה מגלה עולם ומלואו. גדעון התנדב לנח"ל המוצנח אשר בו עבר קורס-מרגמות. באימונים הקשים התגלה כבעל כושר הסתגלות וגם חוש הומור, היה אחד מאלה שהעלו את המורל ודווקא בשעות הקשות היה שופע מעשיות ובדיחות ותמיד מצא מלה טובה כדי לעודד חבר כושל. בשירותו הסדיר השתתף בפעולות-תגמול. לאחר שחרורו מן הצבא היה יוצא מדי פעם לשירות מילואים ובפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל. בקרב שנערך בסנהדריה שבירושלים הבירה נפצע גדעון בעמדת-מרגמות ביום השני לקרבות ותשעה ימים לחם על חייו בבית-החולים עד שביום ו' בסיון תשכ"ז, הוא חג השבועות, (14.6.1967), מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בפתח-תקוה. קיבוץ אייל הוציא לאור חוברת לזכרו בשם "גדעון". בחוברת-הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי גדעון ג'ינג'י רוזנפלד - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן פינחס ויהודית. נולד ביום כ"ב באייר תרצ"ה (25.5.1935) בתל- אביב. את לימודיו היסודיים סיים בבית-החינוך בתל-אביב ולאחר-מכן המשיך את לימודיו התיכוניים בתיכון עירוני ד'. עוזי השתייך ל"התנועה המאוחדת" והקים את "קן" חולון של התנועה.

לצה"ל גויס באוקטובר 1952 ושירת בנח"ל כקצין (בהכשרת ניר- עם) והצטרף לקיבוץ יפתח. לאחר שחרורו החל את לימודיו בטכניון, הפקולטה לארכיטקטורה. במקביל ללימודיו פעל רבות בשטח הכוריוגרפיה והריקוד, השתתף בפסטיבל בורשה והדריך את להקת הטכניון בהופעותיה בארץ ומחוצה לה. לאחר קבלת התואר .B.SC המשיך את לימודיו בארצות-הברית , באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק, בפקולטה לבינוי-ערים, והגיע לתואר .M.SC והיה לארכיטקט ובונה-ערים. בשובו לארץ תיכנן בין עבודותיו הרבות את בית-ספר שדה בהר מירון, את מסעדת הדגים בעין-גב ובניין בית-האבות שבבאר-שבע, אשר עליו זכה בפרס.

מדי פעם היה יוצא לשירות מילואים ובפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל, וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בשעפט שבירושלים. על גילוי אומץ-לבו וכושר-מנהיגותו צוין עוזי לשבח על-ידי אלוף פקוד-המרכז - וזה תיאור המעשה: בליל ה5- ביוני 1967 שימש עוזי כסגן מפקד-הפלוגה; הם פרצו למוצבי עבדול עזיז. מפקד-הפלוגה נהרג בפריצה ליעד ועוזי קיבל על עצמו את הפיקוד על הפלוגה והלך בראשה בקור-רוח. למחרת, בקרב על מוצב המיבתר, חיסל תול"ר מטווח קצר ובאותו זמן נפגע על ידי רימון ונפל. הניח אשה ושני ילדים קטנים; הילד השני היה כבן שנה וארבעה חדשים בנפול אביו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. לאחר נפלו הועלה לדרגת סגן.

אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים קבעה פרס דו-שנתי על שמו לפרוייקטים בירושלים. בחוברת "פרחים עצובים", שהוציא בית-הספר התיכון העירוני ד' לזכר בוגריו שנפלו במערכה, הוקדשו לו כמה עמודים.

בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש אלוף הפיקוד שהוענק לסגן עוזי רוזן ז"ל הומר לעיטור המופת.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן עוזי רוזן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שמואל ופנינה. חקלאים במושב "חירות". סבו היה מראשוני סג'רה. אליעזר נולד ביום י"ח באב תרצ"ה (17.8.1935) בסג'רה. מילדותו נמשך לעבודה חקלאית. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר בתל-מונד וכדי להעמיק את ידיעותיו בחקלאות ולרכוש ידיעות נוספות בתחום זה בחר ללמוד בבית-הספר החקלאי "מקוה ישראל". אליעזר הצטיין בלימודיו שם. הוא הראה ידע רב ולמוריו כמעט שלא היה מה לחדש לו. עם סיום שנת-הלימודים הציע לחבריו שהתלבטו לאן לפנות בצבא, ואליעזר פתר בשבילם את השאלה הקשה: "בואו עמי לגרעין 'רגב'". בספטמבר 1953 גויס לצה"ל ויצא לגרעין. גרעין זה, שכלל בתוכו בני-מושבים, התיישב בשדה-בוקר. באותה תקופה התיישב בשדה-בוקר גם דויד בן-גוריון וכשנודע לו כי אליעזר הוא נכדו של

רוגצ'בסקי, אשר היה מעסיקו בסג'רה, הזמין אותו לשיחה - ומאז נתקשרו השניים. לאחר גמר השירות שם, הוחלט כי הגרעין יצא לשל"ת מוקדם ויצטרף למושב תדהר. בתקופה זו התגלה אליעזר בכל שיעור-קומתו ושימש דוגמה אישית בתפיסתו הרצינית את הבעיות החברתיות, כפי שהיה פעיל בהנהלת הגרעין. בתקופה זו נוצרו חיכוכים וויכוחים בגרעין כיון שהוא לא הסכים להחלטת הרוב להמשיך כקומונה, התנדב לצנחנים . הוא זכה להשתתף כמ"כ במספר פעולות-תגמול שקדמו למערכת-סיני. על אף הלחץ עליו לעבור קורס-קצינים חזר אליעזר למשק-הוריו ועזר להתבססותו. לאחר שהתחתן עבר למושב לכיש, שם הקים את קן-משפחתו וכן משק למופת. מפעם לפעם היה יוצא לשירות מילואים ולקראת מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל - ובדרך לשער שכם שבירושלים העתיקה, בשעה שניסה לחסל עמדה ירדנית אשר מנעה התקדמות לעבר השער, נפל אליעזר; זה היה ביום השני לקרבות-המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הניח אשה ושני ילדים קטנים. אליעזר היה סמל-מחלקה וותיק שלא ידע ליאות ומילא את תפקידיו באימונים ובשעת-מלחמה במרץ וברוח טובה. הוא היה דמות מרכזית ביחידה ולא רצה לעזבה גם כשהדבר נתאפשר לו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מושב לכיש הוציא ספר לזכרו בשם "רגב ופרח". בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתודותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל אליעזר ליזר רגב רוגצ'בסקי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יחיד להוריו, סטרול ובטי. נולד ביום כ"ג בשבט תש"ג (29.1.1943) בעיר הרלאו שברומניה. קורל נולד בשעה שאביו היה עצור במחנה-עבודה נאצי והאם נלחמה קשות בביתה ליד מכונת- תפירה כדי למצוא את מחיתה. כאשר שב אביו הביתה הגיע הילד לגיל שנה ושמונה חדשים וחיי-המשפחה היו קשים מאד לאחר רדיפות, גירושים וטלטולים. אבל ההורים ראו בילד נחמה ומשענת נאמנה. בעיר-מולדתו למד בבית-ספר יסודי ותיכון ואת תעודת- הבגרות קיבל ביאסי. כנערים יהודים אחרים סבל גם הוא מיהדותו. אהב מוסיקה ויחד עם זה הירבה לקרוא ספרים ובייחוד על ארץ-ישראל. כאשר סיים את לימודיו התיכוניים כתלמיד ממצטיין התחיל ללחוץ על הוריו לעלות לארץ ובראשית 1961 הגיע העלם לחופי-הארץ. משבא יצא מביתו לקבוצת דברת, בה למד באולפן משך ששה חדשים ובתוך התקופה הקצרה הזאת התחבב על מוריו וחבריו. קורל שב הביתה והוריו ביקשוהו להצטרף לעתודה האקדמאית אך הוא סירב - ובאוגוסט 1962 גויס והתנדב לחיל-האויר ועבר קורס-חובשים. כאשר שוחרר מן הצבא התחיל לומד כלכלה ומדעי-המדינה באוניברסיטה של תל-אביב. אף כאן הצטיין בלימודיו ועל אף היותו שקוע בלימודים ובקריאה לא שכח את ביתו והיה בן מסור ונאמן להוריו. באייר תשכ"ז, כאשר החמיר המצב בארץ, נקרא קורל למילואים וסופח כחובש לחטיבת הצנחנים. כאשר הגיעה אליו השמועה כי יחידתו מיועדת לשחרר את ירושלים עבר לבו על גדותיו משמחה. ביום השלישי לקרבות המלחמה, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), בשעה שהוא הגיש עזרה לחבר שנפגע מהפגזה, נפל אף הוא; זה היה בקרב שנערך בירושלים הבירה. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. בספר "נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי קורל קרפ - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם ופרימה. נולד ביום ח' בשבט תרפ"ב (6.2.1922) בבוקרשט, בירת-רומניה. צעיר לימים היה כאשר הובל יחד עם הוריו למחנות-ריכוז בשעת מלחמת-העולם השנייה. את לימודיו היסודיים והתיכוניים סיים בבית-ספר של הקהילה היהודית בבוקרשט. בשנת 1946 שב מהמחנות ובשנת 1947 עלה לארץ ומיד סופח אל שורות צה"ל. כאשר שוחרר מן הצבא התחיל לשקם את חייו ואת חיי-אמו מתוך עבודה קשה כמכונאי ותלונה לא נשמעה מפיו. לאחר נישואיו החל להקים את ביתו וזמן מועט לפני הולדת בנו נקרא שוב אל שדה-הקרב ושירת עם התותחנים במערכת-סיני. בריאותו, כתוצאה משהייתו במחנות-הריכוז, היתה רופפת אולם הוא הבליג על כאבי הגוף. כאשר חזר מעבודתו נתן את כל לבו לאשתו ולבנו ובשעה שיכול היה להתפנות מעבודתו לקח את משפחתו לטיולים ברחבי-הארץ. מזמן לזמן היה יוצא למילואים, ואחרי שעבר קורס- חובשים הוצב ליחידת חר"פ של החטיבה. עם התקרב תקופת הכוננות לפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל אבל אז שכב על ערש-דווי כשהוא מתפתל בכאבים. אך ז'אן לא נעתר לדברי אשתו, שטענה שאנשים בגילו יצאו להג"א, וארז את תרמילו - ויצא בטענו לעומתה כי צורך-השעה הוא וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בירושלים הבירה. הוא מטבעו קיבל כל תפקיד ומילא ברצון כל הוראה וכל משימה בדייקנות. בקרבו האחרון לא נמנע מהעברת נפגעים ובחזרו בתוך הפגזות קשות המשיך בכך כדי להעביר אותם אל בית-החולים אך בדרך ל"הדסה" נפגע מרסיס-פגז ונפל. הניח אשה ובן. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ואחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. שירותו הומלץ לציון-לשבח. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי ז'אן קרמר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן משה ויקוט. נולד בשנת תרצ"ה (1935) בקזבלנקה אשר במרוקו. סיים את לימודיו היסודיים שם. בשנת 1951 עלה לארץ ועבר לקיבוץ כפר גלעדי. לצה"ל גויס ביולי 1952, הצטרף לגרעין ועבר לקרית-ענבים. אחרי שסיים את שירותו הסדיר התחיל לעבוד בבית-החרושת "שמשון" למלט. מפעם לפעם היה נקרא לשירות מילואים ולפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל, וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך באבו-טור שבירושלים. הניח אשה וחמישה ילדים; לבן החמישי לא מלאה עוד שנה ומחצית השנה בנפול אביו. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו. בעלון המועצה המקומית בית-שמש הועלה זכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי פנחס קריספל - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מרדכי וג'ניה. נולד ביום כ' בתשרי תש"ו (27.9.1945) בשפיים. בבית-הספר שבקיבוץ סיים את לימודיו בי"ב כיתות. השתייך לתנועת "הנוער העובד והלומד". מגיל צעיר היה עדין ורגיש מאוד. תמיד התחבר למשחקי הבנות כי לא אהב את "הפראות" שבמשחקים של הבנים. תמיד חיפש אחרי הצמח והפרח ולא אחרי הטרקטור. לאחר-מכן עבד במזכירות הקיבוץ המאוחד - אגף חברות-הנוער. היה פעיל בוועדת-התרבות של המשק. וכשהתבגר היה מנגן על כלי-נגינה שונים. אהב לבלות בחיק-הטבע ובין יצירי הטבע ויותר מכן אהב את הארץ על הריה ויעריה ואף את המדבר הגדול - ובמיוחד את החי השוכן בקרבו. טיול לגביו היה יותר מאשר התרשמות סתם מן הנוף; כי תמיד ידע למצוא את הדברים הקטנים, את כל אותם צדפים ואת החי המסתתר בין האבנים הקטנות. את כל מעשיו היה מלווה חיוכו המלבב כשזיק של אהבה היה מרצד בעיניו. הוא תמיד היה מוכן לעזור לכל והיה קשוב לזולת מתוך הזדהות אתו. עבודת-כפיים היה אהובה עליו והוא היה זריז מאין כמותו בעבודה. אמונה חזקה היתה לו בחברה וביכולת הגדולה שיש לחברה הקיבוצית. אלדד הצטיין ב"יחסי ציבור", בהצליחו להוות את הגשר החי בין בני-המשק ובין חברות-הנוער הנקלטות בתוכם; למצוא את השביל לכל לב. בנובמבר 1963 גויס לצה"ל והיה יוצא למילואים מפעם לפעם. בפרוץ מלחמת ששת הימים נפצע אלדד תוך כדי לחימה עם האויב המבוצר בתעלות. פציעתו אמנם היתה פציעה קלה ואלדד ביקש שפצעי-חבריו ייחבשו תחילה; אך אז נפגע שנית ובפגיעה זו מצא את מותו; זה היה ביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בקרב שנערך בשעפת באיזור ירושלים. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בשפיים. קיבוצו הוציא עלון לזכרו - "ביטויינו". כן הופיעה חוברת לזכרו בשם "אלדד". בחוברת-הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל אלדד דדי קרוק - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אריה ורות. נולד ביום ז' באלול תש"ז (23.8.1947) בבודפשט שבהונגריה ועלה עם הוריו בסוף שנת 1956. הוא למד בקיבוץ עין- דור ובבית-הספר החקלאי בנהלל. מוטי היה נער חביב וטוב-לב שהכל אהבוהו. הוא הירבה בקריאת ספרים. לפני גיוסו למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת העתודה האקדמית.

כשפרצה מלחמת ששת הימים נקרא מוטי לשירות ובמלחמה נפצע אנושות. מאז נפצע היה מאושפז בבתי-חולים שונים, ולמרות הקשיים שהיו מנת חלקו הצליח לסיים את לימודי התואר הראשון בביולוגיה ולהמשיך לקראת התואר השני. ביום ו' באב תשל"ב (17.7.1972), חמש שנים לאחר המלחמה, נפטר בגלל פציעתו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי מרדכי מוטי קראי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בנם-יחידם של ריכרד ומרים. נולד ביום ט"ז בטבת תרצ"ז (30.12.1936) בורשה, בירת-פולין. משפחתו השפיעה עליו רב אהבה וטובה ובבית ספג את יסודות הבטחון שעמדה לו בשנים הבאות. אביו היה משפטן צעיר שהצטיין בכשרונותיו; אמו התעניינה בספרות יפה ונטייותיה השפיעו על גיבוש אישיותו. לפני שמלאו לרוברט שלוש שנים פרצה מלחמת-העולם השנייה והמשפחה נאלצה לעבור מהרובע הפולני אל הרובע היהודי. לא עברה אף שנה אחת ושערי הגיטו נסגרו. בקיץ של שנת 1942 נמלטה האם יחד עם רוברט ומצאו מקלט בבית-ידידים פולנים, אשר בעזרתם השיגו גם תעודות מזוייפות. אך בתחילת 1943 נלקח אביו של רוברט למחנה- ההשמד. בימי המרד בפולני גורשו רוברט עם אמו וסבתו מהעיר הבוערת למחנה עבודה בברלין כפולנים; זה היה באוגוסט 1944, אבל בסוף אפריל 1945 - ורוברט אז בן שמונה שנים - שוחררו תושבי-המחנה על-ידי הצבא האדום ורוברט, אמו וסבתו חזרו לפולין. בשובם לורשה יצאה האם לעבודה וסבתו טיפלה בו באהבה ובמסירות. בראשית 1946 עזבה המשפחה את פולין, עברה לרומא ורוברט נרשם כתלמיד בבית-ספר איטלקי, אשר בו רכש מהרה את השפה האיטלקית והצטיין בלימודיו. האפיזודה האיטלקית נמשכה כשלוש שנים ושמשה כשלב מעבר בין תקופת-המלחמה ובין עליית המשפחה לארץ -בסוף מאי 1949. בבואה עברה לגור בשכונת-עולים ברמת-גן. בעית השפה והתנאים שלא היו קלים הסבו לילד קשיים מרובים. במשך שנה אחת למד בכפר- הנוער בבן שמן, אשר בו סודר במסגרת "עלית הנוער". בתחילה היתה גם קליטתו במוסד לא קלה ביותר מפני געגועיו למשפחה, וכעבור שנה נאלץ לעזוב את לימודיו שם עקב מחלתו ועבר לבית-הספר היסודי אשר ברמת-יצחק. בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון אשר ברמת-גן, "אוהל-שם", הצטיין בכשרונותיו, ובמיוחד בהיסטוריה. בהיותו תלמיד כיתה ז' הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ועם סיום לימודיו התיכוניים יצא להכשרה לקיבוץ הגושרים ויחד עם הגרעין כולו הצטרף לקיבוץ יראון ושהה שם כמה חודשים. בשל מצב בריאותו לא גויס רוברט לשירות-הצבאי. הוא עזב את הקיבוץ ובראשית 1956 התקבל לאוניברסיטה העברית בירושלים כסטודנט בפקולטה למדעי החברה ולמד בחוגים לכלכלה ולמדעי-המדינה. בינתיים הוא עבד במשרד-האוצר ובשנת 1958 קיבל את התואר .B.A הוא המשיך את לימודיו תוך כדי מתן עזרה להוראה במחלקה לכלכלה ואת התואר .M.A קיבל בשנת 1961. לקראת סוף אותה שנה החל לעסוק בעבודת-המחקר שלו לקראת התואר "דוקטור" ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס". ביולי 1962 נסע לגאנה למשך שנה אחת ושם עסק יחד עם עוד שני חברים במחקר הכלכלי של גאנה בת-זמננו; מחקר זה מומן על-ידי קרן פורד. בקיץ 1963 חזר ללונדון והשלים את עבודת-המחקר שלו לקראת הדוקטורט בקיץ שלאחריו. בשנת 1965 פורסמה העבודה הזאת בצורת ספר. בינתיים נשא רוברט אשה ובשנים הקרובות נולדו לו בת ובן. בשוב רוברט לארץ נתקבל כמרצה בכיר במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים ובחוג ללימודים אפריקניים ואלה ששמעו תורה מפיו היו כרוכים אחריו ושותים בצמא את הרצאותיו. אף עסק במסגרת מכון פאלק במחקר כלכלי של ארץ-ישראל - פלשתינה. הרבה הגה רוברט בבעיית יחסינו עם ארצות ערב ולבו היה נתון לדמותה החברתית-המוסרית של מדינתנו ואת דעותיו הביע לא אחת בויכוחים פומביים ב"קול ישראל" ובאוניברסיטה. מאחר ולא שירת מימיו לא נקרא להתיצב לדגל במלחמת ששת הימים, אבל באותם ימים מכריעים הרגיש רוברט את הצורך לקחת חלק פעיל בנעשה. מתחילה התנדב לשירות ליחידת הרכב הירושלמית אך בעיניו לא עשה די הצורך והתנדב לגדוד של חיל-רגלים קשיש אשר בירושלים המיועד לשמירה ולעניני בטחון - וביום הראשון למלחמה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בעמדת-תצפית בקרב שנערך בשכונת בית-ישראל ב"גן הירק" בירושלים הבירה. הניח אשה ושני ילדים; הצעיר בשניהם טרם מלאה לו שנה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. יש לציין כי במשך חייו פירסם רוברט עבודות בארץ ובחוץ-לארץ המהוות נכס מדעי לא מבוטל (כגון ספרו על מבנה המשק היהודי בארץ-ישראל ובישראל) וכמה מאמרים (כגון על קווים בהתפתחותה של כלכלת אפריקה הטרופית) ב"שלושים" לנפלו סודרה עצרת-אזכרה באוניברסיטה העברית בירושלים ובדברים שנשמעו בה ראו אור על-ידי האוניברסיטה. מספר חברים הקדישו את עבודותיהם המדעיות לזכרו. סבתו, הלנה שרשבסקה, הקדישה לזכרו את שני ספריה (את "הפרק האחרון", שהופיע בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ואת "בין הצלב והמזוזה" שבהוצאת ,מורשת" וספריית-הפועלים), כי בשניהם נזכר רוברט תכופות. פרק על רוברט נמצא בספרו של תדי ברקמן "סברא". זכרו הועלה ושמו הונצח בספר "המלחמה על ירושלים" למשה נתן. בספר "נזכור" בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי רוברט שרשבסקי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם ושמחה. נולד ביום כ"ז בשבט תש"ג (1.2.1943) בירושלים. את לימודיו התחיל בבית "בתלמוד תורה" בשכונת ימין משה: לאחר-מכן למד בבית-הספר היסודי "נחשון" בעיר והשלים את לימודיו היסודיים בקבוצת דגניה ב', אשר לשם נשלח. יום-טוב שהה שם עד הגיע יום-גיוסו. הוא התנדב לנח"ל ואחרי השתתפותו במערכת-סיני עשה את תקופת השל"ת (שרות ללא תשלום) בתל- קציר. לאחר-מכן עבר את האימון המתקדם ביחידת הנח"ל המוצנח. בסיימו את שירותו בצבא חזר הביתה למרות שבכל לבו נמשך למשק כי את החיים שם ראה כאידיאליים. אבל המצב הכלכלי בבית היה ירוד ביותר - ויום-טוב מטבעו לא הרבה לדבר אך הרבה לעשות למען עזור לנצרכים. בעזרתו עברה המשפחה לבת-ים ומתחילה עבד בבניין. הוא חסך כסף, קיבל רשיון-נהיגה ועבד כטרקטוריסט ואת רוב כספו נתן להוריו להוצאות-קיומם. הוא שאף להשתלם במכונאות ובכל לבו רצה לעבוד בקיבוץ. בשעות-הפנאי שלו עסק בספורט ובייחוד בשחייה - והשתתף בצליחת הכנרת. אחרי שהשתחרר מן הצבא היה יוצא למילואים מפעם לפעם ואף לפני מלחמת ששת הימים נמצא במסגרת זו. מפקד-פלוגתו כתב עליו במכתב- התנחומים לבני-משפחתו, כי יום-טוב הצטיין בכוח רצון והתמדה והיה מוכן לכל מאמץ ולכל תפקיד, ובהמשך מכתבו סיפר כי בשעה שהפלוגה התקדמה לעבר האויב ופרצה לשחרר את ירושלים ישב יום-טוב בעמדה ליד סנהדריה והמטיר פגזים על האויב ובזה איפשר את כיבוש איזורי-הגבול וחומות העיר העתיקה - עד שביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), כאשר נפל בקרב שנערך בירושלים הבירה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יום טוב שרם - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אברהם ורחל. נולד ביום ט"ז בשבת תש"א (13.2.1941) בתל- אביב. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי (ביל"ו) למד בבית-הספר התיכון העירוני ב' בתל-אביב. היה נחשב לתלמיד טוב. השתייך לתנועת בית"ר. בשעות-הפנאי שלו עסק בצילום אמנותי. עם תום בחינות-הבגרות גויס לצה"ל באוגוסט 1959 ושירת ביחידות שונות בחיל-הרגלים בתפקידי פיקוד והדרכה. בקיץ 1961 זכה בדחיית שירותו לצרכי לימודים והתחיל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למדעי-הטבע כשהחוג העיקרי שלו היה גיאולוגיה. הוא הצליח בלימודיו וזכה לפרסי- לימוד שונים. בפגרות-הקיץ היה עובד בחברת "תה"ל" בעבודה הקרובה לתחום- לימודיו. אחרי שלוש שנות-לימוד הגיע לתואר .B.S.C בציון גבוה והמשיך בלימודיו לקראת התואר .M.S.C וסיים בהצטיינות. מדי פעם היה נקרא למילואים ואף במלחמת ששת הימים היה במסגרת זו. אך ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב צור-בחר אשר בירושלים. הניח אשה ובן שטרם מלאה לו שנה; בתו נולדה כחמישה חדשים אחרי שאביה נפל. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "נזכור", בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון. בחוברת שהוציאה לאור חטיבתו הונצח שמו. בבטאון תלמידי תיכון עירוני-דתי ב - ג "עלים" הובאה כתבה עליו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל ראשון מנחם-גדעון שרגא - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מרדכי וחיה. נולד ביום י' באייר תש"ג (15.5.1943) באורל אשר ברוסיה. בשנת 1948 עלה לארץ. סיים את לימודיו היסודיים ואחרי זה הוא עשה את זמנו בקבוצת-החוף של ים התיכון - נוה-ים. השתייך ל"בני-עקיבא". במאי 1961 גויס לצה"ל ואחרי שגמר את שירותו הסדיר היה יוצא למילואים וגם במלחמת ששת הימים היה במסגרת זו. ביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל במעוז ציון שליד ירושלים, כשהוא נמצא בחפירה לפני ההתקפה ונפצע בה מפגיעה ישירה בפגז. הניח אשה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. רשימה עליו פורסמה בחוברת שהוציאה עיריית נתניה לזכר הבנים שנפלו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי ראשון חנוך שקלו - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אדית ויוסף שנורמן. אהוד נולד ביום כ"ח בכסלו תש"ד (25.12.1943) בירושלים, אח צעיר של דליה. הוריו הגיעו לירושלים מפולין במחצית שנות השלושים, האם הייתה מורה להתעמלות והאב היה איש ביטחון שנים רבות, חבר ה"הגנה" ומייג'ור בבריגדה היהודית בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.

בראשית מלחמת העצמאות היה אביו של אהוד קצין קישור מטעם הסוכנות היהודית לשלטונות הבריטים בארץ. אהוד היה אז בן ארבע שנים וחווה את מאורעות המלחמה בירושלים: ההפגזות, קיצוב המים והמזון, איסוף רסיסי פגזים וקליעים. המאורעות הותירו בו רושם עז, ובהיותו בן לאיש ביטחון החליט כבר אז שייעודו בתחום הביטחון. בתום מלחמת העצמאות היה יוסף, אביו של אהוד, חבר בוועדת שביתת הנשק עם ירדן. אחר כך מונה כחבר בוועדת שביתת הנשק עם לבנון, לכן ב-1949 המשפחה עברה לחיפה.

אהוד החל את לימודיו בבית הספר היסודי "חוגים" בחיפה. כשהיה כבן עשר הוקמה חטיבת הצנחנים, ואהוד החל לאסוף כל פרט אודותיה. על דלת ארון הבגדים שלו צייר מצנח.

בתום לימודי היסוד אהוד התקבל כחניך למחזור ח' בפנימייה הצבאית בחיפה, ובמסגרת זו למד לימודי תיכון בבית הספר הריאלי בעיר. בפנימייה מצא אהוד את ראשית התגשמות מאווייו, את כור המצרף של מפקדי צה"ל. המשמעת הצבאית תאמה את אופיו, הוא התמסר ללימודים ולאימונים והיה נחוש להצליח בכל המבחנים. ואכן אהוד הצטיין בכול, בעיקר במקצועות התורה הצבאית, השדאות, קליעה למטרה וספורט לסוגיו. כן בלט כמנהיג בקרב עמיתיו ללימודים, מי שמדרבן את כולם ומפשר בבעיות, מי שדעתו מקובלת על כולם. בטקס הסיום של המחזור עמד אהוד על מגרש המסדרים זקוף, מישיר מבט, נחוש ומצוחצח, עת הוענקה לו תעודת החניך המצטיין.

במקביל ללימודיו היה אהוד חניך ומדריך בתנועת "הצופים". הוא בלט כמדריך מסור, שהיקנה לחניכיו ערכי אהבת המולדת לצד אימוני כושר ושדאות. מפעם לפעם הוא גם פרסם בביטאון הצופים רשימות שהביאו את דעותיו בנושאי חינוך והדרכה. כל אלה פיתחו באהוד את תכונות המנהיגות והדוגמה האישית.

לאורך כל שנות לימודיו אהוד עסק הרבה בספורט, בעיקר באתלטיקה, בשחייה ובדיג תת-מימי. הוא אהב מאוד את הארץ והירבה לטייל במרחביה – ברגל או רכוב על אופניים, ותמיד במכנסיים קצרים. בטיולים שילב אהוד עוד שניים מתחביביו – איסוף מאובנים וצילום. בעיזבונו נמצאים מאובנים רבים, לצד אוסף תצלומים. מאימו ספג אהוד אהבה מיוחדת לאמנות, בשעות הפנאי הוא נהג לבקר בתערוכות ובמוזיאונים, אהב מוזיקה וכנער הקים לעצמו ספרייה של שירי עם מארצות הברית.

מהפנימייה הצבאית אהוד התגייס לצנחנים, והוצב כמפקד כיתה (מ"כ). ימיו הראשונים בתפקיד היו קשים, שכן עמיתיו המפקדים וחניכיו ראו בו – מי שהגיע מהפנימייה ישירות לתפקיד מ"כ ולא עבר טירונות וקורס מ"כים בצנחנים – נטע זר. אך עד מהרה הוא בלט במקצועיותו, במנהיגותו ובהזדהותו המלאה עם ערכי צה"ל וזכה באמון ובהערכה מכל סובביו. עם הזמן נרשמו בפנקסו של אהוד חמישים צניחות, כולל צניחות חופשיות.

כישוריו של אהוד זוהו על ידי מפקדיו והוא התקדם בתפקידים בקצב מהיר: סיים קורס קצינים כחניך מצטיין, היה מפקד מחלקה, סגן מפקד פלוגה ומפקד פלוגה. כמפקד השתתף בפעולות רבות, ביניהן מבצעים בקלקיליה ובסמוע, ושמו הלך לפניו כלוחם נועז וכמפקד מוכשר. בתום שירות החובה הוא המשיך לשירות קבע בצנחנים.

קצין צנחנים ראשי הראשון, אהרון דוידי, ומפקד חטיבת הצנחנים רפאל איתן, סימנו את אהוד כמתאים לתפקידים מיוחדים ושלחו אותו לקורס מפקדי קומנדו בצבא הצרפתי, קורס אותו סיים בהצטיינות. בשובו נבחר להקים בצנחנים יחידת סיור ממונעת על שריוניות שנרכשו מצרפת. לצורך כך אהוד למד צרפתית בקורס מזורז ונשלח לצרפת להשתלמות על שריוניות AML. אחר כך הצטרף אליו בצרפת צוות שעבר הכשרה בהפעלת השריוניות, שבצה"ל קיבלו את השם – "דוכיפת". היחידה המתהווה אומצה על ידי חיל השריון, ומפקדיה עברו קורס מפקדי טנקים.

אהוד ניצח על כל הפעילות. הוא בחר את לוחמי היחידה שהקים, פיקד על אימוניהם וגיבשם לכדי יחידה לוחמת. בסוף שנת 1966 הוקמה סיירת דוכיפת. סגן אהוד, מקים היחידה ומפקדה, בלט כמפקד כריזמטי ומוערך, ורבים אמרו עליו כבר אז שקורץ מחומר רמטכ"לי, שנועד לגדולות.

בימי המתיחות שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים עוד לא היה לסיירת החדשה תפקיד מבצעי. בצהרי היום הראשון למלחמה, 5.6.1967, פרצו הקרבות בירושלים, שבה עבר אז הגבול בין ישראל לירדן, והסיירת צוותה ליחידות הלוחמות: מחלקה בראשות סגן המפקד צורפה לחטיבה 4, ושאר היחידה בפיקוד אהוד צורפה לחטיבה 10, חטיבת הראל. גזרת החטיבה הייתה צפון פרוזדור ירושלים ומשימותיה - חסימת כוחות שיגיעו מירדן, וכן פריצה למובלעת הישראלית בהר הצופים.

סרן אהוד נפל בקרב ביום השני למלחמת ששת הימים, כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). בלילה שלפני כן התקדמו שריוניות סיירת דוכיפת לצד הטנקים בדרך הסלעית מצפון לירושלים, ובשחר היום השני למלחמה הגיעו לגב ההר באזור תל אל-פול בציר ירושלים – רמאללה (כיום – פסגת זאב). בהגיעם התקבל דיווח על התקדמות חטיבת שריון ירדנית ממזרח לעברם ומפקד החטיבה הורה לסיירת דוכיפת, שהייתה בראש הכוח, להתמקם במטרה לבלום אותם. אהוד פרס את כוחותיו ואלו החלו לירות לעבר טנקי ה"פטון" הירדנים. פגז שנורה פגע בשיריונית של אהוד, בעת שתמרן לעמדה שלטת, הוא והתותחן נהרגו במקום.

אהוד היה בן עשרים ושלוש בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר הורים ואחות.

אהוד מונצח בכמה אופנים:

הקרן הקיימת לישראל נטעה את "חורשת הארבעה" בהרי ירושלים, לזכרם של ארבעה קצינים שנפלו במלחמת ששת הימים - ואהוד ביניהם.

פרס על שם אהוד ניתן מדי שנה לחניך מצטיין בפנימייה הצבאית בחיפה.

הופק סרט הנצחה מטעם עמותת הצנחנים.

בשנת 1988 יצא לאור ספרם של משה גרשוביץ, אריה חשביה ויוסף אשכול: "באמונה שלמה: סיפורה של סירת 'דוכיפת' ושל מפקדה סרן אהוד שני".

בשטח פארק דני-הי בקיסריה, המנציח את הנופלים בוגרי הפנימייה הצבאית, יש מטווח ירי שהוקם לזכר אהוד, אשר עסק הרבה בספורט הקליעה.

שמו של אהוד מונצח בכמה אנדרטאות לזכר הלוחמים שנפלו בירושלים, ביניהן:

אתר ההנצחה בגבעת התחמושת. אביו של אהוד היה מנהל האתר עד פטירתו.

אנדרטה בגן ציבורי בגבעת המבתר בירושלים לזכר שנים-עשר נופלי סיירת דוכיפת, ביניהם אהוד, שנפלו באזור תל אל-פול במלחמת ששת הימים.

אנדרטה בפארק הארכיאולוגי בגבעת זאב לזכר כל נופלי סיירת דוכיפת. האנדרטה הועברה לכאן ממקומה המקורי, שדה הקרב בתל אל-פול. בסמוך נקרא רחוב על שם היחידה – רחוב סיירת דוכיפת.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סרן אהוד שני - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן אריה וחיה שני (קירשנבוים). נולד ביום ג' באב תש"ג (4.8.1943) ברעננה. כאשר הגיע לגיל-הלימודים למד בכיתות היסודיות בבית- ספר על שם "רמז" ובבית-הספר "ליאו בק" בחיפה. הראה פעילות רבה בחיים של בני-כיתתו ובלימודיו עשה חיל אף כי לא נמנע ממעשי-משובה-וקונדסות. מגיל צעיר הראה כשרון למוסיקה ומפני כשרונותיו בשטח זה היה מנגן בכינור, בגיטרה ובמפוחית- פה. כשבע שנים מחייו הקדיש למוסיקה בלימודיו בקונסרבטוריון. ידיד מסור וטוב היה ומימיו לא היה נוהג להלשין על חבר אף-על- פי שידע כי הוא אשם במעשהו. בימי לימודיו בבית-הספר המקצועי שליד הטכניון העברי בחיפה (בסמ"ת) לא נטש את המוסיקה והיה נגן קבוע בתזמורת הגדנ"ע. כן היה מקדיש לא מעט מזמנו לפעילות בתנועת "הצופים". בספטמבר 1961 הגיע אבינועם לגיל-הגיוס, התנדב לנח"ל וכן הגיע לקבוצת מגל. סוג-בריאות נמוך נקבע לו - וללא הצדקה, לדעתו - ועל זכותו לעבור קורס-צניחה נלחם בכל כוחותיו עד שלאחרונה זכה במלחמתו זו. במשק מגל ראה את מעשי תוקפנותן של השכנים הערביים, אך על כל אלה לא הרגיש כל שנאה כלפיהם. כמנהגו כל ימיו המשיך בנגינה ובשעה שלא עסק בכך היה שולח ידו לכתיבה על נושאים שונים ונפשו מצאה לה ביטוי גם בדברי-שיר-וחרוז; ביחוד כתב שירי-מולדת - ואף השתפך בנושא השואה, שלא היה קרוב אליו כיליד-הארץ. הוא גם נמשך אחרי הקורס לאמנות בבית-הספר לפעילי ההסתדרות ואף בצילום עסק. אחרי שחרורו מן הצבא היה יוצא למילואים מדי פעם וגם בימים לפני מלחמת ששת הימים היה כן. אבינועם יצא מירושלים הבירה כשהוא משמש מפקד-כיתה על גבעת התחמושת ובשעה שזו הסתערה על היעד שימש מפקד-פלוגה ונפל תוך גילוי אומץ-לב ותושייה; זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר לזכרו בשם "נועם" הוציאה משפחתו לזכרו. בספר ב"דרכם", בהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר נופלי האיחוד במערכה, הובאו דברים אליו ומשלו. גם בספר "מאריות גברו", של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. ב"ירושלים של צנחנים" הועלה זכרו. מעזבונו הובא בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל הוא "גוילי אש", כרך ד'.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי אבינועם נועם שני קירשנבוים - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בנם-בכורם של נתן והינדה, מראשוני חברי כפר-עציון. נולד אור לראש חודש מרחשון תש"ה (16.10.1944) בכפר-עציון. הימים ימי אימים היו, ימי השואה באירופה, וההורים מפליטי-המלחמה חיפשו שם לבנם ובחרו במאיר, כי השם קיפל בראשי-תיבותיו את שמות הוריהם-הם שניספו בשואה. את שלוש שנות-חייו הראשונות עשה בכפר עציון; אך בבוא חורף שנת תש"ח, כאשר הוטל המצור על גוש עציון במלחמת-הקוממיות, הועבר ירושלימה עם שאר הילדים. אבל הגורל התאכזר לגוש עציון, ה"גוש" הוכרע ערב יום הכרזת המדינה ומגיני הכפר, רובם ככולם, נפלו בקרב. מאז עברו על מאיר נדודים רבים שהשאירו את רישומם על התפתחותו. נטייתו לעמל-כפיים ולמכונאות בלטה במאיר עוד בילדותו ובסיימו את לימודיו בבית- ספר יסודי בחיפה המשיך ללמוד ב"ישיבה" מקצועית-תיכונית בכפר סיטרין על-יד עתלית. באותה תקופה התבלט בו כושר המנהיגות והצטיינותו במקצועות הטכניים, אף-על-פי שהיה בו היצר לעשות מעשי- קונדס ותעלולים אשר חיבבוהו על חבריו - וגם מוריו ומחנכיו העריכוהו על פיקחותו וכנותו. הוא היה שקט מטבעו ואהב את עבודת- הכפיים בכל לבו ונפשו. את לימודיו סיים כבעל מקצוע מעולה במסגרות ובמכונאות-רכב ואחרי ביקורו בנגב הרחוק חזר מוקסם ומאוהב במרחבי-המדבר עד כדי כך שאמר בלבו לחזור למקום באחד הימים ולקבוע את ישיבתו שם למשך כל ימי-חייו. היה עורך טיולים רבים במרחבי-הארץ. חבר וידיד טוב היה, אהב את הזולת ובפשטות כנה פעל תמיד כחבר לעזרת רעהו. ביוני 1962 גויס לצה"ל ואנשי לשכת-הגיוס לא ידעו דבר על מחלת-הקצרת שלו, שבגללה פחד מאיר שלא יורשה לו לצנוח. מאיר הצטרף לנח"ל מוצנח, יחד עם כמה מחבריו מכפר-עציון, עבר את אימוני- הצניחה וקיבל את כנפי-הצנחן. בזמן שירותו הסדיר נמנה בין העולים הראשונים בהיאחזות במעלה-הגלבוע. תקופה זו היה מזכיר תמיד כאחת היפות בשנות חייו הקצרים. במשך ששה שבועות עמד מאיר על משמרתו. הוא גמר את שירותו הסדיר ועם שחרורו מן הצבא התיישב בקבוצת בארות-יצחק, בה היה אחראי על משק-המכונות; הוא התחבב על הכל - ובייחוד על הילדים, אשר כלפיהם היתה לו "חולשה" מיוחדת. בעיני חבריו הרבים הוא זכור כבעל תושייה בלתי-רגילה בכל תפקיד צנוע, שתקן וחיוכו המגלה את טוב-לבו נסוך על פניו תמיד. כאמור, נמנה מאיר על בוני כפר-עציון והקשר ביניהם לא נפסק. במשך כל השנים בקייטנות המשותפות ובכינוסים חלם עמם יחד על שחרור הר-עציון וראה את עצמו כאחד מבוניו לעתיד. ואכן חלום זה נתגשם, הבנים קיימו את נדרם ושבו אך מאיר לא זכה לכך. עם פרוץ מלחמת ששת הימים היה בין אנשי-גדודו ובליל היום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), יצא מאיר להתקיף את בית-הספר לשוטרים בגבעת התחמושת בירושלים הבירה בקרב פנים אל פנים בתוך התעלות. ניתנה הפקודה להסתערות על הגבעה; הוא זינק החוצה ונפצע מצרור - ובשעה שהובילוהו לבית-החולים "הדסה" יצאה נשמתו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. ב"שלושים" לנפלו של מאיר ושל חברו יצא "ידיעון", עלון של בארות-יצחק המוקדש לזכרם. "במעלות גיבורים", בעריכת ישראל ארליך, הובאו דברים עליו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי מאיר שנור - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מרדכי וטאג'י. נולד ביום י"ב בתמוז תש"ג (15.7.1943) בעיר בוכאן אשר באירן. בגיל שבע עלה מאירן לארץ בתוך משפחתו הענפה. למד בבית-ספר יסודי בכפר פטיש אשר בנגב ולאחר-מכן למד וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון החקלאי "אשל הנשיא" אשר שם. חרוץ ונבון היה והתגבר על כל קשיי החיים והמשפחה. בנובמבר 1961 גויס לצה"ל כשריונאי ואחרי שירות של שנה שוחרר בגלל ההכרח לתמוך בקיום משפחתו וצורף לכוחות- המילואים. במשך הזמן הסתדר בעבודה ברחובות וכן הקים לו קן-משפחה עם רעייתו הצעירה. בשנים האחרונות התקבל כעוזר לראש מחלקת-הגננות במועצה המקומית קרית-גת. היה אהוב על הממונים עליו ועל העובדים אתו. אהב לעזור לכל דורש כמיטב יכולתו. במלחמת ששת הימים נקרא לדגל, וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בבידו אשר ביהודה בשעה שהסתער לעבר קווי-האויב. הניח אשה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. שמו הונצח ב"עלי מרחבים" של המועצה האיזורית מרחבים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי שלום שמשי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מרדכי ורבקה. נולד ביום י"א בניסן תש"ה (25.3.1945) בחיפה. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "מעלה הכרמל". היה חבר בתנועת-הנוער של "השומר הצעיר". עם לימודיו התיכוניים שיקע עצמו במקצוע המכונאות בבית-הספר "בסמ"ת". שקט היה מטבעו וצנוע, ואף כי חיוך היה מרחף על שפתיו רציני ביותר היה בשעת הצורך. תמיד היה מוקף חברים וידידים מסורים ובנימה השקטה והצנועה שבו ידע להרחיק ריב ומדון ומטבעו לא היה להטיל אשמה בזולתו. את חייו החברתיים הקדיש לתנועתו, שבה פעל כחניך - וגם כמדריך לאחר-מכן. בייחוד אהב לסייר לארכה ולרחבה של הארץ. באוקטובר 1963 גויס לצה"ל ועם חבריו יצא לגרעין נח"ל אשר בו מילא את התפקיד של מרכז-הגרעין. לאחר תקופת-ההכשרה הגיע לאימון המתקדם. כושר גופני מיוחד היה לו ותחושת-החובה- והמצפון הביאו אותו לצנחנים; ביניהם נעשה חביב על החברים, כי ידע לעודד את עמיתו ולשמור על מורל הגבוה של החבריה. היה דרוך ונכון לכל משימה. בגמרו את שירותו הצבאי יצא גרעינו להשלמה בקיבוץ מצר, אשר בו בנה את ביתו יחד עם חברתו-לגרעין. בקיבוץ היה פעיל ביותר בייצגו את הגרעין במזכירות המשק והשתלב בעבודת-המוסך שם. בראשית ימי-הכוננות למלחמת ששת הימים נקרא זאב לדגל כשם שהיה נקרא למילואים קודם-לכן. הוא קיוה כי לא יקרה דבר וממכתבו שנכתב יום אחד לפני נפלו קורן מטען של מורל גבוה ובו ביקש לא להיתפס לפניקה. אולם למחרת היום, ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בסנהדריה אשר בירושלים הבירה. בהימצאו בעמדת-מרגמות נפגע מפגז אויב פגיעה ישירה. הניח אשה ובת שלא מלאו לה שנה בנפול אביה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר- הרצל בירושלים. קיבוץ מצר הוציא חוברת לזכרו בשם "זאביק". בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון. גם בחוברת 53" מהם" הובאה פרשת-חייו ומותו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי זאב זאביק שמואלי - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שמעון ופנינה. נולד ביום ט"ו בטבת תש"ו (19.12.1945) בהרצליה. בהגיעו לגיל-הלימודים למד בבית-הספר היסודי על-שם ברנר ולאחר שסיים את לימודיו שם למד בבית-הספר התיכון. הצטיין בלימודיו וסיים אותם. מילדותו היה חבר בתנועת-הנוער וכתוספת לערכים שספג בבית-הוריו רכש כמה ערכים רצויים מן התנועה שאליה השתייך, היינו - את אהבתו לכל אדם ואת חיבתו למולדת. מנעוריו ברורות היו מטרותיו בחיים: לתת את שירותו בצנחנים וללמוד את תורת-הרפואה, כי באלה יוכל לשרת את הארץ ויושבי-בה. באוגוסט 1963 גויס לצה"ל, התגייס לצנחנים, עבר קורס-חובשים וקורס מ"כ, ובסיום הקורס הפך למפקד-כיתה ולאחר-מכן - לסמל-מחלקה. במשך שירותו השתתף בפעולת- התגמול בקלקיליה, והיה מן הסמלים הבודדים שמפקד-הגדוד בחר להשתתף בפעולה זו. הוא נימנה עם כוח-הרתק, שמטרתו היתה לחפות על החבלנים בפעולתם. כאשר שוחרר מן הצבא עבד וחסך את הכסף ללימודים ואז היה פנוי להתחיל בכיוון המטרה השנייה בחייו; הוא לימוד-הרפואה. הוא עמד בחינות הכניסה אל האוניברסיטה בבולוניה ונתקבל כסטודנט בפקולטה לרפואה שבה. בנוסף לקשיים השפה ובלימוד עצמו הכבידו עליו גם געגועיו לארץ. אך מתוך מאמץ של שקידה התגבר נתן עליהם - ובאחת התנחם כי עם הזמן שיחלוף יתקרב הוא להגשמתו של חלום-חייו. במכתביו להוריו, לחברתו ולחבריו נתן ביטוי לכיסופיו כגון: "איטליה יפה מאד, אך הארץ יפה יותר...". השלג כאן הוא חוויה אמיתית, אך השמש שלכם הרבה יותר נעימה..." דברים כאלה שימשו עדות לגעגועיו לארץ. מתחילה אמר לשוב לארץ עם סיום שנת-הלימודים, לשאת את חברתו לאשה, ולחסוך כסף לשם המשכת-לימודיו. אבל בהגיע הידיעות על המתיחות בארץ שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים לא מצא נתן מנוח. הוא דורש מאת חבריו הישראלים לחזור לארץ בלי דיחוי ולהצטרף ללוחמים. מכתביו היו מלאי דאגה וחרדה לבית ובבוא הידיעה כי מיצרי טיראן נסגרו הביע את אלה להוריו - והם ענו לו: "אתה מבוגר, נהג בהתאם לשיקולך ולמצפונך..." אז קם נתן וללא קבלת צו-גיוס הגיע לארץ כמתנדב לחיל-הרפואה. בהתלהבות הטיל את עצמו אל תוך המלחמה, וביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב שנערך ליד מוסיאון רוקפלר, מקום שם נפלו פצצות ונפגעו לוחמים רבים. בתוך השטח המופגז טיפל נתן בפצועים אשר באיזור ללא מחסה אף-על-פי שהפקודה היתה לתפוס מחסה, ובפגוע בו פצצה קטלנית נפל בין שאר חבריו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. אחרי שנפל החליט ציבור-הסטודנטים בבולוניה להקים את מועדונם על שמו - והמחלקה להנצחת החייל במשרד-הבטחון השתתפה בתרומה למטרה זו. ביזמת חבריו לרפואה בבולוניה והקהילה היהודית שם נקבע לוח-שיש בעברית ובאיטלקית בכניסה לבניין הקהילה היהודית שבמקום בנוכחותם של אחד ממוריו לרפואה, נציגי הקהילה והקונסוליה הישראלית. בבית-הספר התיכון בו למד נקראה הספרייה על שמו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. שמו הונצח בספרו של משה נתן "המלחמה על ירושלים" וכן מסופר עליו בספר "ירושלים לנצח" מאת אלי לנדאו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי נתן-נטע שכטר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן צבי וחיה. נולד ביום ד' באלול תש"ו (31.8.1946) בפרנקפורט על נהר מיין אשר בגרמניה. בהיות משה בן שנתיים בסוף שנת 1948 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה ביפו. לאחר ארבע שנים עברה המשפחה לירושלים שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "דורש ציון". שנה אחת למד לאחר-מכן בבית-הספר התיכון המקצועי ברנדייס. הוא היה תלמיד מצויין וזכה לציונים גבוהים ובזכות אלה קיבל סטיפנדיה בבית-הספר התיכון של ערב "גבע". בערבים למד ובשעות-הבוקר עבד ב"בנק ישראל" כדי לעזור בפרנסת-המשפחה. בעודנו צעיר השתייך לתנועת "בני-עקיבא, אשר בה התבלט בידידותו לחבריו, בחוש ההומור ובאינטליגנציה שלו הגבוהה. אהבה עזה נודעה ממנו לארץ בכלל ולירושלים בפרט. עוד כשהיה בכיתה א', בזמן שהוריו התכוננו להגר לזמן-מה לחוץ- לארץ, הודיע להם כי אם הם רוצים לנסוע - יסעו בלעדיו. כחבר בימק"א עסק בכדורסל, בכדורגל ובמיוחד אהב את השחייה. כן התעניין בספרות, בתיאטרון ובמוסיקה. אהב לבקר בקונצרטים ובתערוכות שונות - ובכל שטח התעניין באופן יסודי. באוגוסט 1964 גויס לצה"ל והתנדב לחיל-הצנחנים. השירות בחיל זה נראה לו טבעי ביותר וכן היה נוהג לומר: "אם כל אחד יחפש לו ג'וב קל, לא יהיו צנחנים. והם - הצנחנים - חייבים להיות מתנדבים וחיילים מעולים!". משה עבר קורס של מפקדי-כיתות וגם קורסים נוספים בצבא ובאחד מגדודי הצנחנים שירת ביחידת מ"כ בצוות תותח ללא-רתע. כן השתתף באחת מפעולות- התגמול נגד ירדן (הידועה בשם "ליל המשאבות") וגם היה בכוח החילוץ שהיה בקלקיליה. לזכותו נרשמו בפנקס הצניחות שלו שלושים צניחות ביום ובלילה. לאחר ששוחרר מן הצבא החל לעבוד בבית-מסחר לחוטים "ירושלמי" וחסך כספים ללמודי הכלכלה באוניברסיטה העברית. מדי פעם היה יוצא לשירות-מילואים ואף בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא לדגל - ובקרב שנערך בשכונה האמריקאית בירושלים הבירה נפל; זה היה ביום השלישי לקרבות-המלחמה, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" בהוצאת מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל משה שטרנפלד - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יחיד להוריו יהודה וצפורה. נולד לאחר גמר מלחמת-העולם השנייה. במלחמה זו שכלו הוריו את שני אחיו שהושמדו על-ידי הנאצים ואמו שמאנה להינחם על אבדן בניה ועם היוולד ישראל מצאה עידוד ורצון-חיים. ישראל נולד ביום ל' באב תש"ז (16.8.1947) בטאותאו אשר ברומניה. בואו לעולם הביא עמו את הפיצוי לכל הסבל הנפשי שידעו הוריו קודם-לכן. ישראל גדל כילד בריא וגאה ונסך מאורו על כל באי-הבית. בשנת 1950 עלה עם הוריו לארץ. בבתי הספר שבהם למד, בחברה שבה שהה ובבית- הוריו רכש ערכים נעלים. בהגיעו לגיל-הלימודים החל לומד בבית-הספר על-שם משה הס בחולון ולאחר שסיים את לימודיו בו המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון העירוני החדש שבמקום. השתייך לתנועת "הצופים" וכן היה בגדנ"ע. הוא היה קלעי חובב ופעיל מאד בענף זה. כן זכה במקום שני בתחרות קליעה לבתי-ספר תיכוניים. ישראל חיבב ריצה וכדורסל ובהם הצטיין. הוא אף אהב את הטבע ולא פעם אסף לביתו בעלי-חיים שונים וגידלם. בנובמבר 1965 גויס לצה"ל ולאחר הטירונות וקורס-ההכנה למפקדי-כיתות נשלח לקורס. בזמן היותו בקורס קיבל כמה ימי חופש בשל עקירת צפורן מרגלו אך לאחר כמה שעות חופשה החליט כי מקומו בבסיס אף כפצוע. משם עבר לתקופת-הדרכה קצרה ולאחר-מכן לקורס קציני חיל-רגלים ולמרות נקע ברגלו המשיך בכל אימוני-השדה. לאחר שסיים את קורס-הקצינים בדרגת סגן-משנה נשלח לבסיס-הדרכה שם שימש עד פתיחת פעולות-האיבה שבעקבותיהן הועבר לירושלים כמפקד על מחלקת-עתודה אקדמית. עוד הוא משרת בשירות-חובה פרצה מלחמת ששת הימים ובקרב שנערך בארמון הנציב בירושלים נפל; זה היה ביום הראשון לקרבות-המלחמה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מפקד-יחידתו כתב להוריו במכתב-התנחומים כי "כמפקד-מחלקה היה ישראל ראשון המסתערים שהוביל את מחלקתו תוך הפגזות קשות לכיבוש היעד, כשהוא נותן לפקודיו דוגמא אישית למופת. אנו יודעים כי מסירותו של ישראל ודביקותו במטרה לא נוצרו ביום אחד, כי תוצאה היא מהחינוך שקיבל בבית ומההכשרה של צה"ל שהיקנה לו בזמן שירותו הקצר". אחרי נפלו הועלה לדרגת סגן לאות הוקרה לשירותו. הספרייה אשר בבית-הספר על-שם הס בחולון ושבחלקה נרכשה בתרומת ההורים נקראת על שמו. בבית-הספר התיכון העירוני החדש שבמקום מוענק מדי שנה מגן על שמו לתלמיד המצטיין בחינוך גופני. רשימה לזכרו הובאה ב"מידות", עתונו של אותו בית-הספר.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סגן ישראל ג'ורי שטרן - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן קורט ויהודית. נולד ביום ט' בשבט תש"ה (23.1.1945) בברלין, בירת-גרמניה, בימיה האחרונים של מלחמת-העולם השנייה. בשנת 1952 לאחר שנמלט יחד עם אמו מארץ קומוניסטית ולאחר מסעות מייגעים הגיעו לארץ והתיישבו בפתח-תקוה בדירה קטנה אשר הכין להם אבי-המשפחה, שעלה לפניהם לארץ. למרות קשיי- השפה מצא מיכאל שפה משותפת עם חבריו והתחבב על מוריו בשל שקדנותו. כן אהב את הטבע - את כלבו ואת ציפוריו שהיו רעיו בביתו וכל שיח וצמח בשדה היו לו חברים ומקורבים. מיכאל למד בבית-ספר יסודי וסיים את לימודיו בו ולאחר-מכן למד את מקצוע המסגרות באופן יסודי, כי כוונתו היתה לבוא לעזרת המשפחה מאחר שמצבה הכלכלי היה קשה. הוא נטה לספורט ואהב את הטיול בארץ כשהוא רכוב על גבי אופניים. במאי 1964 גויס לצה"ל והתנדב לחיל-הצנחנים. מיכאל לא התאמץ להבליט את עצמו במיוחד אך הכל ידעו כי אפשר לסמוך עליו ובשל כך אהבו אותו. מיכאל היה מלא בטחון עצמי, חברותי. מוכן לעזור לזולת, אבל על כל אלה היתה צניעותו רבה. כאשר שוחרר מן הצבא חזר לביתו אולם הוא היה מחוסר עבודה והמצב בארץ בימים ההם היה קשה. משפחתו רצתה שהוא ימצא את מקומו בחוץ-לארץ אך הוא מאן לשעות לפניות של בני-משפחתו בטענו כי רק בארץ מקומו. ביוני אמר להתחתן והחליט לרהט את דירתו במו ידיו, אף-על-פי שמקצועו לא היה מקצוע הנגרות. אך לא כאשר תיכנן היה. מזמן לזמן היה יוצא למילואים וכן נקרא לדגל לפני מלחמת ששת הימים, וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך במערך מבוצר של שיך-ג'ראח בירושלים הבירה. הוא נפל מצרור אשר בא מאחד הבתים שאליהם עבר חלק מהירדנים שבמערך. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי מיכאל מיכה שטיינר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יהודה ואלישבע. נולד ביום י"ז תש"ה (26.8.1945) בתל-אביב. בהיותו בן שנתיים עברה המשפחה לרעננה. בימי ילדותו התבלט בתבונת-כפיים כי אהב לבנות צעצועים ולהרכיבם. בהגיעו לגיל הלימודים למד בבית-הספר הממלכתי ב' שבמקום והצטיין כתלמיד חרוץ ומוכשר. תמיד היה מוכן לעזור לזולת. בימי חופשתו מבית-הספר נהג לעזור לאביו בעבודת-הבניין. דויד נמשך לעבודה טכנית וכאשר סיים את לימודיו היסודיים החל ללמוד בבית- הספר התיכון ברעננה ולאחר-מכן השפיע על בני-גילו להצטרף אליו. כך תרם את חלקו בהקמת בית-ספר תיכון ברעננה. אחר-כך המשיך ללמוד ב"תיכון חדש" בתל-אביב והצטיין בו בעיקר בלימוד המקצועות הריאליים. אז התגבשה אצלו התכנית להמשיך וללמוד הנדסת-בניין בטכניון העברי בחיפה. דויד השתייך

לתנועת דרור - "המחנות העולים". בגיל י"ח עבר משבר קשה: מצד אחד רצה ללמוד בטכניון ומאידך גיסא נמשך להתיישבות. לבסוף גברה בו המשיכה לקיבוץ מתוך אהבתו והערצתו אל אחיו הגדול שגם הוא נמצא בקיבוץ ואז נמנה עם גרעין הנח"ל "נתיב", שהצטרף לקיבוץ רגבים בשומרון. בקיבוץ מצא את ייעודו. יומו היה מלא עניין בעבודה, בחיי-חברה ובעיסוק בתחביבים שונים, כצילום וכאיסוף-בולים. למרות שלא היה ספורטאי נתן את ידו לבניית מגרש כדורסל ועמל בכך רבות עד שעה מאוחרת. לצה"ל גויס ביולי 1963 והצטרף לנח"ל המוצנח. לאחר שסיים את שירותו הסדיר היה יוצא לשירות- מילואים מדי פעם ואף בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא לדגל. אמונתו הרבה בכוחו של צה"ל, בצדקת מלחמתנו, מסירותו ללא גבול לחבריו-ליחידה ודאגתו להם - אלה באו לידי ביטוי במכתביו האחרונים לביתו בתקופת-הכוננות. במכתבו האחרון להוריו הרגיע אותם לבל ייתפסו לפניקה כי הכל יהיה בסדר. "בקשר אלינו ואלי - יש על מה לסמוך. בכל אופן אני מבטיח לא לאכזב". הוא סיים בתקווה להתראות אך בקרב שנערך במושבה האמריקאית בירושלים הבירה נפגע כאשר רץ לחלץ פצוע אחר שליד הצומת מעבר לחומה; זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים עמוד לזכרו הוקדש לו בבטאון המועצה המקומית רעננה. בחוברת זכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. כן הועלה זכרו ב"יסודו", בטאון הסתדרות פועלי הבניין. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי דויד דדי שטיינר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן יהושע ומתא. נולד ביום י"א באב תש"ו (8.8.1946) בפרדס-חנה. ימי הילדות שלו ולאחריהם ימי נעוריו עברו עליו במקום-הולדתו. תחילה למד בבית-הספר היסודי שם ולאחר-מכן בבית-הספר התיכון החקלאי וסיים את לימודיו בהצטיינות. מלא חדוות חיים, ושובב היה משחר ילדותו בהתבלטו בשכלו החריף. השתייך לתנועת "הנוער העובד" ונתמנה המדריך בה; בן שלוש-עשרה היה אז. במסעות ובטיולים, במחנות ובפעולות היה פעיל מאד ונכון לעזור לחבריו. את זמנו הפנוי הקדיש לתחביב אהוב עליו מאד - הכדורגל. אך יחד עם זה היה מן המצטיינים בחקלאות לענפיה השונים. ביולי 1964 גויס לנח"ל. הוא ביקש להיות מדריך ומבוקשו ניתן לו כשנקבע לו המקום כמדריך לשנה ב"נוער העובד" אשר בקרית-גת. שם נטה לעזור לחברים לעודד אותם - תכונה המעידה על עדינות-נפשו וטוב-מזגו. לאחר-מכן עבר לאימון המתקדם. כשנה לפני שחרורו מן הצבא הצטרף לחבריו, לקבוצת גזר, ובמשק היה מסור ועבד בכל עבודה. בעיקר אהב את עבודתו כרפתן כי אהבתו לבעלי-החיים היתה גדולה והיא שהביאה אותו להמשכת לימודיו - רפואה וטרינרית. בחדרו היה תמיד ספר פתוח לקריאה - דברי עיון ומחשבה ואף ספרי-שירה. לאחר-מכן היו בנפשו לבטים קשים: הוא שאף להשתלם בחוץ-לארץ ברפואה וטרינרית ומצד שני ראה צורך לעזוב את המשק ואת חבריו לשם כך, אבל לפני נסיעתו לחוץ-לארץ נקרא למילואים אשר מהם לא חזר. הוא נתקבל לאוניברסיטה של ניו-יורק כסטודנט לביולוגיה (בפקולטה הטרום-רפואית) מתוך מטרה ללמוד רפואה וטרינרית. בד בבד קבלוהו גם באוניברסיטה העברית בירושלים ובמכון וייצמן ברחובות. אך במאי 1967, עוד הוא מתכונן לנסיעתו לחוץ-לארץ ומתכנן את המשך-לימודיו שם, בא צו הקריאה לדגל ושם לאל את חלומו. הוא יצא מלא בטחון ועוז, שהעיד חיוכו הלבבי וביום השני לקרבות המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בגבעת-התחמושת בירושלים בשעת לחימה בתעלות הגבעה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. זכרו הועלה ב"מכבים", בטאון הסתדרות מכבי ישראל בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי יעקב-שמעון יענקלה שטיין - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן ישעיהו ואיטה. נולד ביום י"ח באלול תש"ז (3.9.1947) במחנה מעפילים בקפריסין. המשפחה הגיעה לארץ מהונגריה לאחר גמר מלחמת-העולם השניה, דרך מחנות אונרר"א באוסטריה ובאיטליה - ובמחנה המעפילים בקפריסין. כאשר המשפחה שוחררה מן המחנה כעבור שלושה חדשים עלתה לארץ; זה היה ב-30 בנובמבר 1947, למחרת ההצבעה באו"ם על מדינת ישראל. בזכות התינוק הירשו הבריטים להורים לעלות לארץ. ילד חמד, מסור ורגיש היה אברהם אשר גדל בשדה-נחום ולאחר-מכן בעין-חרוד. אברהם למד בבית-הספר היסודי בשדה-נחום וסיים את לימודיו שם ולאחר-מכן למד בכיתות-ההמשך בעין-חרוד. תחביבו היה מלאכת-יד, ביחוד גילופי-עץ. היה חקלאי ועבד בשדות - בשלחין, בכותנה ובאספסת. חרוץ ושקדן היה ואחראי בעבודתו. לבו היה פתוח לתת יד עוזרת לכל מי שיבקשנה ממנו. כאשר סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון אמר: "אחרי הצבא אמשיך ללמוד". בנובמבר 1965 גויס לצה"ל ועד יום נפלו שירת בו. לא פעם היה מתוכח עם אביו על השואה ברצות האב לשכנע אותו שליהדות-הגולה לא היתה שום ברירה ודרך להצלה. אך אברהם לא הבין זאת, כי כילד שגדל בארץ באופן טבעי וחפשי טען בפני אביו: "מדוע לא לחמתם בפשיסטים?". אברהם דיבר כבן-הארץ, איתן בגוף ובנפש, ועוז-רוחו מצא לו ביטוי בטענה זו. צנחן היה והיה גאה בכומתתו האדומה. קיצוני באופיו, בוטח וקשוח - אך טוב-לב. קורס אחרי קורס עבר אברהם ומפלוגת הרב"טים הועבר לשריוניות. מצב-הרוח שלו ירד., אך מפקד-הגדוד אמר: "בכל מקום שתהיו תישארו צנחנים תמיד". יומיים לפני הקרב חזר הביתה והתפאר כי מפקדו, אהוד שני, בחר בו כחייל מצטיין להיות בצוות אשר עמו בשריונית שבראש ההסתערות על האויב. אברהם היה מאושר, כי המפקד היה לו רע ואח - ושניהם אמנם נפלו בקרב שנערך על שחרור ירושלים בתל-אל-פול ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הדבר היה כשהשריונית נפגעה פגיעה ישירה מתול"ר ירדני. כמפקדו שנפל עמו הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. שדה-נחום הוציא עלון לזכרו בשם "השדה".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל אברהם אברי שטדלר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן לסלו וגיזלה. נולד ביום ד' במרחשון תש"א (5.11.1940) בבודפשט, בירת הונגריה בימי רדיפות היהודים שם. בשנת 1944 עבר את הגיהנום ושהה במחנות שונים ובנס הצילה אותו אמו והוא נשאר בחיים כי השגיחה עליו בשבע עיניים. האב ניספה במלחמת-העולם השנייה, ואחרי המלחמה, בשנת 1948, בעיצומה של מלחמת-הקוממיות, עלתה האם לארץ עם בנה. הבן למד ב"ישיבה" במאה-שערים ולאחר-מכן למד בקיבוץ צובה מטעם "עליית הנוער". היה ילד חרוץ ושקט ואהב את מולדתו ואת ירושלים אשר בה התגורר כל הזמן. אחרי שעזב את הקיבוץ התחיל לעבוד ב"סולל-בונה", בתחילה כפועל פשוט ואחר-כך התמחה בטפסנות ובברזלנות. למד גם שרטוט. עם שהתעניין בספורט היתה לו נטייה לספרות תורנית. היה נער רציני וישר ובן מסור ואוהב לאמו; את כל משכורתו הביא במלואה לאמו אשר אהב ולשלומה דאג תמיד. לחבריו היה נאמן וטוב. גויס לצה"ל בנובמבר 1958 ואחרי שהשתחרר מן הצבא היה יוצא מדי פעם למילואים. גם לפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל וביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב שנערך ליד בית-החולים האיטלקי בירושלים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. ב"יסודות", בטאון הסתדרות פועלי הבניין, הועלה זכרו.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי יעקב-מרדכי יענקלה שחר - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן מאיר ושרה. נולד ביום ג' בניסן תש"ה (17.3.1945) בהרצליה. ימי-ילדותו עברו על יוסף מתוך דוחק רב והמשפחה התפרנסה מפרי גינה קטנה של הבית שבו גרו. לכן היה נאלץ לצאת לחפש תעסוקה כלשהי אחרי שחזר מיום לימודיו בבית-הספר היסודי על-שם י"ח ברנר. הוא רצה לבוא לעזרת הוריו תמיד ורצון זה לא נתן לו מנוח עד יומו האחרון. מתנתו האחרונה להוריו היו רהיטי- הפאר שנשארו אחריו בביתם. צעיר שקט היה שהירבה בפעילות ספורטיבית ובעיקר בשחייה ובכדורגל. אבל הוא גם עסק בתחביב שלבסוף היה לו למקצוע - האלקטרוניקה. את המקצוע הטכני הזה למד בבית-הספר התיכון המקצועי על-שם מכס פיין, אחרי שסיים את לימודיו בבית-ספר יסודי, שבו סיים את לימודיו בהצטיינות. את השלב הבא בחייו תיכנן יוסף לעשות בטכניון העברי בחיפה אלא, לדעתו, חובתו היתה להשלים את שירותו הסדיר. אפשרויות שונות עמדו בפניו לבחירה בעתידו הצבאי אך הוא בחר בהתנדבות לצנחנים מפני שלא נסוג מכל קושי ומכל אתגר קשה. באוגוסט 1963 גויס לצה"ל. כטכנאי קשר שירת יוסף ביחידת הצנחנים ושעה שהשתחרר מהשירות הצבאי היו לפניו שתי מטרות: א. עזרה להוריו בפרנסתם; ב. חסכון לקראת לימודיו בעתיד בטכניון. מזמן לזמן היה נקרא למילואים ואף לפני מלחמת ששת הימים היה כן. יוסף התנהג למופת אף בזמן היותו פצוע כל זמן שהיה בהכרה. אך ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב שנערך בפתח מוסיאון רוקפלר בירושלים הבירה והוא אז מבצע תיקון של מכשיר קשר. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
סמל יוסף יוסי שורצנברג - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן צבי וחיה. נולד ביום ו' בסיון תש"ג (9.6.1943) ברחובות. למד בבית-הספר היסודי שם ולאחר שסיים את לימודיו בו התחיל ללמוד בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט". יחד עם לימודיו אלו הקדיש הרבה מזמנו לפעילות בתנועת "השומר הצעיר". נוסף ל"עיסוקו" זה היתה בו רוח ספורטיבית והרבה השתתף במשחקי הכדור-יד; הוא גם נסע עם נבחרת הכדוריד של רחובות לשורת- משחקים לחוץ-לארץ. יעקב יצא לנח"ל ולאחר תקופה של הכשרה, טירונות ושהייה שנה בנח"ל בקיבוץ בנגב הגיע עם גרעינו "(רשף") לאימון המתקדם. הוא השתייך לפלוגת מפקדי-כיתה וזו עשתה ימים ולילות באימונים קשים מאד. יעקב השתתף בכל הצניחות, אף על פי שהיה סובל ממיחושים ברגלו. הוא התבלט בין חבריו בכושרו הגבוה, בעזרתו לזולתו ובבת-השחוק אשר לא סרה מעל שפתיו. עם שחרורו עבר לבית-ניר, הוא המשק אשר גרעינו השלים. שם התחיל לעבוד בשלחין. בד בבד עם עבודתו הקים את קבוצת הכדוריד של קיבוצו. עבד במרכז הקניות בנהיגת משאית, אך הוא חלם לצאת ללמוד ב"מכון ווינגייט" אלא שנישואיו ולאחר-מכן הולדת הבת הבכירה הביאו לידי דחיית התכנית שלו. אחרי שחרורו מן הצבא היה יוצא למילואים מדי פעם ולפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל. צו-הקריאה מצא ואתו, ככל חבריו, מוכן לצאת ותקוותו היתה כי אך לזמן קצר הוא נקרא וכאשר המתיחות תעבור ישוב לביתו. אך לא כאשר דימה היה, כי ביום השני לקרבות-המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בירושלים הבירה תוך לחימה בתעלות על גבעת-התחמושת. הניח אשה ובת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בחוברת 53" מהם", בהוצאת הקיבוץ הארצי לזכר חבריו שנפלו במלחמה, הוקדש עמוד לתולדותיו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
רב טוראי יעקב קוקו שורץ - אתר יזכור (izkor.gov.il)

סיפור חייו: בן שלמה ושמחה. נולד ביום י"א בתשרי תרצ"ט (6.10.1938) בספרו אשר במרוקו. סיים את לימודיו היסודיים ב"אליאנס" שבעיר-מולדתו. מגיל צעיר גילה כמיהה לעלות לארץ. בעודנו תלמיד ב"תלמוד תורה" אירעו שני אירועים הגדולים בחיי עמנו. המדינה הוקמה ומלחמת-הקוממיות התחוללה - ואירועים אלה שילהבו את שאיפתו לעלייה. בינתיים לקח לו אשה אך לא רק שעליו היה לדאוג לפרנסת ביתו-הוא כי אם נאלץ גם לעזור להוריו. סוף סוף, ביולי 1963 עלה בידו להגשים את שאיפתו: הוא, אשתו ושני ילדיו הגיעו ירושלימה ושוכנו ליד קרית היובל בשכונת האסבסטונים. זמן מועט לאחר-מכן עלו הוריו והוא נאלץ לבוא לעזרתם. בירושלים נולדו לו עוד שני ילדים והמשפחה חיתה בדוחק מאחר שאלברט לא הצליח למצוא דירה טובה יותר מזו שבשכונה ליד קרית-היובל וכן לא יכול לפתוח מספרה משלו, נאלץ לפנות לשירות התעסוקה - ואז הופנה לאוניברסיטה העברית. במשך שנתיים ומחצה הועסק שם כפועל בשכר יומי, ומלבד עבודה זו מצא עבודה נוספת וחלקית. הוא נמנע מפנייה למוסדות זרים ולא הזדקק לחסדיהם, עמל קשה לפרנסתו ולמרות זאת היה שמח בחלקו תמיד. מאחר שהיה מטופל בילדים לא גויס לשירות סדיר בצה"ל אלא נקרא לשירות-מילואים בלבד והוצב באחד מגדודי חטיבת ירושלים. בימי המתיחות שלפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל ועם גדודו התאמן, התחפר והתכונן להגנה על הבירה. כשפרצה המלחמה הוצג גדודו באיזור רמת-רחל וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך שם. הניח אשה וארבעה ילדים; הצעיר בהם היה בן שנה וחדשיים בנפול אביו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ודבר קרבו האחרון. שמו הוזכר בספר "מלחמה ישועה ומגן" ליונה כהן.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
טוראי אלברט-אברהם שוקרון - אתר יזכור (izkor.gov.il)

בן יעקב ואסתר. נולד באייר תש"ו (מאי 1946) בקזבלנקה אשר במרוקו. המשפחה עלתה לארץ כשהבן הגיע לגיל תשע. עד כיתה ח' למד בבית ספר יסודי אך מפני המצב הכלכלי הירוד של המשפחה עזב את ספסל הלימודים, התמסר לעבודה ותמך בבני הבית. תחילה עבד כברזלן ולאחר מכן היה קבלן משנה; למד גם מלצרות במלון "תדמור" אשר בהרצליה חוף-ים ובעבודה זאת הוכיח את אחריותו וחריצותו. מטבעו היה מלא חדוות חיים ותמיד היה חיוך מרחף על שפתיו. טוב לב היה וידו היתה פתוחה לכל נצרך למתן נדבות ותרומות. עבר קורס גדנ"ע וגם השתתף בכמה צעדות. בפברואר 1964 גויס לצה"ל אך בכל עת ובכל שעה היה מוכן לעזור למשפחתו שהיתה במצב ירוד ואשר נזקקה לעזרתו; ואמנם לאחר שירות סדיר של שמונה חודשים שוחרר מן השירות הצבאי. אולם ערב מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל והיה לנהג טנק. עד מהרה השתלב בעבודת צוות, וביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), הוא היום הראשון לקרבות, נפל בקרב שנערך באיזור אום-כתף אשר בסיני כשתותחו התלקח מפגיעת פגז. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר מכן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות אשר באשדוד.

בן יעקב ואסתר. נולד באייר תש"ו (מאי 1946) בקזבלנקה אשר במרוקו. המשפחה עלתה לארץ כשהבן הגיע לגיל תשע. עד כיתה ח' למד בבית ספר יסודי אך מפני המצב הכלכלי הירוד של המשפחה עזב את ספסל הלימודים, התמסר לעבודה ותמך בבני הבית. תחילה עבד כברזלן ולאחר מכן היה קבלן משנה; למד גם מלצרות במלון "תדמור" אשר בהרצליה חוף-ים ובעבודה זאת הוכיח את אחריותו וחריצותו. מטבעו היה מלא חדוות חיים ותמיד היה חיוך מרחף על שפתיו. טוב לב היה וידו היתה פתוחה לכל נצרך למתן נדבות ותרומות. עבר קורס גדנ"ע וגם השתתף בכמה צעדות. בפברואר 1964 גויס לצה"ל אך בכל עת ובכל שעה היה מוכן לעזור למשפחתו שהיתה במצב ירוד ואשר נזקקה לעזרתו; ואמנם לאחר שירות סדיר של שמונה חודשים שוחרר מן השירות הצבאי. אולם ערב מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל והיה לנהג טנק. עד מהרה השתלב בעבודת צוות, וביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), הוא היום הראשון לקרבות, נפל בקרב שנערך באיזור אום-כתף אשר בסיני כשתותחו התלקח מפגיעת פגז. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר מכן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות אשר באשדוד.

בן יעקב ואסתר. נולד באייר תש"ו (מאי 1946) בקזבלנקה אשר במרוקו. המשפחה עלתה לארץ כשהבן הגיע לגיל תשע. עד כיתה ח' למד בבית ספר יסודי אך מפני המצב הכלכלי הירוד של המשפחה עזב את ספסל הלימודים, התמסר לעבודה ותמך בבני הבית. תחילה עבד כברזלן ולאחר מכן היה קבלן משנה; למד גם מלצרות במלון "תדמור" אשר בהרצליה חוף-ים ובעבודה זאת הוכיח את אחריותו וחריצותו. מטבעו היה מלא חדוות חיים ותמיד היה חיוך מרחף על שפתיו. טוב לב היה וידו היתה פתוחה לכל נצרך למתן נדבות ותרומות. עבר קורס גדנ"ע וגם השתתף בכמה צעדות. בפברואר 1964 גויס לצה"ל אך בכל עת ובכל שעה היה מוכן לעזור למשפחתו שהיתה במצב ירוד ואשר נזקקה לעזרתו; ואמנם לאחר שירות סדיר של שמונה חודשים שוחרר מן השירות הצבאי. אולם ערב מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל והיה לנהג טנק. עד מהרה השתלב בעבודת צוות, וביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), הוא היום הראשון לקרבות, נפל בקרב שנערך באיזור אום-כתף אשר בסיני כשתותחו התלקח מפגיעת פגז. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר מכן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות אשר באשדוד.

טקסט תיאור אודות הנופל

בן יעקב ואסתר. נולד באייר תש"ו (מאי 1946) בקזבלנקה אשר במרוקו. המשפחה עלתה לארץ כשהבן הגיע לגיל תשע. עד כיתה ח' למד בבית ספר יסודי אך מפני המצב הכלכלי הירוד של המשפחה עזב את ספסל הלימודים, התמסר לעבודה ותמך בבני הבית. תחילה עבד כברזלן ולאחר מכן היה קבלן משנה; למד גם מלצרות במלון "תדמור" אשר בהרצליה חוף-ים ובעבודה זאת הוכיח את אחריותו וחריצותו. מטבעו היה מלא חדוות חיים ותמיד היה חיוך מרחף על שפתיו. טוב לב היה וידו היתה פתוחה לכל נצרך למתן נדבות ותרומות. עבר קורס גדנ"ע וגם השתתף בכמה צעדות. בפברואר 1964 גויס לצה"ל אך בכל עת ובכל שעה היה מוכן לעזור למשפחתו שהיתה במצב ירוד ואשר נזקקה לעזרתו; ואמנם לאחר שירות סדיר של שמונה חודשים שוחרר מן השירות הצבאי. אולם ערב מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל והיה לנהג טנק. עד מהרה השתלב בעבודת צוות, וביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), הוא היום הראשון לקרבות, נפל בקרב שנערך באיזור אום-כתף אשר בסיני כשתותחו התלקח מפגיעת פגז. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר מכן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות אשר באשדוד.

בן יעקב ואסתר. נולד באייר תש"ו (מאי 1946) בקזבלנקה אשר במרוקו. המשפחה עלתה לארץ כשהבן הגיע לגיל תשע. עד כיתה ח' למד בבית ספר יסודי אך מפני המצב הכלכלי הירוד של המשפחה עזב את ספסל הלימודים, התמסר לעבודה ותמך בבני הבית. תחילה עבד כברזלן ולאחר מכן היה קבלן משנה; למד גם מלצרות במלון "תדמור" אשר בהרצליה חוף-ים ובעבודה זאת הוכיח את אחריותו וחריצותו. מטבעו היה מלא חדוות חיים ותמיד היה חיוך מרחף על שפתיו. טוב לב היה וידו היתה פתוחה לכל נצרך למתן נדבות ותרומות. עבר קורס גדנ"ע וגם השתתף בכמה צעדות. בפברואר 1964 גויס לצה"ל אך בכל עת ובכל שעה היה מוכן לעזור למשפחתו שהיתה במצב ירוד ואשר נזקקה לעזרתו; ואמנם לאחר שירות סדיר של שמונה חודשים שוחרר מן השירות הצבאי. אולם ערב מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל והיה לנהג טנק. עד מהרה השתלב בעבודת צוות, וביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), הוא היום הראשון לקרבות, נפל בקרב שנערך באיזור אום-כתף אשר בסיני כשתותחו התלקח מפגיעת פגז. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר מכן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות אשר באשדוד.